היום לפני שנה בדיוק, אולי בשעה מעט יותר מאוחרת, התחלתי לכתוב. בלוגלי ארחו אותי יפה מאוד, אולם אחרי מספר חודשים החלטתי לצאת לעצמאות, בעידודו של טל מבוקרטוב (אצלהם האתר מתארח).

ועכשיו, 118 פוסטים ו336 תגובות יותר מאוחר, אני יושבת ומהרהרת בשנה שחלפה. בדיוק כמו לפני שנה, אני חושבת על הפרקטיקה של אתמול ועל האופן בה היא משפיעה ומעצבת את תפיסת העולם שלי. העתיד המקצועי שלי מטריד אותי לא פחות, ואולי אף יותר, כי הסוף כבר מתקרב. אני רוצה לחשוב שאני חכמה יותר, אבל אני יודעת שאני בעיקר צינית יותר, והרבה פחות מאמינה באנשים. אני מרגישה לפעמים תקועה, ושכל הרצון הטוב פשוט לא עוזר מול קירות של בירוקרטיה טפשות ובורות. ובכל זאת, יש נקודות קטנות של אור פה ושם, בעיקר מחוץ לחיים ה"מקצועיים" שלי.

הייתי מפרטת לגבי הסטטיסטיקה של הבלוג, אולם זו אינה מלאה משום המעבר לאתר העצמאי ואובדן נתונים. אולי כשתמלא שנה לעצמאות…

וחוצמזה, שרון, שיהיה יומולדת נהדר

נרדמת כשלקחת טרמפ, וכשהתעוררת גילית את עצמך במקום מוזר. שאלת מישהו, והוא אמר לך שהגעת למקום של הדברים שמעולם לא עשית. החברה שלא הייתה לך, המקצוע שלא רכשת, והמכונית שלא הייתה לך. פרסומת אפילו די מוצלחת, למרות המבטא הארגנטינאי הכבד.

בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על פוסטים, שבסופו של דבר לא רואים אור, אפילו לא מגיעים להיות טיוטה. לחץ הזמן, המתח, הבעיות הטכניות, הלימודים, כולם תוקעים מקלות בגלגלי הכתיבה שלי.

אז מה לא סיפרתי, וממש רציתי?

• קיבלתי את המלגה. כבר חשבתי על הפוסט עם כל השמחה וההקלה. מישהי אמרה לי שהיא בדקה בחשבון הבנק וגילתה שהמלגה כבר נכנסה. באותו הרגע רצתי לחדר מחשבים לבדוק את החשבון שלי, וקפיצת האושר שלא יכולתי להחזיק בפנים קצת הפחידה את הסטודנטים שהיו עסוקים בצ'אט סוער*. מזל שהגיע לפני יומיים מכתב שמודיע רשמית על קבלת המלגה. אחרת לגמרי הייתי שוכחת מזה.
• שהבלוג, שאוטוטו יש לו בלוגולדת, עבר כבר את הפוסט המאה. רציתי לכתוב משהו, להזכיר את זה, אבל איכשהו לא יצא. לא נורא. אבל בשבילי זו בכל זאת מיני-נקודת-ציון.
• המחשב החדש סופסוף בבית, עם המערכת הפעלה כמו שצרי, וכפי שאתם יכולים לראות, עברית שוטפת. יש עוד הרבה עבודה, להתקין אופיס, טיונינג עדין שלא נדבר על כל העבודה שהמחשב הישן צריך. בין היתר כל ההתעסקויות הטכניות עם המחשב גזלו בלי סוף זמן ובעיקר עצבים. כמה טוב שנגמר.
• סופסוף סיימתי את העבודה שלא נתנה לי לישון בלילה. איזו הקלה. באמת. 20 עמודים תיאור מקרה. ארוך ומורכב. חשבתי לרגע לפרסם את העבודה פה בבלוג (למען סטודנטים שמתעניינים וכאלה), אבל החלטתי בסוף שלא. אם יש לכם עניין מיוחד בנזקי חמצון ורבדומיוליזיס בכלבים, אתם מוזמנים ליצור אתי קשר במייל.

וזהו, בערך.

*מה חשבתם, שהם באמת למדו?

כפי שיכולתם בוודאי לראות, ואם לא אז בטח קראתם בפוסט האחרון, היו קצת בעיות טכנית. אבל הצלחתי בסופו של דבר לפתור אותן (או לפחות את הקריטיות ביותר) ולהחזיר את האתר לפעילות. עכשיו אני יכולה לספר גם שכל הרעיון היה להעביר את הבלוג לתשתית יותר קלה לשדרוג, במערכת מובנית בשרת בו האתר מתארח. המעבר בין הוורדפרס העברי לגרסת השרת לא עבר מאוד חלק, בין היתר עקב שלומיאליות טהורה (שכחתי לייצא את התוכן ל-XML טרם השדרוג, אבל הצלחתי לפתור את הבעיה). נשאר רק לשפצר את ממשק הכתיבה, אבל זה יחכה למחר.

בנוסף, הבלוג עכשיו רץ על WP 2.3.2 בגרסא אנגלית עם אפשרות לשדרוג בלחיצת כפתור, כמו הבלוג הספרדי. יותר פשוט? נחייה ונראה…

וחוצמזה, שתהייה שנה נהדרת. הזוגי ואני מציינים את כניסת 2008 בארוחה עם ר'. מה התוכניות שלכם?

האיש הטכני שלי ואני חשבנו שיהיה רעיון טוב לעבור לגרסא אחרת של וורדפרס אבל יש לנו לא מעט בעיות. מקווים לפתור אותן בקרוב, וסליחה על אי-הזמינות.

אמנם לא עדכנתי אותו מאז יולי (בערך) אבל זו לא סיבה לא לחזור אליו. עכשיו כשאני מתחילה לאט לאט לבנות יחסים עם אנשים מחוץ לאוניבסיטה, שבנוסף גם מתקשרים הרבה באמצעות בלוגים, נראה לי שחשוב לחזור אל הבלוג הנטוש, לתחזק אותו ולהשמיש אותו מחדש. הבלוג הספרדי מתארח גם הוא בשרת של בוקרטוב (תודה רבה, שוב!) וכבר פעיל לחלוטין. לא מאוד מעודכן, אבל פעיל .

הדבר היחיד שעוד לא הצלחתי לפתור הוא סוגיית הממשק. אני לא אוהבת ממשקים שאינם באנגלית. בבלוג הזה התחלתי עם ההתקנה בעברית ואני ממשיכה איתה מטעמי נוחות. אבל אני מאוד לא אוהבת ממשק בספרדית. זו כזו שפה מסורבלת בכל מה שקשור לעניינים טכניים. אז מה שרציתי ליצור - בלוג שהתצוגה שלו לגמרי בספרדית, כלומר מה שהקורא רואה, אבל הממשק הפנימי באנגלית, כלומר אני רואה אנגלית, ולכן הרבה יותר שלווה. מישהו יכול לעזור? ניסיתי לשחק עם הגדרות השפה, קבצי ה-PO וה-MO אבל לא הצלחתי להגיע לתוצאה שמניבה ממשק משתמש אנגלי וממשק גולש ספרדי.

אמנם עבר כבר כמעט שבוע, אבל מוטב מאוחר מלעולם לא. כפי שאתם יכולים לראות, הבלוג קיבל מתיחת פנים ועבר לתבנית Mandigo. ט', שהיה פה בביקור, סייע לי בהתקנת התבנית, שאינה מתורגמת במלואה לעברית. כך השתעשנו לנו בחיפוש פרטים קטנים שדורשים שינוי, כמו יישור לימין במקום לשמאל וכן הלאה. מי מכם שגלש ביום שבת בלילה אולי ראה את השינויים בהתהוותם.

חוצמזה הבלוג גם זכה לעדכון ל-WP 2.3.1, שגרם לי לקצת בעיות בגלל התנגשויות בין תוספים. לא נורא, שום דבר שאי אפשר לפתור עם הרבה זמן, סבלנות וגיבוי טוב. אני מקווה שייקח קצת זמן עד שתצא עוד גרסא ל-WP, כי השדרוגים האלה גוזלים לא מעט זמן, כל פעם מחדש.

וזוהי גם ההזדמנות לשאול - מה אתם חושבים על העיצוב החדש?

לאור העובדה שאני רק גיקית לייט, יש לי עדיין אי אילו קשיי התמצאות בנבכי הוורדפרס. אבל בכל זאת הצלחתי לשדרג ל-WP 2.3 לגמרי לבדי! ייפי!

רק דבר אחד עוד לא ברור לי, אבל זה יחכה - לאן הולכות התגיות? למה הן לא מופיעות?

עדכון 20.10.07

הבנתי למה התגיות לא מופיעות. התבנית הקודמת פשוט לא תומכת בהן. התבנית הנוכחית כן, אבל אני עדיין לא בטוחה אם אני אוהבת אותה. מה אתם חושבים?

לכבוד יום המודעות לאיכות הסביבה בקרב הבלוגרים, אני תורמת את התובנות שלי. דברים קטנים שאני מיישמת בביתי הפרטי, בנסיון לעשות כל פעם קצת יותר. אני מאמינה שהשינוי צריך לבוא מלמטה, למרות שלפעמים זה נראה לי אשלייה עצמית, בעיקר מול ממדי הזיהום שמקורו בתעשייה/צבא וכו'. על אלה אפשר להשפיע בדרכים אחרות - אבל זה כבר עניין לפוסט אחר לגמרי.

• להפחית שימוש בשקיות. השקיות האלה מגיעות לכל חור על פני האדמה ומתחת לים. בעלי חיים אוכלים את השקיות ומוצאים את מותם בצורה מאוד לא נעימה עקב חסימות מעיים. תעשו גם לעצמכם טובה, ותתחילו להסתובב עם שקית בד רב פעמית. פתאום הבית לא מלא בשקיות, החתול כבר לא אוכל אותן ולכם יש עוד שני גרם פחות על הלב.
• להתקין מנורות PL שצורכות פחות חשמל. היום יש מנורות בגוונים חמים ונעימים, לא כמו הפלורסנטים של פעם. נכון, הPLים יותר יקרים, אבל משתלמים יותר לאורך זמן עקב החיים הפעילים הארוכים שלהם. לא שווה?
• לכבות אורות ומכשירי חשמל שאינם בשימוש ומחוברים שלא לצורך, כמו מטענים, מדפסות וכו'. לי קצת קשה לעשות את זה, כי אני תמיד שוכחת. אבל מנסה כל פעם מחדש.
• למחזר. פלסטיק, זכוכית, מתכת, נייר, כל מה שהמועצה המקומית מאפשרת לכם. גם מחזור ברמה הביתית אפשרי - לעשות שימוש חוזר בדפי טיוטה, להשתמש שוב בצנצנות של חמוצים וזיתים וכו'.
• להפחית את כמות הנייר המודפס. באמת יש לך צורך להדפיס את האימייל הזה? זה באמת חיוני? תחשבו פעמיים לפני ה-CTRL+P.
• לא לשפוך שמן לביוב. לזרוק את השמן המשומש (של הטונה, של הטיגון) לפח. שמן מזהם מי תהום ופוגע קשות באיכות שלהם. אם אתם יכולים לאסוף את השמן, יש אנשים שיישמחו לסלק לכם אותו ולהפיק ממנו ביודיזל.
• לאסוף בטריות ולהביאן למקום איסוף מסודר. זה כולל גם בטריות של טלפונים, מצברי מכוניות ושאר דברים לא ממש סטנדרטיים.
• להיפטר ממכשירי חשמל בצורה מסודרת. רבים מהם מכילים מתכות כבדות, ובמזבלות רגילות אלה עשויות להגיע למי התהום שלנו.
• להפחית בצריכת מים - להתקין חסכמים, לסגור את הברז, להשתמש במדיח ובמכונת הכביסה לפי הוראות היצרן… להתקלח בזוג רק בשביל הכיף
• לתקן חפצים שמתקלקלים. אם נצליח להאריך את חיי החפץ, לא נצטרך להחליף אותו כל כך מהר ונצרוך פחות. חסכון לנו ולכדור שלנו.
• לצרוך פחות. לחשוב פעמיים, שלוש וארבע לפני שקונים. לפעמים זה עוזר לי - לא לקנות, להגיד לעצמי לחשוב על זה שבוע-עשרה ימים. אם אני לא חושבת על הקניה אחרי שבוע, כנראה שלא הייתי זקוקה לה מלכתחילה. גם את הקניות רצוי לעשות בחכמה - להשוות מחירים, ולבחור באיכות על פני מחיר וכמות - עדיף לקנות (לדעת לפחות) פחות אבל באיכות שתחזיק לאורך זמן. אולי זה לא תופס מבחינתחם לבגדים למשל, אבל במכשירי חשמל וכיוב', החשיבות מובנת מאליה.
• להשתמש כמה שיותר בתחבורה ציבורית, או ללכת ברגל/לרכב על אופניים. אם חייבים להשתמש ברכב, לדאוג שיהיה מלא.

הייתי יכולה לחשוב על עוד כמה, אבל אני כבר די עייפה, ורעבה עד מאוד. אם יש לכם תוספות/הערות/הארות - בתגובות. אשמח לקרוא ולהחכים.

יש כל כך הרבה דברים לסדר ולשנות וגם ללמוד בדרך שפשוט אני הולכת לאיבוד. כל זה לא דבר כל כך רע בפני עצמו, אלא רק כשלוקחים בחשבון את העובדה שבמקום לשחק בצעצועים החדשים שלי אני צריכה בעצם לשבת וללמוד נוירואנטומיה קלינית ואיך יודעים איפה יש פגיעה עצבית בהתאם לבדיקה הנוירולוגית של החיה.

נו, טוב. שעה פחות לא ממש תשנה כלום, או לפחות כך אני מקווה. אם אתם מוצאים משהו שאינו תקין, אנא דווחו ואשתדל לסדר.

שבת שלום,

CrazyVet

זה הפוסט הראשון פה בבית החדש שלי. אני יושבת ומסדרת אותו עכשיו, באחת וחצי לפנות בוקר, למרות שהשכל הישר וגם הגוף אומרים שאני צריכה בעצם להיות עכשיו במיטה, מכורבלת עם החתול, ולא מול מסך המחשב, מקלידה. אבל לעזאזל עם השכל הישר ועם ההגיון, יש דברים שצריך לעשות, ותמיד כיף לשחק עם צעצוע חדש.

אז פה יש לי עולם ומלואו של אפשרויות, כמו ששרון אמרה לי פעם - בלוג עצמאי פותח עולם שלם בפניך, ואני עניתי - הכל שאלה של זמן. אז אם קודם בקושי הצלחתי למצוא את הזמן לעדכן, עכשיו אני אצטרך למצוא גם זמן לתחזק. אבל נסתדר, תמיד אפשר למצוא עוד איזו דקה פה וחצי שעה שם. אני כותבת כאילו אני עושה את זה, ובאותה נשימה צריכה להתנצל שאני לא כותבת מספיק. יש לי רעיונות. המונים. אבל זמן מוגבל… בשבועות האחרונים הייתי עמוסה, טבעתי בעבודה ממש. את כל מה שבחופשת קיץ רגילה עשיתי בחודש וחצי דחסתי לשבועיים וקצת, כי ארבעה שבועות הלכו על פרקטיקה בבית החולים. ועכשיו אני בהיסטריה של נסיעה, שוב. אני חוזרת הביתה. אבל הבית שלי גם פה, לכן הנפש כל כל מבולבלת. אם אני באה או הולכת, תמיד יש כאב של פרידה, מבית אחד או מבית אחר. אויש, אני באמת צריכה ללכת לישון, התחלתי להתפייט יותר מדי.

ובכל זאת, רציתי לספר קצת על מה שעשיתי בימים האחרונים, אבל נראה לי שזה כבר יחכה למחר, אבל לא מעבר לזה, כי אחר כך החזרה תתערב לה בלימודים לבחינות (יש לי שתי בחינות, ב-6 וב-12) ובביקור שצפוי לנו (גם הוא בין אותם התאריכים). אבל אני מבטיחה למצוא את הזמן ולספר.

לילה טוב,

CrazyVet