נרדמת כשלקחת טרמפ, וכשהתעוררת גילית את עצמך במקום מוזר. שאלת מישהו, והוא אמר לך שהגעת למקום של הדברים שמעולם לא עשית. החברה שלא הייתה לך, המקצוע שלא רכשת, והמכונית שלא הייתה לך. פרסומת אפילו די מוצלחת, למרות המבטא הארגנטינאי הכבד.

בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על פוסטים, שבסופו של דבר לא רואים אור, אפילו לא מגיעים להיות טיוטה. לחץ הזמן, המתח, הבעיות הטכניות, הלימודים, כולם תוקעים מקלות בגלגלי הכתיבה שלי.

אז מה לא סיפרתי, וממש רציתי?

• קיבלתי את המלגה. כבר חשבתי על הפוסט עם כל השמחה וההקלה. מישהי אמרה לי שהיא בדקה בחשבון הבנק וגילתה שהמלגה כבר נכנסה. באותו הרגע רצתי לחדר מחשבים לבדוק את החשבון שלי, וקפיצת האושר שלא יכולתי להחזיק בפנים קצת הפחידה את הסטודנטים שהיו עסוקים בצ'אט סוער*. מזל שהגיע לפני יומיים מכתב שמודיע רשמית על קבלת המלגה. אחרת לגמרי הייתי שוכחת מזה.
• שהבלוג, שאוטוטו יש לו בלוגולדת, עבר כבר את הפוסט המאה. רציתי לכתוב משהו, להזכיר את זה, אבל איכשהו לא יצא. לא נורא. אבל בשבילי זו בכל זאת מיני-נקודת-ציון.
• המחשב החדש סופסוף בבית, עם המערכת הפעלה כמו שצרי, וכפי שאתם יכולים לראות, עברית שוטפת. יש עוד הרבה עבודה, להתקין אופיס, טיונינג עדין שלא נדבר על כל העבודה שהמחשב הישן צריך. בין היתר כל ההתעסקויות הטכניות עם המחשב גזלו בלי סוף זמן ובעיקר עצבים. כמה טוב שנגמר.
• סופסוף סיימתי את העבודה שלא נתנה לי לישון בלילה. איזו הקלה. באמת. 20 עמודים תיאור מקרה. ארוך ומורכב. חשבתי לרגע לפרסם את העבודה פה בבלוג (למען סטודנטים שמתעניינים וכאלה), אבל החלטתי בסוף שלא. אם יש לכם עניין מיוחד בנזקי חמצון ורבדומיוליזיס בכלבים, אתם מוזמנים ליצור אתי קשר במייל.

וזהו, בערך.

*מה חשבתם, שהם באמת למדו?

הזוגי אוהב להפתיע אותי. והוא עושה את זה טוב.

זה זמן מה אנחנו מדברים על רכישת מחשב חדש. הנייד שלי כבר מזדקן ומתקשה לעמוד בעומס. הזוגי גם מתכנן לעבור לעבוד יותר ויותר מהבית, וזקוק למחשב אמין וחזק יותר מהזקן שלי. דיברנו על לקנות את המחשב לקראת סוף החודש או תחילת החודש הבא, כדי שאספיק לסדר את המחשב ולהשמיש אותו, וגם כדי שנוכל להתקין עוד לפני תקופת המבחנים שלי את שני המחשבים לתפקוד ברשת, כדי שהזוגי יוכל לעבוד מהבית ואני עדיין אוכל לעבוד לפי הצורך על המחשב הנייד. הזוגי רצה לדחות ככל האפשר את הקנייה, או לפחות כך הוא אמר לי.

אתמול, אחרי ארוחת הצהריים, סיכמנו שנלך לחנות המחשבים החביבה עלינו (שם נקנו שתי המדפסות, זו שיצאה לפנסיה וזו הנוכחית). הזוגי והאדון מהחנות מחליפים מבטים, והוא שאל את הזוגי אם אני יודעת, וכמובן שלא היה לי מושג. מסתבר שיומיים קודם, כשהזוגי אסף טונר למדפסת מהחנות, הוא הזמין את המחשב בלי לספר לי. חתיכת הפתעה.

כדי להשלים את ההתקנה עוד בסופ"ש מיהרנו לחפש מוניטור בשביל הצעצוע החדש, ובחרנו מוניטור 19 אינטש של LG. ומשם רצתי לשיעור גרמנית. איזה לחץ.

היום ניקינו קצת את חדר העבודה, סילקנו את אסופת הכבלים והכשרנו את השטח למחשב החדש. אני חייבת לציין שסילוק המוניטור הישן (שפורפרת, ענקי כזה) פתאום מפנה כל כך הרבה מקום על השולחן. אפילו יש מקום לנייד למרות כל הדברים החדשים, והמדפסת שעדיין נחה אחר כבוד על השולחן.

אז אחרי כל החיבורים וההתלהבות רציתי להתחיל להתקין את כל הדברים הנחוצים לעבודה שוטפת לפי הרגלינו הקודמים, אבל החלטתי שזה יחכה. קודם כל, אני לא מצליחה לחבר את המחשב למודם באמצעות כבל רשת. הוא מוכן לראות את המודם רק כשהוא מחובר ב-USB. והבעיה היותר חמורה, ה-XP שהותקן על המחשב הוא בספרדית (ואתם כבר יודעים כמה אני אוהבת ממשקים בספרדית). אבל זו לא הבעיה הרצינית. מסתבר שכדי להחליף שפה, צריך לקנות עותק נוסף של ווינדוס, מה שיכול לגרום לנו להתחיל לחבב את הטקסטים הארוכים בספרדית (כי זו ממש לא שפה טכנית מוצלחת). הבעיה הקריטית היא שהממשק הספרדי הוא כל כך אנטישמי שהוא אפילו לא מאפשר להתקין עברית כשפה נוספת, כלומר אי אפשר אפילו לכתוב בעברית. אווווווווווף.

נראה לי שאחכה בינתיים לפני הטיונינג של המחשב, כי אולי צריך יהיה להתקין מחדש את הווינדוס ושאר זוועות.