יש כל כך הרבה דברים לסדר ולשנות וגם ללמוד בדרך שפשוט אני הולכת לאיבוד. כל זה לא דבר כל כך רע בפני עצמו, אלא רק כשלוקחים בחשבון את העובדה שבמקום לשחק בצעצועים החדשים שלי אני צריכה בעצם לשבת וללמוד נוירואנטומיה קלינית ואיך יודעים איפה יש פגיעה עצבית בהתאם לבדיקה הנוירולוגית של החיה.

נו, טוב. שעה פחות לא ממש תשנה כלום, או לפחות כך אני מקווה. אם אתם מוצאים משהו שאינו תקין, אנא דווחו ואשתדל לסדר.

שבת שלום,

CrazyVet

עוד יום ארוך. ביקורים, ועוד ישיבה, ועוד דברים קטנים לסדר.

איכשהו אני פשוט לא מצליחה להתארגן בבוקר - אתמול לא מצאתי את המשקפי שמש בשום מקום, והיום בבוקר ר', שמתארחת אצלנו עד שתמצא דירה, לא מצאה את משקפי הראיה שלה. כל זה אחרי שהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר רק כדי לגלות שהחתול הנבזה חמק לתוך חדר השינה, כנראה כשהלכה לשירותים, והשאיר לה שתי מתנות על המיטה. איזה בוקר.

טוב, אז הגעתי מאוחר (10 דקות). בריצה, ישר נכנסתי לביקור הראשון. אז מה היה לנו היום?

• כלב קטן בן 16, עיוור וחולה סרטן. מאתמול סובל משיתוק בפלג הגוף האחורי. הגיל וההופעה מצביעים על פריצת דיסק, הגיל והמחלות לא מאפשרים לנתח. הבעלים מביאים את הקטנצ'יק, שנראה כמו גור, להמתת חסד. לא נשארתי לראות, כי ידעתי שאבכה. עוד סיבה לא להיות קלינאית.
• כלב מעורב, שאובחן כסובל ממיאסטניה גרביס מקומית באזור הגרון לאחר תקופה של שיעולים, גירוי בקנה ובגרון ודיספגיה. בניגוד למקרים אחרים של המחלה, הכלב מגיב יפה לטיפול, והגיע רק להוצאת תפרים מהצוואר, שריד מהטראקאוטומיה שעשו לו.
• אולטרסאונד ואקו לב לאיקה, הזאבה מאתמול. הרגל השניה התחילה להתנפח, וחושדים שיש לה גידול שמפריע לניקוז הוורידי ברגליים הקדמיות. נראה גוש בבית החזה, בצד ימין. הכלבה הזו פשוט בובה, שכבה יותר משעה בשקט בשקט, בלי להתלונן בכלל.
• מעקב ליישמניה לדוברמן בן 11.

היו עוד כמה מקרים קטנים, אבל לא עקבתי אחריהם לעומק, היינו יותר משעה באולטרסאונד עם איקה. אחרי ארוחת צהריים זריזה (פחות מחצי שעה), עוד ישיבת הערכה, מזל שזו האחרונה.

סיכום דברים זריז - מעט מדי נקודות זכות לקורסי הבחירה שעוסקים בקליניקה, יותר מדי לקורסים שעוסקים בחיות גדולות. הביקוש לקורסים מהסוג השני הולך ויורד עם השנים, בעוד הביקוש לקורסים מהסוג הראשון ממשיך לעלות.

ואחרי כל זה, ללכת להבהיר את הבעיות עם הציונים בקורס אחד, עקב טעויות של המזכירות, ולדבר עם מרצה אחר על ההרצאה הצפויה בקונגרס להיסטוריה וטרינרית… אני גמורה. יותר מדי ליום אחד. מחר אני מקווה שיהייה קצת יותר רגוע. לפחות אין לי אף ישיבה.

יום טוב,

CrazyVet

אם אתמול היה משעמם, היום היה פשוט מת. כמו אתמול, ראינו איזה שלושה כלבים עם לישמניה, כולם במצב די ירוד, ושלושה או ארבעה כלבים שהגיעו לחיסון. אולי השבוע הזה כל כך יבש כי עכשיו כולם בחופש.

סיימנו לקראת שתיים, והלכתי לחטוף סנדוויץ' זריז לפני ישיבת ההערכה, שנקבעה לשלוש. המשוגעת לא יכלה להגיע, אבל מ', נציגת הקבוצה השנייה הגיעה. אין לי בעיה לומר את כל מה שאני חושבת, אבל אני מרגישה יותר בנוח כשיש עוד מישהו יחד אתי.

אז על מה דיברנו - על הבחינה האיומה בכירורגיה, ועל המודול שכולל משמרת של 36 שעות ברצף. ועל הציונים והממוצעים שירדו אחרי שעברו לשיטת ניקוד מספרית לפני שלוש שנים, במקום שיטה של 1-4*. ועל המודולים והבעייתיות בלוחות הזמנים ועל עוד הרבה דברים שאני כבר לא ממש זוכרת. הישיבה הייתה די רגועה, בלי יותר מדי אירועים מיוחדים, וטוב שכך.

אני מאוד מעריכה את הישיבות האלה, וחושבת שהן מאוד חשובות לשיפור תהליכים באוניברסיטה. תמיד עצוב לי לשמוע מהסטודנטים, שתמיד מקטרים, שאין טעם לנסות לשנות ושהדברים תמיד היו כפי שהם, ותמיד יהיו כך.

* 1- עובר, 2- טוב, 3- מעולה, 4- מצטיין.

אז מה למדתי בשנה האחרונה?

• שכלב יכול לחיות בלי חצי לסת, חצי חוטם, קצה האף, הזין, חצי מהמעי הדק, כל המעי הגס (אבל לא שני האחרונים יחד), רגל אחת, כליה אחת, חצי קנה נשימה, חצי ראה, שק הלב, הטחול, חלק מהכבד והאוזניים ועוד להיות שמח.
• שמשום מה, וטרינרים תמיד מתחתנים עם וטרינריות. כל המרצים שלי נשואים למרצות (ולהפך).
• שלפעמים, לא משנה מה תעשה, הכלב מת.
• וכולם מתים בסוף.
• שכלבים הם חיה די טיפשה. הם יאכלו הכול, כולל סודה קאוסטית.
• וגם חתולים, אבל קצת פחות. הם רק אוכלים חוטים וקופצים מהקומה השביעית (ושוברים את האגן בדרך).
• שאיכשהו אפשר להחזיק 36 שעות ברצף בתורנות בבית חולים, ועוד לחזור אחר כך ברכבת הביתה (שעה), ורק אז לאכול בפעם הראשונה זה שלושה ימים ארוחה חמה.
• שרופאים פנימיים יודעים הכול, אבל לא מתקנים כלום. לעומת זאת מנתחים לא יודעים שום דבר, אבל מסדרים הכול בסוף (לטענתו של המרצה). כנראה בגלל זה יש כזו שנאה בין פנימאים למנתחים.
• שאם לא היו קיימים כלבי רועים גרמניים (וגם בוקסרים, בולדוגים וקוקרים) לא הייתה פרנסה לווטרינרים.
• שעדיף להיות המנתח בקליניקה שתהייה לך. המנתח מכניס הכי הרבה כסף. תמיד.
• שכמעט כל דבר אפשר לפתור בטיפול עם סטרואידים.
• שניתוחים אורתופדיים הם בעצם סוג של "עשה זאת בעצמך" - יש לך מקדחה, מברגים, ברגים, חלקים ממתכת…, רק בלי תוכניות. פותחים, מסתכלים ואז אומרים "כרמן, תביאי לי חתיכה בגודל כך וכך, ושלוש-עשרה ברגים, טוב, שיהיה 14. וסיגריה.".
• שבלי האחות הראשית בבית-החולים, אף אחד לא מוצא את הידיים והרגליים (אבל ככה זה בכל מקום).
• שהכלבים מתוכננים רע - יש להם עצם בזין, וזה עושה להם הרבה מאוד בעיות.
• שסוסים הם פשוט עולם אחר. כל מה שעובד עם החיות האחרות, הורג ת'סוס.
• שניתוחים מסובכים (למשל ניתוחי ושט) צריך להפנות לאויב הכי גדול שלך.
• שאין מצב ששלושה מרצים שמלמדים על אותו הנושא (מנקודות מבט שונות) יסבירו את אותו הדבר, ויסכימו בינהם.
• שגם אותו המרצה יכול לסתור את עצמו שלוש פעמים בשיעור אחד.
• שמבחנים בשעה שלוש אחר הצהריים הם הדבר הכי נורא שקיים. במיוחד בחודש יוני, בלי מזגנים.
• שאם לא נזהרים עם העירוי, החתול יכול להפוך לכדור עם אוזניים.
• איך נשמע חתול עם אסתמה.
• ואיך נשמע כלב שעושה Reverse Sneezing.
• שמחלות מידבקות של חזירים ממש לא מעניינות אותי. וגם לא אלה של עופות, ארנבים או עזים.
• שאני לא רוצה לעבוד בקליניקה. ובטח לא להיות מנתחת. גם משהו.

והכי חשוב - גם לדברים הכי גרועים יש סוף, והוא יכול להיות טוב. נכון לעכשיו, עברתי את כל הבחינות של שנה רביעית, ונותרו לי רק שתיים לספטמבר - אופתלמולוגיה ואנטומיה קלינית (לא ניגשתי במועד א', אז צריך לעשות מועד ב').

סופסוף קיבלתי תשובה לגבי המלגה. אמנם שלושה חודשים אחרי כל הסטודנטים שלומדים אתי, אבל הרבה יותר טוב משנה שעברה, אז קיבלתי את התשובה בסוף יולי.

זו השנה השלישית שאני מקבלת מלגת לימודים מלאה. המלגה השנה כוללת 3171 יורו ואת דמי ההרשמה ללימודים (עוד בערך אלף). איזו הקלה (כלכלית).

בלי להיכנס לסיבות ללימודי בספרד, המלגה היא אחד הבונוסים הנחמדים (אין מצב שהייתי מקבלת כזו מלגה נדיבה בארץ).

כנראה שהעירייה עדיין לא סיימה לתקן את הבעיה בצנרת, כי עכשיו בדיוק חופרים לי מתחת לחלון עם פטיש אוויר. אההה! איך אפשר ללמוד עם הרעש הארור הזה (נפלאות הבידוד בבניינים בני קרוב למאה שנה, וצנרת כנ"ל). כמו שאמרתי פעם לזוג ישראלים ששהו בעיר במסגרת חילופי סטודנטים - בבארסה תמיד משפצים משהו - או את הצנרת מתחת לבית, או את החשמל, או את הדירה של השכנים, או ניקוי חזית בבניין ליד. אף פעם לא יהייה לך שקט, במיוחד אם אתה רוצה לישון מאוחר או מנסה ללמוד.

אם כבר, אנצל את ההזדמנות לספר קצת על הקטלנים (או קטלונים) וההבדלים בינהם לספרדים, לבקשתה של אתון עיוורת. בוויקיפדיה כתוב:

קטלוניה היא קהילה אוטונומית בפינה הצפון מזרחית של ספרד, גובלת בצרפת ועל חוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבות, כגון הקוסטה בראבה והצד המזרחי של הרי הפירינאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד. במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו אף חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012 והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלנית, הקאבה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להכלל בספרד.

אני רוצה לתקן - החרמות בין ה"ספרדים" לקטלנים, שמתמקדות בנושא הקאווה (אחד ממוצרי היצוא החזקים של האזור) אינן קשורות כל כך למדריד 2012, אלא למהלכים פוליטים שהביאו לשינויים בחוקה הספרדית (Estatut בקטלנית או Estatuto בספרדית) לפני קרוב לשנה. שינויים אלה הרחיבו את האוטונומיה הקטלנית, והיו לרועץ בעיני הספרדים השמרנים (כי לקחו להם סמכויות) ובעיני הקטלנים הבדלניים יותר, כי הרחבת הסמכויות לא הייתה נרחבת דיה לטעמם.

כן, ניתן למצוא פה את דגל קטלוניה, בכל מקום אפשרי. בלא מעט מימות השנה, כמו יום סאנט-ג'ורדי (23 במרץ), הקדוש של קטלוניה, האוטובוסים של בארסה מקושטים בדיגלונים צהובים-אדומים, וביום האיחוד האירופי הם נושאים את דגל האיחוד ודגל קטלוניה.

הקטלנים הם בדלנים, אולם לא פנאטים כמו הבאסקים, הידועים באלימות פעולותיהם (ה"עדינים" בינהם "רק" שורפים כספומטים), אולם ישנה אחווה מאוד גדולה בין שתי הקבוצות. בהרבה מאוד מקומות ניתן לראות שלטים שאומרים "קטלוניה איננה ספרד", כולל בבארסה, שהיא מקום יחסית מתון. בכל מקרה, רובם פועלים במסגרת החוק (הווה אומר, מפלגות פוליטיות ושאר פעילויות לגיטימיות).

חברה יקרה שלי (להלן המשוגעת) מנהלת "מערכת יחסים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), עם בדלן קיצוני, מטורף על כל הראש. הבדלנות הזו הולכת יד ביד עם עקרונות אנטי-סיסטמיים קשים ועיוורים (כמו ללכת מכות עם שוטרים, ככה בשביל הכיף, כדי להנות יותר מההפגנה) ועם שנאה די עיוורת לישראל - מתוך הזדהות עם הפלסטינאים והתנגדות לכיבוש. כמובן, שכל הדעות הללו מקורן בכמה מגזינים שאפילו לא טורחים לוודא עובדות היסטוריות בסיסיות, ויוצרים מיני תיאוריות קונספירציה ושאר ביאושים.

[הבהרה - התובנות הבאות לגבי הקטלנים והספרדים באות לייצג אמונות רחוב נפוצות בספרד, ואינן משקפות את דעותי].

הקטלנים, כאנשים, ידועים בספרד כאנשי עבודה, רציניים, קרירים מה, משעממים, יהירים וקמצנים (אני סבורה שזה נובע מריכוז היהודים באזור טרם גירוש ספרד, ומשיעורם הגבוה של אנוסים לאחריו). הקטלנים מחשיבים את הספרדים עצלנים, נהנתנים יתר על המידה, וקצת טיפשים. באופן כללי הם מחשיבים את עצמם יותר "אירופאים".

כמובן שכל ההכללות הללו חסרות כל תוכן, כי לאחר ההגירה הגדולה לקטלוניה בשנות הששים והשבעים, מעטים הקטלנים ה"אמיתיים" (נישואי תערובת וכיוב'). רוב מכרי פה הם צאצאי מהגרים מהתקופה ההיא - הם נולדו כאן, והוריהם - באקסטרמדורה, קסטיליה, אנדלוסיה, ולנסיה וגליסיה. מעט הקטלנים ה"אמיתיים" שאני מכירה, חדורי פטריוטיות. אבל גם ילדי הדור השני, כך שאי אפשר להסיק…

כדי להבין מדוע התפתחה כזו סלידה בין הקטלנים לספרדים, צריך להכיר את ההיסטוריה של ספרד, ואת הגיאוגרפיה שלה. חצי האי האיברי מחולק לחבלי ארץ שונים ע"י מספר שרשראות הרים. הפרדה זו אפשרה היווצרות של עמים, כל אחד באזורו, עם שפתו המקורית ותרבותו. האיחוד הכפוי עם ספרד, ומאוחר יותר כיבוש קטלוניה ע"י פיליפ החמישי (11 בספטמבר 1714) כירסמו בעצמאות הקטלנית. אותי תמיד משעשע (כל שנה מחדש) שאותו התאריך שמסמן את נפילתה של קטלוניה כנסיכות הוא יום חגה הרשמי של קטלוניה המודרנית.

עלייתו של פרנקו לשלטון לאחר מלחמת האזרחים בכלל חיסלה את שאריות האוטונומיה. קטלוניה הייתה אדומה-אנרכיסטית בתקופת הרפובליקה השנייה, והייתה אחד המעוזים האחרונים ליפול מול פרנקו. רק לאחר מותו של פרנקו, קטלוניה זכתה באוטונומיה, לאחר יותר משלושים שנות דיכוי. חשוב לציין, שחלק ניכר מהתנועות הלאומניות הספרדיות הן תולדה של הדיכוי הפשיסטי, כולל הבאסקים. קיימת סימביוזה מעניינת בין הלאומנים למפלגה השמרנית-ימנית PP, כי בלי הטרור הם די חסרי נימוקים. הם נפלו חזק בבחירות האחרונות לפרלמנט (כשזפטרו עלה לשלטון) בגלל הניסיון להטיל את האשמה של הפיגועים מדריד על ETA, במטרה לקצור הון פוליטי (אילו ETA היו מבצעים את הפיגוע, PP היו מקבלים הרבה יותר קולות).

השימוש בשפה הקטלנית תמיד היה סמן לאוטונומיה. לאחר הרקונקיסטה הקטלנית הפכה לשפה רדומה, ללא שימוש. התפוצה של השפה כיום מבלבלת, וצריך לזכור שמכיבוש קטלוניה (1714) עד המאה התשע-עשרה, עם הרנסנס של הקטלנים והתעוררות הלאומנות, השפה לא דוברה כלל (לכן היא "שמורה" יותר מהספרדית, ושומרת יותר מאפיינים לטיניים). קיימת טענה שמחיי השפה התייעצו עם בן-יהודה לגבי אסטרטגיות שונות להחדרתה מחדש, אולם לא מצאתי ראיות (מצד שני, לא חיפשתי מספיק לעומק).

סופסוף סיימו לחפור, ושקט. אני אחזור לאקולוגיה שלי.

ולעניין אחר. אני יודעת שאנשים נכנסים, קוראים ולא מגיבים. סבבה, אם אין מה לומר אז אין מה לומר. אבל אם יש, אפילו אם זו ביקורת, אשמח לשמוע, במיוחד על הפוסט הזה. ואם מישהו עולה על איזושהי טעות (אחרי הכל, אינני היסטוריונית, סוציולוגית או בלשנית), אשמח לתקן.

אתמול היתה לנו (מ', המשוגעת ואני) עוד ישיבה עם רכז המסלול (אחראי על כל 5 שנות הלימודים, בנוסף יש רכז/ת שנה) בנושא המודולים. ישבנו כמעט שלוש שעות ודיברנו על מה לא בסדר, ומה כן.

אין לי כח וגם לא סבלנות לפרט את רשימת הבעיות בפעילות שאנחנו מבצעים בבית החולים, כי נראה לי שחבל קצת על הזמן. אפשר פשוט לסכם אותן במשפט אחד בערך - הכל מתחיל ונגמר בארגון גרוע ואנשים בלי רצון טוב (ויותר מדי אגו). גם המסקנה שהדברים לא ישתנו בזמן הקרוב, או כמו שאמרתי - אני לא אזכה לראות את זה - לא ממש מעודדת.

יחד עם זאת, יצאתי מהישיבה מאוד מעודדת. לא בגלל שחשבתי שיצא איזשהו שינוי כתוצאה מהישיבה, אלא בגלל שבכל זאת מאוד משחרר לדבר על הדברים שמציקים ולא יוצאים החוצה, על כל התסכולים וההרגשה שהסטודנטים (כלומר אנחנו) עובדים שחורים שחוסכים כסף לבית החולים (מחשבה מקוממת במיוחד כשיודעים כמה כסף הם עושים ושאו-טו-טו מפריטים את המקום).

דיברנו גם קצת על ההפרטה, ושהסטודנטים כן מעוניינים לדעת מה קורה שם. אני הבהרתי את דעותיי בנושא - שמן הסתם לא עומדות בקנה אחד יחד עם דעותיהם של בעלי ההחלטה באוניברסיטה.

כדי לסיים את היום בטעם טוב, המשוגעת ואני הלכנו לשתות קפה במקום החביב עלינו. כנראה שדיברנו בעיקר על שטויות, כי אני לא מצליחה לזכור שום נושא שיחה בעל משמעות כרגע.

במסגרת המחויבויות שלקחתי על עצמי (חוץ מלהיות סטודנטית, בת-זוג לג' ובעלת חתול שמן, רע מזג וזללן) אני הנציגה של השכבה שלי מול האוניברסיטה. מה זה אומר? רוב הזמן כלום. ברגעים קריטיים, אני צריכה לשאת את קולו של העם (כלומר, חבורה של ילדים קונפורמיסטיים בני 20) למרומי הפרופסורה האוניברסיטאית. היום היה אחד מהרגעים הקריטיים האלה. פעמיים בשנה, בסוף כל סמסטר, נפגשים נציגי הסטודנטים עם רכז הלימודים ורכז/ת השנה, ונציגים של כל אחד מהקורסים (לפעמים אחד, לפעמים שניים ולפעמים אף לא אחד).

אז מה היה לנו היום? הרבה דברים. הפגישה ארכה כמעט שעתיים וחצי, ודיסקסנו בסך הכל 4 קורסים (קורסי בחירה ביום שני, וזה הולך להיות לא נעים. למה? כי רק אני ואנוכי נהייה שם, לבד). כמו תמיד,היו רגעים מצחיקים, מביכים ורגעים שרציתי להפוך לננסית ולהתחבא מאחורי הכסא.

כדי להכין את החומר למפגש, קבענו אסיפת סטודנטים ביום רביעי, בנסיון להוציא קצת יותר משתי דעות (הממוצע של שנים קודמות). הגיעו בערך 40-30 סטודנטים, הישג מרשים. לא אזקוף לנו את ההצלחה, אלא לאסיפה שערכו אח"כ בנושאים אחרים.

התחלנו לפי סדר ההגעה של המרצים. כמו תמיד, מ' ואני הגענו ראשונות, וכמו תמיד, שתי הנציגות האחרות הבריזו. הראשון בתור, ד', נציג רדיולוגיה. המרצה החביב עליי הסמסטר הזה. לא אלאה בפרטים (את מי מעניין באמת שהסמינרים של הקורס התנגשו בפרקטיקה אחרת?), רק אספר שעשינו לו את היום, כשנתנו לקורס שלו ציון 5 מתוך 5 בסקר שביעות רצון. מספר שתיים בתור, מחלות טפיליות, עבר גם כן די בשלום. שיעשע אותי שהמרצה סיפר שלסטודנטים, לא רק בשנה זו, סובלים מבלבול קשה לגבי ההבדלים בין פציעות (lesions) לסימפטומים, והעלה את התהייה, כיצד סטודנטים, שזו שנתם הרביעית (או יותר) בלימודי וטרינריה שוגים כך. אין לי תשובה לזה, אלא להגיד שרבים מהסטודנטים מקומם לא באוניברסיטה.

מספר שלוש ברשימה, כירורגיה כללית, צפוי היה להיות קשה. לא היו חסרות תלונות: שינויים בלוח הזמנים, מבחן מעשי לא ממש ברור ומבחן תאורטי, קצר מדי, עם ציונים לא משהו, ששונו פעמיים (אחרי שלקח חודש (!) לפרסם את תוצאותיו. בנוסף, נאמר לנו במפורש, שכל מי שקיבל ציון 6, יופיע לו ציון סופי 5 (התנהלות מוזרה בהחלט).

לטענה הראשונה, מוצדקת לכל הדזעות, המרצים פ' וא' ענו, שזו אינה אחריותם ושהם המתינו לאישור המועצה האקדמית לביצוע המעבדות. טוב ויפה. ואז נפתח דיון, שנמשך קרוב ל-20 דקות, לגבי הסיבה לעיכוב במתן האישור. מסתבר שמדי 3 שנים מתחלפים בינהם המרצים, וכל פעם מחדש משתנה תוכן הקורס. המועצה האקדמית אמרה, חלאס, תחליטו, מה שזה לא יהיה, אבל שזה יהיה קבוע (צודקים). במשך רגעים ארוכים רציתי להעלם…

כשנגמר הקטע הזה, התחילו אחרים. ד' פתח במונולוג על פחדנות ושבכל מקום אחר (פרטי) היו מעיפים אותו לשבת על לווין, עדיף קרוב לשבתאי, כי הוא לא מוכן להתפשר על הנושאים האלה. מיותר לציין, ד' לא מנתח בבית החולים אלא רק מלמד, מן הסתם בגלל שדעותיו הלא פופלריות (הוא חושב שההוראה יותר חשובה מעבודה בבית החולים) די הרחיקו אותו מהעבודה שם. הוא סיפר לי (בהזדמנות אחרת) שכמעט העיפו אותו בגלל הדרישה שלו לשינויים. הבהרנוכל מיני סוגיות (לא משנים ציון לאף אחד, אבל כל מי שהציון שלו בין 5 ל-6 יקבל 4.9, או נכשל. זכרנו להדגיש את ההיבטים החיוביים - ההתנסות בטכניקות כירורגיות בסיסיות, על אף החוסר במרצים במעבדות, והזכות שנפלה בחיקנו, לבצע עיקור בחתולה.

כשסוף-סוף סיימנו את האודיסאה הזו, הגיע תורם של מחלות מידקות. הקורס הנ"ל גבה 80% נכשלים בשנה שעברה (כך אומרת השמועה, לפחות) והשנה היו רק 20% (מכובד לכל הדעות). קשה להעביר עליהם ביקורת, כי לכל דבר (כמעט) יש להם תשובה. הקורס אכן קשה (ללמוד 40 מחלות על בוריין זה לא עניין של מה בכך) אבל זוהי מהות החומר.

בסך הכל נראה לי שהם קיבלו את ההצעות ברוח טובה. פ' (כירורגיה) ממש קרן מאושר כשאמרתי לו שהסיכומים שהיו זמינים באינטרנט היו שמישים ביותר, וד' שמח כל כך על ה-5 שלו (הערה: זו הפעם היחידה שקורס קיבל כזו הערכה חיובית). חוץ מזה, לא היו היתקלויות לא נעימות (כמו שנה שעברה), ופה ושם יצא לנו לשמוע ביקורת פנימית על האוניברסיטה (חשוב מאוד).

חומר למחשבה - קיימים מנגנונים כאלה גם באוניברסיטאות אחרות?

אימייל עם הכותרת הנ"ל שקיבלתי לפני מספר שנים, ועכשיו כשהגיע אליי שוב, הנה הוא מתורגם להנאתכם (מקווה שהצלחתי לנפות את כל הסיבות שלא יהיו מובנות מעולם למי שלא לומד בספרד).

• כי השוט והשעווה החמה על החזה שיעממו אותי.
• כי בכל מקום אני רואה וירוס, בקטריות וטפילים.
• כי אני רואה מחלות היכן שאת/ה רואה אי נעימות.
• כי החיים הם ארבעה ימים, ולי יש שלושה מיותרים.
• כי ראיתי את כל הפרקים של "החיים".
• כי אני מזוכיסט/ית ואני אוהב/ת שרופאים מזלזלים בי.
• כי לא ידעתי מה לעשות בזמני החופשי.
• כי לא ידעתי מה אני עושה.
• כי אני מת/ה על מבחנים אמריקאים שמחסירים שאלות שגויות וגם כאלה שלא נענו והציון עובר מעל שבע.
• כי הידע לא תופס מקום, ואני מנסה להכניס את כולו בתוך הראש שלי.
• כי אמא שלי רוצה שאגור בבית הרבה, הרבה זמן.
• כדי לעזוב את הרחוב ולהכיר יותר טוב את הספרייה.
• בגלל אהבת החיות.
• כי אני אוהב/ת לרפא חיות, ובכל זאת מלמדים אותי לשים אותן בסוללות, לבשל אותן, להרוג אותן ללא כאב, לסרס אותן, לנתח אותן בעודן בחיים ולהמיתן המתת חסד כדי שלא יסבלו… המסכנים…
• כי מגיע לי.
• כי מי שיכול ,עושה, ומי שלא, הולך ללמוד הוראה או סיעוד.
• כי לגעת באברי מין של חיות נותןטעם לחיי.
• כי זו הפקולטה האחרונה בספר של האוניברסיטה והאחרונות תמיד מגיעות ראשונות.
• כי נולדתי עני ואני רוצה למות כך.
• כי הייתי צריך לדעת כמה אלכוהול אני יכול/ה לשתות, כמה אוכל גרוע וכמה קפה אני יכול/ה לסבול.
• כי רדבול ממכר.
• וגם הריח של הפורמלין.
• כי לקבל סלמונלוזיס מרגיע.
• כי ארפא חיות שלא ידעתי שקיימות.
• כי אני יודע/ת על מחלות שלא מופיעות ב-ER, האוס או האנטומיה של גריי וגם לא באיקס פיילס.
• כי לא רציתי להיות מופתע/ת כשבג'אקאס הכניסו לפרה יד לתחת.
• כי החיות תמיד אסירות תודה… ומחרבנות לי על הדלת.
• כי תמיד רציתי לחיות בכפר…
• כי וטרינריה זה כמו פרויקט Y, בית אחד, הרפתאות באפריקה, חווה עם מפורסמים וכל מה שתרצו.
• כי … כי…. למה? אני שואל/ת את עצמי כל הזמן… כי קראתי פעם שמתים אחרי 72 שעות ללא שינה ורציתי לבדוק אם זה נכון.
• כי אני אוהב/ת לאכול ארוחת ערב כשזורחת השמש.
• כי אני מת/ה על מבחנים של 5-4 שעות ועדיין חסר זמן.
• כי לטענת הפרופסורים, יש לנו 3 שבועות חופש אחרי 3 חודשי בחינות.
• כי בתחילת הקיץ יש מעט מסיבות ואי אפשר למצוא זיון… אז אני הולכ/ת לספרייה.
• כי לספריה יש ריח מיוחד בקיץ.
• כי המיזוג אוויר בקיץ לא מקפיא את תאי המוח.
• כי אני מת/ה על המסיבות באוניברסיטה, ורק במקצוע הזה אפשר ללכת אליהן עד גיל 40.
• כי באף קפטריה אחרת באוניברסיטה קוראים לך בשמך בפרטי… ויודעים מה תזמין לפני שאמרת מילה.
• כי בא לי חזיון ולא רציתי לא להקשיב לו.
• כי אני יותר משוגע/ת משרציתי להראות לאנשים.
• כי להרכיב משקפיים זה מודרני ולהסתכל במיקרוסקופ במשך 3 שעות תורם לזה.
• כי התלבטתי בין וטרינריה ולגיון הזרים, כי שם גם יש עזים.
• כי רציתי להמציא פרנויה פוסט-מבחנים שגם הפסיכיאטרים לא יכולים לפתור.
• כי רציתי לעבור שלושה מבחנים מעשיים, ארבעה מבחנים חלקיים, שני מבחני שקופיות ולמרות זאת, לעשות מבחן סופי.
• כי ההיא מהמזכירות יודעת אפילו איפה נולדתי ולא מרשה לי להחליף מקצוע.
• כי רציתי מעבדות בכל שעות היום, בכל ימות השבוע, ואם אפשר שיהיו רחוק מאוד…
• כי חיפשתי קורסים קשים, ובווטרינריה כולם כאלה.
• כי ללמוד 800 עמודים בשבועיים זה כיף.
• כי ממשהו צריך למות, ואני לא מעשן.
• כי לא היו לי חיי חברה לפני הלימודים, אז אמרתי "נמצא אותם בספרייה".
• כי רציתי קמפוס מרוחק מכל הרעש, שכדי להגיע אליו צריך לחצות כבישים מהירים ולטפס על הרים.
• כי כשהגב שלי נתפס, זה נשמע כמו מקרנה.
• כי אני מאמינ/ה בעננים ורטודים.
• כי בעוד כמה שנים אהיה וטרינר/ית, מהנדס חקלאי, אנטומיסט, טכנאי מזון, מפקח היגיינה, ברומטולוג, מנתח וטכנאי סביבתי ובתעודה יהייה כתוב "DVM".

בתור הוכחה שוטרינרים חייבים להיות משוגעים, רצ"ב וידאו קצר שצילמו חברי ללימודים.

מוקדש באהבה לכל הסטודנטים לווטרינריה באשר הם.