פצ'ס הוא סוס (פוני, לפי המראה והגודל) שחי לפי כל חוקי הדרום - נוסע באוטו עם גג נפתח, אוכל צ'יזבורגר ויודע להביא לאבא בירה מהמקרר. הוא אפילו יודע לענות לטלפון. מרשים ביותר.

התהייה האישית שלי היא לגבי תפקוד המעיים שלו. רוב הסיכויים שהוא סובל כל הזמן מקוליק. באמת. סוס שאוכל המבורגר. על הפרה המשוגעת לא שמעת?

ועוד וידאו חיות חמוד. הכי אהבתי את הדיבורית

כל מי שיודע דבר או שניים על חיות מחמד, יודע שצריך לסרס/לעקר אותן לטובת בריאותן ובריאות הנפש של בעליהן. עכשיו הולכי-על-ארבע מביעים את דעתם בנושא, ואפילו עושים זאת באופן מוזיקלי.

דרך Pet Connection Blog.

תגיות: YouTube, חיות, חתולים, כלבים, עיקור

היום התחלתי את השבוע האחרון בבית החולים של הפקולטה במסגרת הדרישות המינימליות לתואר (כלומר, עוד אצטרך להעביר שם איזה שבוע נוסף בגלל קורס בחירה שאני לוקחת).

איכשהו, כמו תמיד, יצאתי מהבית מאוחר מדי, אבל זה לא היה נורא כי בכל מקרה היום היה די מבולגן כי אתמול היה חופש, לכן היום, למרות שהוא יום שלישי, דומה יותר ליום שני (או ליום ראשון בארץ). בלגן של חילופי משמרות, קבלת מקרים חדשים וכיוצא בזאת.

בסך הכל אני לא יכולה לומר שהיה קשה מאוד - כמה קשה יכולה להיות משמרת של 6 שעות? מסתבר שיותר מעייף לא לעשות כלום מאשר להעסיק את עצמך עד ששכחת את השם שלך. כל פעם מחדש אני מתפעלת מהיכולת להתעלם מהסטודנטים ומחוסר הרצון ללמד שקיים אצלנו בבית החולים, חסר שבולט במיוחד מול הנסיון הנהדר שלי בבית דגן.

אז מה ראינו היום?

• ברניז שתלה את עצמו מהחלון במשך כמה שעות טובות, אחרי שניסה להוציא את הרגל החוצה ונתפס ככה. הוא הגיע במצב של הלם, סובל מנזק איסכמי לרגל ומאוד מדוכא. היום הוא היה קצת יותר שמח, אבל עדיין טכיקרדי ועם ל"ד מאוד נמוך. מטופל בלידוקאין למניעת הפרעות קצב וגם לטיפול בנזקי האיסכמיה, נוזלים לאצידוזיס ולהעלת לחץ הדם וטיפול משכך כאבים, להפחתת הטונוס הסימפטתי שלא עושה לא טוב.
• בוקסר שסובל משלשול דמי, בן 10. כנראה סרטן כלשהו במערכת העיכול.
• בוקסר עם חשד לקושינג.

ועוד כמה מקרים שאני לא ממש זוכרת עכשיו, אבל גם לא ממש חקרנו אותם לעומק. נראה מחר לאן ממשיכים, ואיזה מקרה בוחרים לכתיבת העבודה שצריך להגיש בשבוע הבא. ייפי!

אתם כבר יודעים שסיגריות עושות לכם רק רע, אבל עכשיו תצטרכו לחיות עם הנזק לחיות שלכם על המצפון. הד"ר קרולין מקאליסטר מאוניברסיטת אוקלהומה מספרת שהחתול עלול לסבול מסרטן הפה ולימפומה, הכלב מסרטן האף והתוכים - סרטן ראות, דלקת ראות ופגיעה בעור, בלב ובמערכת הרבייה.

וחוץ מזה, תמיד יש את הסיכון שהכלב ינסה לאכול את הסיגריות, ויחטוף הרעלה.

לקריאה נוספת, Science Daily News.

קודם כל, התנצלות. הרבה זמן לא כתבתי, אם בגלל חוסר זמן ואם בגלל עייפות טוטאלית. היו דברים לספר, ואפילו חשבתי על כמה פוסטים אפשריים. ועוד יש לי כמה חובות מקודם, על דברים שהבטחתי לכתוב, אבל אני לא שוכחת ובקרוב יפורסם, מבטיחה.

יום אחד את קמה בבוקר, ומגלה להפתעתך שארבעה שבועות מחייך חלפו ביעף, וכבר נגמר חודש שלם של עבודה די מפרכת. ביום רביעי סיימתי את תקופת הפרקטיקה שלי בבית דגן. להפתעתי נהניתי הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה. עשיתי ולמדתי יותר מאשר יכולתי אי פעם בבית החולים שלנו, בפקולטה, גם בגלל הנכונות ללמד וגם בגלל ריבוי ההזדמנויות.

אבל לפני שאספר על היום האחרון שלי, רציתי רק לספר קצת על אחת החוויות המהנות בכל שהותי בבית החולים. ביום שלישי הצטרפתי אל רופא העיניים של בית החולים, אליו הגיעו 12 גורי רועה אוסטרלי והוריהם לבדיקת עיניים, בגלל שגזע זה, כמו כל גזעי הקולי למינהם נוטה לסבול ממומים מולדים ברשתית העין. מיותר לציין שהגורים פשוט מקסימים, והיה כל כך כיף לראות, להחזיק אותם ופשוט להסניף קצת ריח של גור. בינתיים אינני מפרסמת תמונות, אבל יצרתי קשר עם המגדל כדי לעשות זאת.

ביום רביעי נפרדתי מכולם, הבאתי עוגיות יום-אחרון-פה שאמא אפתה לי*. החלפתי אימיילים וטלפונים, ונראה כמה נצליח לשמור על קשר. היום עצמו היה די רגוע, למרות שהיינו בהרכב חסר והיו די הרבה מקרים לקבל. אבל הסתדרנו, והגעתי הבייתה בזמן סביר. וזהו, נגמרה תקופה. עכשיו קצת חופש, זמן לעצמי, לסידורים וקצת ללמוד, כי עוד מעט יש לי שתי בחינות.
*מיותר לציין שהיו מוצלחות בצורה לא רגילה, ושכולם אמרו "אמא שלך אפתה את זה? באמת???" איזה כיף שיש אמא כזו.

אתמול הגיעה אלינו כלבה שהופנתה ע"י הווטרינר הפרטי בעקבות התמוטטות אקוטית. בבוקר היא פשוט "נפלה" ולא הסכימה ללכת . זו כלבה מעוקרת בת 12 ללא היסטוריה של מחלות, למעט קשיי נשימה בארבעת החודשים האחרונים. בכלבה מבוגרת הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא בעיית לב.

אז קודם כל לקחנו לה דם, והחלטנו לעשות לה EKG, בדיקת לחץ דם וצילום חזה. ה-EKG והלחץ דם היו תקינים. בצילום בית חזה ראינו ריאה אחת מלאה בנוזל. במקביל קיבלנו גם את תוצאות בדיקות הדם, שהראו מדדי כליה גבוהים. החלטנו להכניס אותה לאולטרסאונד, בו ראינו גידול בבלוטת האדרנל, שחוסם את הוריד החלול האחורי (Caudal vena cava).

אז יש לנו כלבה עם קשיי נשימה, בעיית לב, כשל כליה וגידול באדרנל. מה עושים במקרה כזה? היא לא מועמדת לניתוח במצבה הנוכחי, וגם אילו הייתה יציבה הניתוח הוא "הירואי" - הסבירות להצליח להוציא את הכלבה בחיים ממנו היא נמוכה מאוד.

ישבתי וחשבתי מה עושים במקרה כזה. זו כלבה מאוד אהובה, ובעליה היו רוצים לנתחה, אילו הייתה יציבה מספיק. אבל המצב הכללי שלה חמור מאוד, וספק אם ניתן בכלל לייצבה מספיק כדי לנתחה. האם נכון יותר להשאיר אותה מאושפזת, בידיעה שייתכן שאשפוז זה לא ייספק את התוצאות הרצויות? או שמא עדיף לשלוח אותה הביתה, שתהייהרגועה בביתה, כי בית החולים אינו מקום רגוע ונעים עבור החיות?

אני לא יודעת מה הייתי מחליטה במקרה כזה. אחד הרופאים אמר לי, שהוא (בהיותו וטרינר), היה מנסה לייצב אותה בבית, ובמידה ואמצעים אלה מצליחים לייצבה, לנסות לנתח. אני חשבתי קצת אחרת - יותר בכיוון של טיפול תומך הביתה, והרדמה כשהכלבה מגיעה לסבל משמעותי.

היא חזרה הביתה, ואני מעריכה שהיא לא תאריך ימים. המקרה שלה השאיר אותי עצובה מאוד, כי היא הייתה כלבה מאוד חמודה ואהובה (רואים את זה על הבעלים, איך הם מדברים על הכלב, או עם הכלב). עצוב לדעת שלפעמים אי אפשר לעשות כמעט כלום, למרות שזו דרך הטבע וכולם בסוף מסיימים איכשהו.

היום שחררנו שתי כלבות שפשוט משמח לראות איך הן התאוששו. שתיהן הגיעו במצב די קשה, ויצאו הביתה בהליכה.

האחת הגיעה עם שאריות פרפורים אחרי התקף עוויתות שטופל חלקית אצל ווטרינר. היא הורדמה למשך הלילה בגלל שלא הגיבה לתרופות משככות-עוויתות. ההיסטוריה שלה הצביעה על אפשרות להרעלה, אבל גילה הצעיר גם יכול להצביע על אירוע אפילפטי ראשון. אחרי לילה תחת הרדמה וללא עוויתות, הורדנו אותה ממהרדמה והיא נשארה יציבה, אך די מעוכה. אבל אחרי כמה שעות, כשביקרו ההורים שלה, היא התחילה להרים את הראש, ואפילו ליקקה קצת אוכל ומים. היום היא כבר הלכה, וקפצה משמחה כשראתה את ההורים שבאו לשחררה.

השניה הגיעה עם כאב בטן אקוטי, ובאולטרסאונד התגלה חשד לגוף זר לינארי. בניתוח התגלה קטע מעי נקרוטי, שהוסר. מצבו היה רק מאוד, והיו חסרות רק מספר שעות עד שיינוקב. למזלה זה לא קרה, ולא נוצרה דלקת בחלל הבטן. למחרת היא שוחררה לביתה, וכולנו שמחנו, לא רק בשבילה, אלא גם בשבילנו - מהרגע שהתאוששה מעט, היא ייללה כמעט ללא הפסקה.

בשמונה בבוקר התייצבתי בבית החולים לחיות, בלי לדעת אפילו באיזו מחלקה אני אמורה להיות משובצת. לצערי פחדי הגדולים התאמתו, ושובצתי למחלקת חירום. הבעיה היא לא עם המחלקה - אלא עם חוסר הנסיון שלי בתחום. מעולם לא התמודדתי עם בעלי חיים במצב קריטי, לא הוכשרתי להתמודדות כזו, ואפילו לא למדתי את התיאוריה מאחורי זה.

אבל מאחר ולא באנו להנות, אלא להשלים את המטרה העליונה (לסיים את הלימודים בחמש שנים בדיוק), בולעים את הצפרדע ומתמודדים עם הפחדים.

עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה מסביבי, אחד הכלבים מסר את נשמתו לבורא. וקצת אחרי זה, כשהתבקשתי על ידי אחת הסטודנטיות להשגיח לרגע על חתולה שהייתה במצב קשה, זו הפסיקה לנשום והתחילו לבצע בה החייאה. אתם יכולים לדמיין כמה זה נעים.

לא מפתיע, אם כך, שבארוחת הצהריים חטפתי מיני התקף פניקה, ולמזלי אחת הסטודנטיות הרגיעה אותי, והסבירה שבדרך כלל לא עמוס כל כך, ובדרך כלל קצת יותר רגוע, ושכדאי לדבר עם הרופא האחראי ולהבהיר מה אני יכולה לעשות, ומה לא, ואיך נעשה את זה לאט אבל בטוח. נרגעתי קצת, הייתי כבר די לחוצה. גם העובדה שרק חזרתי ארצה, ועודי מתאקלמת בחדר שהיה חדר הילדות שלי (ולא ממש ישנה בלילה), לא ממש עוזרת. הכל ביחד מעמיס יותר מדי על המעגלים.

אז דיברתי עם הרופא האחראי, והבהרנו את הסוגיה, ולמרות שהתאמצתי לא הצלחתי לבלוע את כל הדמעות שעמדו לי בגרון. לא נורא, אני לא מתביישת ברגשות שלי, אני יודעת שזה טבעי - זו הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם סיטואציות שכאלה, ורק טבעי להרגיש מעט מבועתת, אם לא הרבה.

בשאר היום עשיתי מהכל - עזרתי איפה שיכולתי. אפילו הכנסתי קטטר שתן בפעם הראשונה בחיי, והצלחתי. את החתולה מקודם הנשמתי קרוב לשעתיים ברצף. בשלב מסוים מישהי אמרה לי שהחתולה נראית קצת לא מחוברת - וכשהרופאה בדקה לה דופק, עלינו על זה שהיא החזירה את נשמתה לבורא החתולים. אפשר לומר שזו טבילת האש שלי - ואני די מבולבלת, ועדיין בסערת הרגשות. אני מניחה שלעולם לא אשכח את החתולה.

אני מקווה שמחר יהייה קצת יותר טוב. אני לא אוכל לעמוד בשבועיים עם כל כך הרבה חיות שמזדכות על הנשמה.

לילה טוב,

CrazyVet

הרגע חזרתי הביתה ממשמרת סופ"ש, חלק ממודול הביקורים. יצאתי מהבית אי שם לפני שמונה בבוקר, ואני מותשת.

הבוקר שלי התחיל בריצה קלה למאפייה* כדי לקנות משהו לאכול**. כשהגעתי לשם, גיליתי שעדיין לא הכינו סנדביצ'ים, ונלחצתי קצת. עשיתי קצת חיינדלך לבחורה, שדאגה שיכינו בשבילי סנדביץ' גבינה נוטף שמן. משם, ריצה קלה לכיוון הרכבת. לא יכולתי לפספס אותה, כי ביום ראשון עוברות רק שתי רכבות בשעה, ואם הייתי מפספסת, הייתי מגיעה באיחור. בנס הגעתי בדיוק כשהרכבת נכנסה לרציף, ועליתי כולי מיוזעת, מריצה ומחום יולי ללא מזגן.

השעתיים הראשונות היו חלשות - ישבתי וסרגתי קרושה בעיניים חצי עצומות, רק כדי לעשות משהו. סביב עשר וחצי הגיע הביקור הראשון. חתולה עם היסטוריה של הקאות בחמש השנים האחרונות. כן, כן. אתם קוראים נכון. חמש שנים שהחתולה סובלת אפיזודיות של הקאות, ולווטרינר אין אבחון. הוא טיפל בתרופות סימפטומטיות נגד הקאה, ולא בירר מה גורם לה. החתולה הגיע די מיובשת, מה שהקשה מאוד על הכנסת עירוי. אני חושבת ששלושה אינטרנים ורופא אחד ניסו, ללא הצלחה מרובה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני לא מצליחה לזכור אם הצליחו בסוף או לא.

הביקור השני הגיע חצי שעה מאוחר יותר - כלבת לברדור בת 11 עם חום בלתי מוסבר, ומעט כאב בבטן. בצילומים ראינו הגדלה של הכבד והטחול. ושאלת השאלות, אותה שכח לשאול האינטרן - היו לה קרציות - כן. מה שגורם לחשוב על, נחשו, ארליכיה. מחר יערכו לה בדיקות דם (לקחו דם כבר היום), אבל את המרשם לדוקסי*** היא כבר קיבלה.

אחר כך אולטרסאונד לחתולה הכי מסריחה ורעה שראיתי אי פעם. עם כמות יפה של קטמין וואליום היא עדיין ניסתה לנשוך. אין לי מושג מה ראו בבדיקה, כי גם לבחור שביצע אותה היו ספקות. החתולה היא חיית רחוב אכזרית, שעברה ניתוח עיקור ביום חמישי שעבר, באדיבות גברת אחת שהיא היא ארגון הצלה לחתולים באדם אחד. מיותר לציין, שהיא קצת (הרבה) פסיכית, אם היא מגיעה ביום ראשון לבכות שהחתולה נראית רע והיא מרגישה אשמה.

עוד כלב אחד, ששייך לזוג גרמנים. הבדיקה הייתה מבדרת, נראתה כמו סצנה מסרט כמעט. האינטרן מדבר אנגלית קלוקלת, והגברת עונה לו באנגלית קלוקלת באותה מידה. האדון לא דיבר אפילו אנגלית קלוקלת. הכלב חולה לב וליישמניה, ופתאום התחיל להשתעל אחרי שאכל איזה סוג של עשב. מאחר ורוב העשבים שגדלים עכשיו מכילים שיבולות, אחד הגופים הזרים הנפוצים אצל כלבים, זהו החשוד העיקרי. מחר יעשו לו ברונוכוסקופיה, כי הבדיקה של חלל האף לא הייתה תקינה לחלוטין.

עוד חתולה, טריקולורית, שהגיעה עם קשיי נשימה ואנורקסיה. היה ממש קשה לעשות לה צילומים מרוב שהיא נאבקה. גם קשיי הנשימה לא ממש עוזרים כשצריך להפוך את החתול על הגב. היא שרטה אותי יפה, ואפילו לא מיקמתי אותה לצילומים. בצילומים ראינו נוזלים בחלל החזה, ומסה במדיאסטינום הקרנאלי^. לאור העובדה שהחתולה בת שנתיים ולא מחוסנת ל-FeLV^^, האבחון הסביר ביותר הוא לימפומה במדיאסטינום. כדי לאשש את האבחנה יש לנקר את הגידול ולעשות ציטולוגיה. עם כימותרפיה היא יכולה לחיות אפילו שנתיים בתנאים טובים, אבל המחלה תחזור.

וזהו. כשסיימנו עם החתולה כבר הגיעה האינטרנית להחליף את משמרת היום, והתלהבה כמו ילדה קטנה (כולל קפיצות באוויר) מזוג קרוקס^^^ שהביאה לה מישהי לפי הזמנה. מעניין, עכשיו השוק פה מתחיל להפתח לקטע, ופתאום יש המון מקומות שמוכרים קרוקס (או חיקויים). ובכל זאת לא נראה לי שזה יתפוס כמו בארץ, כי בארסה היא עדיין הרבה יותר שיק מנעליים כאלה. מה שבטוח, הם יהיו פופולריות בבית החולים.

זהו להיום. אני הולכת להתארגן על משהו אכיל, כוס תה נטול קפאין (אפילו שחם נורא), שני פרקים של ניפ/טאק (ב-VO, אדיבות הערוץ הקטלני) ומיטה.

לילה טוב,

CrazyVet

עוד יום ארוך. ביקורים, ועוד ישיבה, ועוד דברים קטנים לסדר.

איכשהו אני פשוט לא מצליחה להתארגן בבוקר - אתמול לא מצאתי את המשקפי שמש בשום מקום, והיום בבוקר ר', שמתארחת אצלנו עד שתמצא דירה, לא מצאה את משקפי הראיה שלה. כל זה אחרי שהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר רק כדי לגלות שהחתול הנבזה חמק לתוך חדר השינה, כנראה כשהלכה לשירותים, והשאיר לה שתי מתנות על המיטה. איזה בוקר.

טוב, אז הגעתי מאוחר (10 דקות). בריצה, ישר נכנסתי לביקור הראשון. אז מה היה לנו היום?

• כלב קטן בן 16, עיוור וחולה סרטן. מאתמול סובל משיתוק בפלג הגוף האחורי. הגיל וההופעה מצביעים על פריצת דיסק, הגיל והמחלות לא מאפשרים לנתח. הבעלים מביאים את הקטנצ'יק, שנראה כמו גור, להמתת חסד. לא נשארתי לראות, כי ידעתי שאבכה. עוד סיבה לא להיות קלינאית.
• כלב מעורב, שאובחן כסובל ממיאסטניה גרביס מקומית באזור הגרון לאחר תקופה של שיעולים, גירוי בקנה ובגרון ודיספגיה. בניגוד למקרים אחרים של המחלה, הכלב מגיב יפה לטיפול, והגיע רק להוצאת תפרים מהצוואר, שריד מהטראקאוטומיה שעשו לו.
• אולטרסאונד ואקו לב לאיקה, הזאבה מאתמול. הרגל השניה התחילה להתנפח, וחושדים שיש לה גידול שמפריע לניקוז הוורידי ברגליים הקדמיות. נראה גוש בבית החזה, בצד ימין. הכלבה הזו פשוט בובה, שכבה יותר משעה בשקט בשקט, בלי להתלונן בכלל.
• מעקב ליישמניה לדוברמן בן 11.

היו עוד כמה מקרים קטנים, אבל לא עקבתי אחריהם לעומק, היינו יותר משעה באולטרסאונד עם איקה. אחרי ארוחת צהריים זריזה (פחות מחצי שעה), עוד ישיבת הערכה, מזל שזו האחרונה.

סיכום דברים זריז - מעט מדי נקודות זכות לקורסי הבחירה שעוסקים בקליניקה, יותר מדי לקורסים שעוסקים בחיות גדולות. הביקוש לקורסים מהסוג השני הולך ויורד עם השנים, בעוד הביקוש לקורסים מהסוג הראשון ממשיך לעלות.

ואחרי כל זה, ללכת להבהיר את הבעיות עם הציונים בקורס אחד, עקב טעויות של המזכירות, ולדבר עם מרצה אחר על ההרצאה הצפויה בקונגרס להיסטוריה וטרינרית… אני גמורה. יותר מדי ליום אחד. מחר אני מקווה שיהייה קצת יותר רגוע. לפחות אין לי אף ישיבה.

יום טוב,

CrazyVet