כפי שיכולתם בוודאי לראות, ואם לא אז בטח קראתם בפוסט האחרון, היו קצת בעיות טכנית. אבל הצלחתי בסופו של דבר לפתור אותן (או לפחות את הקריטיות ביותר) ולהחזיר את האתר לפעילות. עכשיו אני יכולה לספר גם שכל הרעיון היה להעביר את הבלוג לתשתית יותר קלה לשדרוג, במערכת מובנית בשרת בו האתר מתארח. המעבר בין הוורדפרס העברי לגרסת השרת לא עבר מאוד חלק, בין היתר עקב שלומיאליות טהורה (שכחתי לייצא את התוכן ל-XML טרם השדרוג, אבל הצלחתי לפתור את הבעיה). נשאר רק לשפצר את ממשק הכתיבה, אבל זה יחכה למחר.
בנוסף, הבלוג עכשיו רץ על WP 2.3.2 בגרסא אנגלית עם אפשרות לשדרוג בלחיצת כפתור, כמו הבלוג הספרדי. יותר פשוט? נחייה ונראה…
וחוצמזה, שתהייה שנה נהדרת. הזוגי ואני מציינים את כניסת 2008 בארוחה עם ר'. מה התוכניות שלכם?
סיימתי את הצעיף לכריס, מתנת יום הולדת מאוחרת. אני מאחרת "רק" בשבועיים אחרי יום ההולדת, אבל התחלתי מאוחר מדי את הסריגה עצמה ועל הדרך גם למדתי איך סורגים תחרה וגם המצאתי וריאציה משלי לדוגמא. הפוסט ייתפרסם אחרי שהמתנה תגיע ליעדה, בערך שבוע וקצת אחרי שבאמת סיימתי את הסריגה עצמה…
קניתי מוהייר אדום, לפי העדפות הצבע של העלמה, והחלטתי לסרוג Wisp מהאתר Knitty, לפי המלצתה של mkazumi מקבוצת הסריגה. אולם, אני קצת מעופפת, וקראתי (או זכרתי) לא נכון את ההוראות ויצא משהו קצת אחר, אבל לא פחות יפה. עוד אין לזה שם, אתם מוזמנים להציע.
סופסוף התחלתי לסרוג את הסוודר לזוגי, מצמר מרינו של Malabrigo (תוצרת אורוגואי!) בצבע כחול כהה שנקרא Paris night, בחירה של הזוגי. לבקשתו הדוגמא כוללת צמות, מה שגרם לי לחשוב על הנחיצות של סמני עיניים, כדי לא להתבלבל במעברים בין סגנונות סריגה שונים. אבל איפה מוצאים סמני עיניים בעיצומו של חג המולד? הכל סגור, ואני לחוצה לסרוג. זה כיף. אז הכנתי בעצמי סמני עיניים, בשני צבעים, מחרוזים ומחוט מתכת. הטכניקה עוד זקוקה לשיפור, וגם הכלים שעמדו לרשותי לא היו מאוד מתאימים (אפילו קאטר הגון אין לי), אבל בינתיים הם עושים את העבודה.
זהו. חג המולד כבר פה. מרגישים את התכונה זה חודשיים כמעט. זה מתחיל טיפין-טיפין, עם חנות אחת או שתיים שמתחילות כבר לקשט, כי זה עוזר למכירות. במקביל הטלוויזיה מתחילה להפציץ בפרסומות לצעצועים הכי מופרכים שקיימים, כמו התוכי המדבר או הבובה שגם עושה פיפי, גם מדברת וגם יודעת לכסות את עצמה. בתחילת דצמבר מדליקים את הקישוטים. יש מקומות, כמו מלונות גדולים או אל קורטה אינגלס (El Corte Inglés) שבונים קישוטים ממש מרשימים.
החג הוא אחד החביבים עליי, בעיקר מבחינה אסטתית. מכל שאר הבחינות, אני חושבת שהוא מזמן איבד את המשמעות שלו. טירוף הקניות שאוחז את האנשים פשוט לא ייאמן. בממוצע, כל אזרח ספרדי מקבל מתנות בכשלוש מאות יורו. בנוסף, רוב האנשים בכלל לא משתמשים במתנות שהם מקבלים. כשלוקחים בחשבון את המשכורת הספרדית הממוצעת מבינים מה גודל ההוצאה. מעבר לכך כל ספרדי ממוצע מוציא קרוב ל-70 יורו (!) על הלוטו של חג המולד, ההגרלה הכי חשובה בשנה בערך. כמה מוציאים על אוכל אני לא יודעת (או לא זוכרת). בסך הכל אנשים מוציאים פה הון תועפות במשך החג. הרבה מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, על אף המשכורת הנוספת שנהוג לתת בחג*.
מבחינה קולינרית, אפשר להנות. במיוחד אם אוהבים מתוקים. באופן מסורתי נהוג לאכול בחג קנלוני ממולאים בבשר ברוטב בשמל, עוף גדול (ברווז או הודו) צלוי בתנור, וכמובן, פירות ים, במיוחד מיני סרטנים. אבל, את רוב המנות האלה ניתן למצוא בשוק במשך כל השנה, בחברת השפע שהיא ספרד המודרנית. המתוקים המיוחדים של החג, לעומת זאת, נמכרים אך ורק בתקופת החג. מיני טורון (Turrón), מעין נוגט עם שקדים או אגוזים, למרות שהיום ניתן למצוא גם טורון שוקולד עם אלכוהול, אגוזים ושקדים ושאר דברים טובים**, פולבורונס (Polvorones), עוגיות שקדים פריכות ומתפוררות לאבקה (פולבו - אבק בספרדית) ומנטקדוס (Mantecados), גם הם עוגיות פריכות ששמם מעיד על תכולה גבוהה של שומן חזיר (Manteca de cerdo) אבל ניתן להחליף אותו בחמאה (Mantequilla). אני לא ממש מחבבת את העוגיות האלה, אבל הן חלק מהמסורת.
כבר אמרתי שאני מחבבת את החג בעיקר מסיבות אסטתיות, לא? אחד הדברים הנחמדים והנאיביים ביותר שאפשר למצוא בספרד ובקטלוניה הוא הבלן (Belén), או בקטלן פסברה (Pessebre), שהם בעצם תצוגה של רגע הלידה של ישו, כולל האסם, החיות וכל הדברים מסביב (מה שנקרא באנגלית Nativity Scene). יש לזה שם בעברית? מסתבר שהמסורת הובאה לספרד מנפולי בתקופת שלטונו של קרלוס השלישי, כלומר בערך לפני שלוש מאות שנה. הקטלנים מוסיפים למסורת הזו את הטויסט שלהם, בהכללת הקגנר (Caganer) הוא המחרבן, לכל סצינה שכזו. ישנם הסברים מלומדים להכללתו בסצינה הקדושה, כמו ייצוג האנוש שבכולנו, ללא קשר למעמד וכו', ייצוג האלמנט המפרה של האדמה, ועוד כמה, אבל נראה לי שהסיבה האמיתית היא ההומור הסקטולוגי (Scatological מילה גבוהה להומור קקה) שחביב על הקטלנים עד מאוד.
ואנחנו? אנחנו לא ממש מושפעים מהחג. טוב לא לגמרי, רק קצת. באוניברסיטה שלי תלמידי השנה החמישית שרים מזמורי חג עם מלים משובשות, בדרך כלל על הלימודים אבל גם קצת על חיבה לאלכוהול ומריחואנה. השנה נשארתי יותר זמן מבשנים קודמות, ואני חייבת לציין שהחוויה הזו רק חיזקה את דעתי לגבי אירועים שכאלה. גם האפריטיף אליו הלכתי עם המחלקה לא הרשים אותי במיוחד. אולי רק בתור עוד אירוע בו יש הרבה אנשים, אוכל קלוקל מהקפטריה והרבה אלכוהול.
לעומת זאת, בקורס הגרמנית הדברים הלכו קצת אחרת. סיכמתי עם המורה שאביא עוגיות חג המולד, שהכנתי לפי מתכון שהיא נתנה לי. העוגיות יצאו מוצלחות מאוד. אם יש מעוניינים, אתרגם את המתכון. ממש קל. היא הביאה יין חם, בתרמוס, ואחר כך שרנו שיר חג בגרמנית. אני חייבת לומר שעל אף שאין לי שום קשר לחג, ובמיוחד שום קשר למסורת החג הגרמנית, מאוד נהניתי. התחושה הזו של ללמוד מקרוב תרבות אחרת, מערכת שלמה של מסורות, פשוט נהדרת.
*רוב העובדים מקבלים משכורת 14, כלומר משכורת נוספת בחג המולד ואחת נוספת באוגוסט, החופש המסורתי.
**הטורון החביב עליי ביותר הוא טורון שוקולד עם וויסקי ואגוזי מלך… יאם.
למרות שיש לי בלי סוף דברים להספיק לעשות, את יום ראשון העברנו סתם ככה בכיף. החלטתי לסחוב את הזוגי ל-DrapArt שאורגן ב-CCCB. לא ממש הצלחנו למצוא את כל הפעילויות שפורטו באתר, אבל היה נחמד בכל זאת.
מצאנו ברחבה של המוזיאון ערימה של צמיגים שהוסבו לכורסאות נמוכות, פסל (?) וגם סטנסיל להדפסה על חולצות ומכנסיים.
המשכנו לכיוון הרחבה של ה-MACBA, שם ראינו תערוכה של דלתות. מה המשמעות? אין לי מושג. אבל היה ממש יפה.
משם המשכנו בחיפוש אחרי מזון. בניתי על בית קפה נחמד שיושב ליד ה-Masana, אחד מבתי הספר לעיצוב היותר נחשבים בבארסה. המקום היה סגור, אבל מצאנו ליד תערוכת בוגרים של המסאנה עצמה, שהיתה ממש נחמדה.
אני הכי אהבתי את העבודה בקרושה.
משם המשכנו בחיפוש אחרי משהו אכיל. בסוף מצאנו מקום נחמד ברמבלה דה רבאל (Rambla del Raval) שמתמחה במטבח שוק (Cocina de mercado), כלומר מבשלים מה שטרי ובעונה. המנות היו ענקיות, והאוכל נהדר. אבל הכי מוצלח היה הציור הענק של צמד חתולים אפורים, שנראה כאילו יאסר החצול הפרטי דיגמן עבורו.
זה זמן מה אנחנו מדברים על רכישת מחשב חדש. הנייד שלי כבר מזדקן ומתקשה לעמוד בעומס. הזוגי גם מתכנן לעבור לעבוד יותר ויותר מהבית, וזקוק למחשב אמין וחזק יותר מהזקן שלי. דיברנו על לקנות את המחשב לקראת סוף החודש או תחילת החודש הבא, כדי שאספיק לסדר את המחשב ולהשמיש אותו, וגם כדי שנוכל להתקין עוד לפני תקופת המבחנים שלי את שני המחשבים לתפקוד ברשת, כדי שהזוגי יוכל לעבוד מהבית ואני עדיין אוכל לעבוד לפי הצורך על המחשב הנייד. הזוגי רצה לדחות ככל האפשר את הקנייה, או לפחות כך הוא אמר לי.
אתמול, אחרי ארוחת הצהריים, סיכמנו שנלך לחנות המחשבים החביבה עלינו (שם נקנו שתי המדפסות, זו שיצאה לפנסיה וזו הנוכחית). הזוגי והאדון מהחנות מחליפים מבטים, והוא שאל את הזוגי אם אני יודעת, וכמובן שלא היה לי מושג. מסתבר שיומיים קודם, כשהזוגי אסף טונר למדפסת מהחנות, הוא הזמין את המחשב בלי לספר לי. חתיכת הפתעה.
כדי להשלים את ההתקנה עוד בסופ"ש מיהרנו לחפש מוניטור בשביל הצעצוע החדש, ובחרנו מוניטור 19 אינטש של LG. ומשם רצתי לשיעור גרמנית. איזה לחץ.
היום ניקינו קצת את חדר העבודה, סילקנו את אסופת הכבלים והכשרנו את השטח למחשב החדש. אני חייבת לציין שסילוק המוניטור הישן (שפורפרת, ענקי כזה) פתאום מפנה כל כך הרבה מקום על השולחן. אפילו יש מקום לנייד למרות כל הדברים החדשים, והמדפסת שעדיין נחה אחר כבוד על השולחן.
אז אחרי כל החיבורים וההתלהבות רציתי להתחיל להתקין את כל הדברים הנחוצים לעבודה שוטפת לפי הרגלינו הקודמים, אבל החלטתי שזה יחכה. קודם כל, אני לא מצליחה לחבר את המחשב למודם באמצעות כבל רשת. הוא מוכן לראות את המודם רק כשהוא מחובר ב-USB. והבעיה היותר חמורה, ה-XP שהותקן על המחשב הוא בספרדית (ואתם כבר יודעים כמה אני אוהבת ממשקים בספרדית). אבל זו לא הבעיה הרצינית. מסתבר שכדי להחליף שפה, צריך לקנות עותק נוסף של ווינדוס, מה שיכול לגרום לנו להתחיל לחבב את הטקסטים הארוכים בספרדית (כי זו ממש לא שפה טכנית מוצלחת). הבעיה הקריטית היא שהממשק הספרדי הוא כל כך אנטישמי שהוא אפילו לא מאפשר להתקין עברית כשפה נוספת, כלומר אי אפשר אפילו לכתוב בעברית. אווווווווווף.
נראה לי שאחכה בינתיים לפני הטיונינג של המחשב, כי אולי צריך יהיה להתקין מחדש את הווינדוס ושאר זוועות.
תארו לכם את הסיטואציה הבאה. אתם נכנסים לחדר קטן, ועל השולחנות השחורים אתם מוצאים מיני כבלים ורצועות קשירה, ווים, קרסים, מחטים ענקיות וגם כמה מכשירי עינויים ענקיים, שקשה לכם לדמיין מה חשב המוח החולני שעיצב אותם. ליד הדלת עומד גם מין מתקן מוזר שיושב בו תיש מת. נשמע לקוח מסרט אימה על כת השטן?
עכשיו דמיינו את החדר הזה בקומה השנייה של הפקולטה הווטרינריה, והכל יראה אחרת.
נושא הפרקטיקה של היום - מכשירי מיילדות בחיות גדולות. כי אין מה לעשות, כדי למשוך עגל ששוקל חמישים קילו (בלי שלייה) צריך להפעיל הרבה כוח. אם אתה צריך לעשות את זה לבד, אתה יכול להשתמש בג'ק מיוחד. באמת. זה היה אחד מהמכשירים הגדולים והאימתניים. חוצמזה צריך איכשהו לקבע את הסייח או את העגל, ובשביל זה קיימות השלשלאות. לפעמים אתה לא מצליח לתפוס את הראש, או את האגן של הרך-שעוד-לא-נולד. מאחר והלידה מסובכת, יש לו סיכוי טוב לצאת כבר ז"ל. אז מה זה כבר משנה לתפוס אותו עם קרס אימתני בפה, בעין או בכל מקום אחר שאפשר לתקוע בו קרס? ולבסוף, אם אתה לא מצליח להוציא אותו כדרך הטבע, יש לך מכשיר אימתני שמנסר עוברים. איך קוראים לו? פטוטום. מנסר-עוברים. מפחיד. והמחטים הענקיות? כדי לתפור את שפתי הפות של הפרה, אם היא סובלת מצניחת רחם.
אבל בסך הכל הייתה אחלה פרקטיקה, רק בגלל המרצה. אשה מדהימה. נכה בכסא גלגלים לאחר תאונת עבודה שלא מוותרת על שום דבר בגלל הנכות, גם לא על השחייה בברכה. וחוצמזה אני מחבבת את ההשקפות שלה בנושא רפואה הוליסטית.
המשוגעת ואני צלמנו כמה ממכשירי העינויים האלה (אפילו המרצים מתייחסים אליהם בשמות כאלה, אז למה שאני "אכבס" אותם?). כשהיא תעביר לי אותן, תזכו להציץ באוסף האפל.
סופסוף התחלתי לסרוג את הסוודר לזוגי, מצמר מרינו של 
