אתמול בדרכי חזרה מחנות הצמר החביבה עליי (כן, יש לי חנות צמר מועדפת, וגם חנות בדים) עברתי בפלאסה סאנט פליפ נרי (Plaça Sant Felip Neri), אחת הכיכרות החמודות במרכז של ברצלונה (ברובע הגותי). להפתעתי מצאתי שם שלישיית נגנים על במה די מאולתרת, שניגנו מוזיקה עתיקה לצ'מבלו, לוט (?) וצ'לו, עם תלבושות תקופתיות (חבל שלא לקחתי מצלמה). התוכניה שמצאתי שם אמרה שגם היום יש קונצרטים פתוחים לקהל, אז החלטתי לחזור לשם.

כמובן שהגעתי באיחור, כרגיל (התעכבתי יותר מדי עם הלימודים). הקונצרט היה קצר, והאחרון להיום (אין מה לעשות, אמנם יום ראשון וחופש אבל צריך ללמוד), אבל שני הדרנים פיצו על ההפסד של 10 דקות. ההרכב שהופיע היום כלל נקרא Stil BCN וכלל צ'מבלו, חליל וכינור. הם ניגנו רשימה די ארוכה של יצירות קצרות, כולן מהמאה ה-16. היה קצת פחות מרשים (הם לא לבשו שמלות ברוקד) אבל עדיין נהדר. כיף לראות תרבות שיוצאת ככה לרחוב.

כשהקונצרט הסתיים גיליתי שצמוד לכיכר נמצא מפעל לסבונים, שמייצר כל מיני סבונים בהטבעות מעניינות, כולל בצורת האריחים שעיצב גאודי ומרצפות את פאסאו דק גראסיה (Paseo de Gracia) ועוד כל מיני רחובות. חזרתי דרך פלאסה דל פי (כיכר האורן, Plaça del pi) שם מתקיים שוק איכרים מדי יום ראשון.

ביום שלישי יש קונצרט פתוח לקהל הרחב בכנסיית סנטה מריה דל מאר (מריה הקדושה של הים, Santa María del Mar). אני מקווה להצליח לסחוב את הזוגי, שהיה עסוק היום בלימודים וסירב להצטרף אלי.

(more…)

חנות היין השכונתית שלנו שייכת לרשת שחוגגת בחודש זה 9 שנים לייסודה. לכבוד המאורע ארגנו שלוש טעימות ללקוחות החנות. שתי הטעימות הראשונות כללו קאווה (Cava) מפנדס (Penedès) של יקב Agustí Torelló ויינות של ארטדי (Artadi) שמשווקים יין מריוחה (Rioja), נבארה (Navarra) ואליקנטה (Alicante). הטעימה האחרונה כללה יינות מפריורט (Priorat).

ביום חמישי בערב טעמנו יינות של ייקב Mas d'en Gil מפריורט. האזור ייחודי באקלים ההררי ובסוג האדמה, שנקראת Licorella (סוג של צפחה עם מעט ברזל). העבירה את הטעימה בחורה נחמדה מאוד, ממשפחה שמייצרת יין זה ארבע דורות. בנוסף לאקלים הייחודי, פריורט הוא אזור יין מאוד לא אחיד בפני השטח שלו, מה שמחייב עבודה ידנית בכל החלקות (טרסות או גידולים בזוויות משוגעות) בצמוד לחמור או פרד. הגפנים מבוגרות למדי, לפחות 40 שנה, ומניבות בערך 1-2 ק"ג בשנה. כל ההסבר הזה מיועד לעזור להבין את המחירים של היין, שמתחילים ב-20 יורו (של היקב הנ"ל). כל יינות האזור, ולא רק של היקב הנ"ל, עולים לא פחות מ-15 יורו לבקבוק.

טעמנו 4 יינות בטעימה "רוחבית", שני סוגי יינות, שני בצירים מכל אחד, 2003 ו-2004. 2003 הייתה שנה חמה מאוד, ו-2004 הייתה שנה מעולה ליין בפריורט (לפי דבריה של הגברת).

• Coma Vella 2003. גראנש, קאריניאן, קברנה, מרלו וסירה. אל תתנו לרוב השמות לבלבל, מרגישים בעיקר גראנש וקאריניאן. היין מיושן 12 חודשים, בעיקר בחביות עץ ישנות. יין בצבע דובדבן עמוק, ריח עשיר של פירות אדומים (מהגראנש) וטיפה ריח מעושן. בטעימה, מרקם משיי וטעמים מינרליים ושל עשבי תיבול.

• Coma Vella 2004. את היין הזה רק הוציאו לשוק. הוא דומה מאוד בהרכב שלו ל-2003, אבל צעיר ובועט יותר. הצבע נוטה יותר לסגלגל, והריחות הפירותיים חזקים יותר. המרקם מעט פחות מעודן, בטעימה מורגשים יותר הטעמים המינרליים.

• Clos Fontà 2003. גראנש, קאריניאן וקברנה סוביניון. היין מיושן 12-14 חודשים בחביות עץ חדשות. צבע דובדבן-סגלגל. ארומה מורכבת, פירות טריים בשלים, ריח ים ומעט עשבי תיבול ומינרלים (הריח מאוד דומה לריח של האדמה). בטעימה, מרקם כמעט סמיך, קטיפתי. אפטרטייסט ארוך ונעים מאוד.

• Clos Fontà 2004. הרכב דומה ליין הקודם, צעיר יותר. שוב, צבע יותר כחלחל-סגלגל, וארומות פרי בולטות יותר, יחד עם ארומה של שוקולד וקרמל. המרקם פחות חלק ומעודן מ-2004, והטעמים יותר אגרסיביים.

(more…)

אני מתנצלת מראש, את סדר השירים המלא אני לא זוכרת (אבל אני עדיין יודעת לחפש בגוגל). ההופעה ארכה יותר משעתיים, וכנראה הייתה זהה להופעה בנווה-שלום בשנה שעברה. גם ככה אי אפשר לתאר במילים את החוויה עצמה, עם המוזיקה החיה והעוצמה שבה. עד עכשיו יש לי חיוך אווילי על השפתיים (אפילו כשעשיתי תרגילי בטן במכון היום בבוקר). הקונצרט הכי הכי, יותר מהסטונס אפילו.

כרגיל, יצאנו מאוחר מהמתוכנן. אף פעם לא מצליחים לעמוד בלו"ז (הסיבה הפעם: צריך להוציא דברים מהטוסטוס, ואז לגלות שהבקבוק שמן נזל, וצריך לנגב הכל…). למרות העומס הרב בכניסה למונטז'ויק (Montjuic), הצלחנו להגיע בזמן. עמדנו בתור, שנראה פשוט כמו מסה של אנשים, וחיכינו. פה תור זה תור, ואף אחד לא מנסה לחתוך מהצדדים (איזה יופי).

פאלאו סאנט ג'ורדי בשאר הזמן משמש מגרש כדורסל (למי שלא יודע). חשבתי שזה יהייה יתרון, כי היה קר, אבל מרוב הג'וינטים שעישנו שם בקושי אפשר היה לנשום. נכנסו, ושמענו את אלביס שר Hound dog ברקע. סבבה. ואז התחלף השיר, Dancing queen של ABBA. לא ממש נדבק.

ברבע לעשר החבר'ה עלו לבמה. הם פתחו עם In the flesh, והמשיכו עם Mother. בהתחלה חשבתי, כשהיינו איפשהו באמצע, שהסאונד לא מספיק חזק. קצת אחרי זה חטפתי גל חום, והלכתי לשבת רגע בצד. חזרנו אחר כך לעמוד די מאחורה, ולמרות המרחק הסאונד היכה בעוצמה. אולי טוב שהלכנו אחורה, אם כך. Set the controls for the heart of the sun, עם פירוטכניקה ווידאו פסיכדליים בטירוף, אלמנטים של אש ולהבות, ולסיום זיקוקים על הבמה.

אחרי כל האפקטים, שלושה שירים ברצף מתוך האלבום החביב עליי - Shine on you crazy diamond, אחריו Have a cigar ואחרון חביב מאוד, Wish you were here. אחרי המחרוזת הזו באו חמישה שירים שלא הכרתי, ובירור קצר (בגוגל כמובן) העלה ששניים הם מהאלבום Final cut, ושלושה נוספים הם שירים מקוריים של רוג'ר ווטרס.

ביירות, אחד מהשירים האלה, השאיר אותי המומה. יחד עם השיר הוקרנו המילים על המסך הענק (לא ממש יעזור לכל הספרדים). את המילים אני לא אצטט פה, אבל המעוניינים יכולים לעיין בלינק הזה. לא הפתיע אותי התוכן, אלא העטיפה - רוב שירי המחאה שאני מכירה הם קצת יותר, מעודנים, אם נקרא לזה כך. יחד עם השיר התעופף לו חזיר מתנפח ורוד שעליו כתובות גרפיטי כמו "Stop Bush now" וכיוצא בזה.

אחרי הפסקה של רבע שעה, האלבום Dark side of the moon במלואו. וואו. פשוט אין מילים. בסוף האלבום רוג'ר והנגנים "ירדו" מהבמה רק כדי לחזור ל"הדרן" מתוכנן ומאורגן מראש.

שמעתי ש-Wish you were here היה השיר הכי מרגש בהופעה בארץ. אולי זה המקום, או הספרדים והחיבה שלהם למסרים אנטי-ממסדיים, אבל בהופעה פה השיר הכי חזק (לפחות מבחינת השתתפות הקהל), היה Another brick in the wal, שפתח את ההדרן. אין מה לעשות, תנו לספרדים, ובמיוחד לקטלנים, משהו למחות נגדו, והם יהיו מאושרים.

אני הרגשתי מאוד מוזר בשיר הזה, וגם בשיר שבא קצת אחריו, Bring The Boys Back Home. ברקע, על המסך הגדול הוקרנו תמונות מחומת ברלין, ואחר כך מהחומה "שלנו" (הזוגי אמר, אל תגידי פה בקול רם שזו החומה שלנו, את יודעת מה הם חושבים עלינו). בהמשך, בין הפיצוצים הפירוטכניים הופיעו תמונות של מתנחלים, מחבלים, ושל חייל מכוון נשק על ילד. להפתעתי הזוגי לא ממש שם לב לזה. כמו שכתבתי קודם, לא הפתיעו אותי המסרים, אלא אופן העברתם. ותמיד חורה לי שמציגים את הצדדים הפחות יפים של ההוויה שלנו (שלצערי בזמן האחרון רבים על הצדדים היותר יפים).

כשנגמר הכל, התחלנו לצאת. כמובן שאם אפשר לצאת ביציאה הלא-נכונה, אנחנו נמצא אותה. עשינו סיבוב סביב חצי מונטז'ויק. האמת, נהננו מאוד מההליכה, האוויר הלח והקריר והנוף שצופה לנמל של בארסה. חזרנו מהכיוון השני, דרך כביש שצופה על כל הנמל החדש, שמואר בלילה. איזה יופי, לא נסעתי משם אף פעם.

(more…)