לפחות בינתיים.

אחרי יום חמישי, הסופ"ש פשוט היה תוספת מרנינה: שבת בבוקר סידורים, ואחריהם משמרת של 24 שעות בבית החולים. תענוג. למרבה המזל, נתנו לי היום ללכת לנוח איזה שעה וחצי בבוקר, חיוני ביותר.

חזרתי הביתה, אוכל זריז ושנ"צ קצר. היום מגיעות אורחות נכבדות: אחותי וחברתה מהמכינה, והדירה היתה במצב די מביש. אז בשעתיים הספקתי לנקות את חדרי האמבטיה (פלוס ארגז חתולים), מטבח, לשאוב אבק, להחליף מצעים אצלי, לשים מצעים בחדר האורחים, ולזרוק מחזור.

אין לי מושג מאיפה האנרגיות האלה יצאו - מעבר למחלה המחורבנת שתפסה אותי ברגע הכי פחות מתאים (כמו תמיד), יותר מ-36 שעות ללא שינה די אמורות להרוג אותי.

נו מילא, לפחות עשיתי את כל מה שרציתי ותכננתי לעשות לפני המחלה. עכשיו רק נותר להשלים את שש השעות שהחסרתי ביום ששי, כדי לסיים באופן פורמלי את כל מחויבויות בית החולים. עכשיו אני יכולה לנוח, למלא אמבטיה עם מלח לוונדר, ולנשום קצת.

טוב שהיום הזה כבר נגמר. הוא התחיל אי שם בחמש בבוקר, כשהתעוררתי עם כאב ראש מוכר. חום. איזה כיף לי! אם להיות חולה זה לא הכי כיף בעולם, להיות חולה עם רשימת מטלות אינסופית זה ממש בעסה.

היום שלי גם ככה היה אמור להיות עמוס. בבוקר מודול אשפוז, משמונה עד שתיים. להירשם ללימודים לשנה הקרובה. לסיים את זה, ללכת לאסוף ניירות למלגה. ללכת להגיש את הניירות למלגה. לחכות בתור ארווווך מאווווד במזכירות. לסיים סופסוף, ולקחת את הרכבת הביתה. להגיע הביתה, להתארגן וללכת להירשם ללימודי גרמנית לשנה הקרובה. עכשיו רק תוסיפו כאב ראש וחום, ותקבלו את העינוי האולטימטיבי.

באמת אין לי מושג איך הצלחתי לעמוד על הרגליים שש שעות רצופות, לבצע שורה של מטלות בירוקרטיות ועוד בסוף למצוא את הכח לצאת מהבית (אחרי שכבר הגעתי אליו).

הצלחתי לעשות את כל המטלות להיום. אבל אולי אני בעצם לא רוצה/צריכה להיות סופרוומן, שמספיקה לדחוס הכל במינימום זמן, אלא לתת לעצמי לנוח ולנשום קצת מדי פעם?

היום התחלתי את השבוע האחרון בבית החולים של הפקולטה במסגרת הדרישות המינימליות לתואר (כלומר, עוד אצטרך להעביר שם איזה שבוע נוסף בגלל קורס בחירה שאני לוקחת).

איכשהו, כמו תמיד, יצאתי מהבית מאוחר מדי, אבל זה לא היה נורא כי בכל מקרה היום היה די מבולגן כי אתמול היה חופש, לכן היום, למרות שהוא יום שלישי, דומה יותר ליום שני (או ליום ראשון בארץ). בלגן של חילופי משמרות, קבלת מקרים חדשים וכיוצא בזאת.

בסך הכל אני לא יכולה לומר שהיה קשה מאוד - כמה קשה יכולה להיות משמרת של 6 שעות? מסתבר שיותר מעייף לא לעשות כלום מאשר להעסיק את עצמך עד ששכחת את השם שלך. כל פעם מחדש אני מתפעלת מהיכולת להתעלם מהסטודנטים ומחוסר הרצון ללמד שקיים אצלנו בבית החולים, חסר שבולט במיוחד מול הנסיון הנהדר שלי בבית דגן.

אז מה ראינו היום?

• ברניז שתלה את עצמו מהחלון במשך כמה שעות טובות, אחרי שניסה להוציא את הרגל החוצה ונתפס ככה. הוא הגיע במצב של הלם, סובל מנזק איסכמי לרגל ומאוד מדוכא. היום הוא היה קצת יותר שמח, אבל עדיין טכיקרדי ועם ל"ד מאוד נמוך. מטופל בלידוקאין למניעת הפרעות קצב וגם לטיפול בנזקי האיסכמיה, נוזלים לאצידוזיס ולהעלת לחץ הדם וטיפול משכך כאבים, להפחתת הטונוס הסימפטתי שלא עושה לא טוב.
• בוקסר שסובל משלשול דמי, בן 10. כנראה סרטן כלשהו במערכת העיכול.
• בוקסר עם חשד לקושינג.

ועוד כמה מקרים שאני לא ממש זוכרת עכשיו, אבל גם לא ממש חקרנו אותם לעומק. נראה מחר לאן ממשיכים, ואיזה מקרה בוחרים לכתיבת העבודה שצריך להגיש בשבוע הבא. ייפי!

הרגע חזרתי הביתה ממשמרת סופ"ש, חלק ממודול הביקורים. יצאתי מהבית אי שם לפני שמונה בבוקר, ואני מותשת.

הבוקר שלי התחיל בריצה קלה למאפייה* כדי לקנות משהו לאכול**. כשהגעתי לשם, גיליתי שעדיין לא הכינו סנדביצ'ים, ונלחצתי קצת. עשיתי קצת חיינדלך לבחורה, שדאגה שיכינו בשבילי סנדביץ' גבינה נוטף שמן. משם, ריצה קלה לכיוון הרכבת. לא יכולתי לפספס אותה, כי ביום ראשון עוברות רק שתי רכבות בשעה, ואם הייתי מפספסת, הייתי מגיעה באיחור. בנס הגעתי בדיוק כשהרכבת נכנסה לרציף, ועליתי כולי מיוזעת, מריצה ומחום יולי ללא מזגן.

השעתיים הראשונות היו חלשות - ישבתי וסרגתי קרושה בעיניים חצי עצומות, רק כדי לעשות משהו. סביב עשר וחצי הגיע הביקור הראשון. חתולה עם היסטוריה של הקאות בחמש השנים האחרונות. כן, כן. אתם קוראים נכון. חמש שנים שהחתולה סובלת אפיזודיות של הקאות, ולווטרינר אין אבחון. הוא טיפל בתרופות סימפטומטיות נגד הקאה, ולא בירר מה גורם לה. החתולה הגיע די מיובשת, מה שהקשה מאוד על הכנסת עירוי. אני חושבת ששלושה אינטרנים ורופא אחד ניסו, ללא הצלחה מרובה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני לא מצליחה לזכור אם הצליחו בסוף או לא.

הביקור השני הגיע חצי שעה מאוחר יותר - כלבת לברדור בת 11 עם חום בלתי מוסבר, ומעט כאב בבטן. בצילומים ראינו הגדלה של הכבד והטחול. ושאלת השאלות, אותה שכח לשאול האינטרן - היו לה קרציות - כן. מה שגורם לחשוב על, נחשו, ארליכיה. מחר יערכו לה בדיקות דם (לקחו דם כבר היום), אבל את המרשם לדוקסי*** היא כבר קיבלה.

אחר כך אולטרסאונד לחתולה הכי מסריחה ורעה שראיתי אי פעם. עם כמות יפה של קטמין וואליום היא עדיין ניסתה לנשוך. אין לי מושג מה ראו בבדיקה, כי גם לבחור שביצע אותה היו ספקות. החתולה היא חיית רחוב אכזרית, שעברה ניתוח עיקור ביום חמישי שעבר, באדיבות גברת אחת שהיא היא ארגון הצלה לחתולים באדם אחד. מיותר לציין, שהיא קצת (הרבה) פסיכית, אם היא מגיעה ביום ראשון לבכות שהחתולה נראית רע והיא מרגישה אשמה.

עוד כלב אחד, ששייך לזוג גרמנים. הבדיקה הייתה מבדרת, נראתה כמו סצנה מסרט כמעט. האינטרן מדבר אנגלית קלוקלת, והגברת עונה לו באנגלית קלוקלת באותה מידה. האדון לא דיבר אפילו אנגלית קלוקלת. הכלב חולה לב וליישמניה, ופתאום התחיל להשתעל אחרי שאכל איזה סוג של עשב. מאחר ורוב העשבים שגדלים עכשיו מכילים שיבולות, אחד הגופים הזרים הנפוצים אצל כלבים, זהו החשוד העיקרי. מחר יעשו לו ברונוכוסקופיה, כי הבדיקה של חלל האף לא הייתה תקינה לחלוטין.

עוד חתולה, טריקולורית, שהגיעה עם קשיי נשימה ואנורקסיה. היה ממש קשה לעשות לה צילומים מרוב שהיא נאבקה. גם קשיי הנשימה לא ממש עוזרים כשצריך להפוך את החתול על הגב. היא שרטה אותי יפה, ואפילו לא מיקמתי אותה לצילומים. בצילומים ראינו נוזלים בחלל החזה, ומסה במדיאסטינום הקרנאלי^. לאור העובדה שהחתולה בת שנתיים ולא מחוסנת ל-FeLV^^, האבחון הסביר ביותר הוא לימפומה במדיאסטינום. כדי לאשש את האבחנה יש לנקר את הגידול ולעשות ציטולוגיה. עם כימותרפיה היא יכולה לחיות אפילו שנתיים בתנאים טובים, אבל המחלה תחזור.

וזהו. כשסיימנו עם החתולה כבר הגיעה האינטרנית להחליף את משמרת היום, והתלהבה כמו ילדה קטנה (כולל קפיצות באוויר) מזוג קרוקס^^^ שהביאה לה מישהי לפי הזמנה. מעניין, עכשיו השוק פה מתחיל להפתח לקטע, ופתאום יש המון מקומות שמוכרים קרוקס (או חיקויים). ובכל זאת לא נראה לי שזה יתפוס כמו בארץ, כי בארסה היא עדיין הרבה יותר שיק מנעליים כאלה. מה שבטוח, הם יהיו פופולריות בבית החולים.

זהו להיום. אני הולכת להתארגן על משהו אכיל, כוס תה נטול קפאין (אפילו שחם נורא), שני פרקים של ניפ/טאק (ב-VO, אדיבות הערוץ הקטלני) ומיטה.

לילה טוב,

CrazyVet

עוד יום ארוך. ביקורים, ועוד ישיבה, ועוד דברים קטנים לסדר.

איכשהו אני פשוט לא מצליחה להתארגן בבוקר - אתמול לא מצאתי את המשקפי שמש בשום מקום, והיום בבוקר ר', שמתארחת אצלנו עד שתמצא דירה, לא מצאה את משקפי הראיה שלה. כל זה אחרי שהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר רק כדי לגלות שהחתול הנבזה חמק לתוך חדר השינה, כנראה כשהלכה לשירותים, והשאיר לה שתי מתנות על המיטה. איזה בוקר.

טוב, אז הגעתי מאוחר (10 דקות). בריצה, ישר נכנסתי לביקור הראשון. אז מה היה לנו היום?

• כלב קטן בן 16, עיוור וחולה סרטן. מאתמול סובל משיתוק בפלג הגוף האחורי. הגיל וההופעה מצביעים על פריצת דיסק, הגיל והמחלות לא מאפשרים לנתח. הבעלים מביאים את הקטנצ'יק, שנראה כמו גור, להמתת חסד. לא נשארתי לראות, כי ידעתי שאבכה. עוד סיבה לא להיות קלינאית.
• כלב מעורב, שאובחן כסובל ממיאסטניה גרביס מקומית באזור הגרון לאחר תקופה של שיעולים, גירוי בקנה ובגרון ודיספגיה. בניגוד למקרים אחרים של המחלה, הכלב מגיב יפה לטיפול, והגיע רק להוצאת תפרים מהצוואר, שריד מהטראקאוטומיה שעשו לו.
• אולטרסאונד ואקו לב לאיקה, הזאבה מאתמול. הרגל השניה התחילה להתנפח, וחושדים שיש לה גידול שמפריע לניקוז הוורידי ברגליים הקדמיות. נראה גוש בבית החזה, בצד ימין. הכלבה הזו פשוט בובה, שכבה יותר משעה בשקט בשקט, בלי להתלונן בכלל.
• מעקב ליישמניה לדוברמן בן 11.

היו עוד כמה מקרים קטנים, אבל לא עקבתי אחריהם לעומק, היינו יותר משעה באולטרסאונד עם איקה. אחרי ארוחת צהריים זריזה (פחות מחצי שעה), עוד ישיבת הערכה, מזל שזו האחרונה.

סיכום דברים זריז - מעט מדי נקודות זכות לקורסי הבחירה שעוסקים בקליניקה, יותר מדי לקורסים שעוסקים בחיות גדולות. הביקוש לקורסים מהסוג השני הולך ויורד עם השנים, בעוד הביקוש לקורסים מהסוג הראשון ממשיך לעלות.

ואחרי כל זה, ללכת להבהיר את הבעיות עם הציונים בקורס אחד, עקב טעויות של המזכירות, ולדבר עם מרצה אחר על ההרצאה הצפויה בקונגרס להיסטוריה וטרינרית… אני גמורה. יותר מדי ליום אחד. מחר אני מקווה שיהייה קצת יותר רגוע. לפחות אין לי אף ישיבה.

יום טוב,

CrazyVet

בהשוואה לאתמול, היום היה קצת יותר מוצלח. עדיין לא ראינו מקרים מי יודע מה מעניינים, ורובם היו סרטן עם גרורות (2 מתוך 4). את רוב היום העברתי עם מ' באולטרסאונד, כך שהיה קצת יותר נחמד.

בין המקרים שראינו היום:

• לברדור בן 8 עם אוסטאוסרקומה פלוס גרורות בראות שהגיע לעשות צילומי רנטגן וכימותרפיה. הגברת שהביאה אותו בכתה לאורך כל הביקור. כואב לראות את זה.
• רוטוויילרית בת 11 שהגיעה בגלל חולשה בחלק האחורי, רעידות ואיבוד תיאבון. היסטוריה של פיברוסרקומה באזור הזנב, שהוסרה. בצילום רנטגן התגלו מספר גושים סרטניים בראות, שלא ברור מה מקורם משום שהגידול בעברה של הכלבה בדרך כלל לא שולח גרורות לראות.
• בוקסר שנדבק בשעלת המכלאות שהסתבכה כנראה לדלקת ריאות. אחרי שבועיים טיפול עם אנטיביוטיקה אחת ללא שיפור, הוחלף הטיפול לאנטיביוטיקה אחרת, והכלב ממשיך להשתעל. צילום רנטגן לשלילת מחלת ריאה מורכבת יותר, ללא ממצאים פתולוגיים. המשך טיפול באנטיביוטיקה 7 ימים.
• בדיקת הריון באולטרסאונד לגולדנית בת 6, בריאה לחלוטין. איזה יופי לאבחן מדי פעם משהו שהוא לא סרטן או כל מחלה קטלנית אחרת.
• כלבה קטנה עם טטרהפרזיה ובצקת ריאות, אולטרסאונד לשלילת בעיות בחלל הבטן. בדיקה תקינה.
• זאבה שעברה ניתוח לתיקון סיבוב קיבה לפני שבועיים, אולטרסאונד לביקורת + הוצאת שתן בסיסטוסנטסיס לתרבית. הקיבה בסדר, אבל יש לה דלקת לא מוסברת + חום, שכנראה נובעת משחרור רעלנים לדם אחרי הניתוח בקיבה.
• כלב עם כאבים שרירים ומפרקים באגן. צילום רנטגן תקין, בדיקות דם לשלילת מחלות שמועברות ע"י קרציות.

וזהו להיום. אחרי ארוחת צהריים זריזה הלכתי לראיון לתוכנית של סטודנטים חונכים. יש 60 מועמדים בפקולטה שלי, ורק 12 מקומות. אני מקווה שייקחו אותי, גם בגלל נקודות הזכות שהתוכנית נותנת (5) וגם בגלל שבאמת בא לי לנסות להשפיע על המוחות הצעירים, שיבינו שאפשר לנסות לשנות דברים מדי פעם.

יום טוב,

CrazyVet

אם אתמול היה משעמם, היום היה פשוט מת. כמו אתמול, ראינו איזה שלושה כלבים עם לישמניה, כולם במצב די ירוד, ושלושה או ארבעה כלבים שהגיעו לחיסון. אולי השבוע הזה כל כך יבש כי עכשיו כולם בחופש.

סיימנו לקראת שתיים, והלכתי לחטוף סנדוויץ' זריז לפני ישיבת ההערכה, שנקבעה לשלוש. המשוגעת לא יכלה להגיע, אבל מ', נציגת הקבוצה השנייה הגיעה. אין לי בעיה לומר את כל מה שאני חושבת, אבל אני מרגישה יותר בנוח כשיש עוד מישהו יחד אתי.

אז על מה דיברנו - על הבחינה האיומה בכירורגיה, ועל המודול שכולל משמרת של 36 שעות ברצף. ועל הציונים והממוצעים שירדו אחרי שעברו לשיטת ניקוד מספרית לפני שלוש שנים, במקום שיטה של 1-4*. ועל המודולים והבעייתיות בלוחות הזמנים ועל עוד הרבה דברים שאני כבר לא ממש זוכרת. הישיבה הייתה די רגועה, בלי יותר מדי אירועים מיוחדים, וטוב שכך.

אני מאוד מעריכה את הישיבות האלה, וחושבת שהן מאוד חשובות לשיפור תהליכים באוניברסיטה. תמיד עצוב לי לשמוע מהסטודנטים, שתמיד מקטרים, שאין טעם לנסות לשנות ושהדברים תמיד היו כפי שהם, ותמיד יהיו כך.

* 1- עובר, 2- טוב, 3- מעולה, 4- מצטיין.

היום התחלתי את מודול הביקורים (consultas) שהוא חלק מהקורס ברפואה פנימית שסיימתי בדיוק לפני שלושה ימים*. המודול נמשך בדיוק שבוע**, וכולל גם משמרת סופ"ש שלא ברור מה טעמה - רוב הפעמים לא רואים כלום. אבל אם יש לך מזל מחורבן ואתה עושה אותו בשבוע האחרון לפני הבחינות, תהייה לך המון עבודה ותצא הביתה מאוחר.

אז מה היה לנו היום:

• כלבלב קטן בן 13 מגזע טרייר שסובל מבעיות עור ומגיב רע לטיפול שניתן לו - מדכאי תגובה חיסונית. חוץ מזה יכול להיות שיש לו אבנים בדרכי השתן, וגם במישוש יש לו גוש בין שתי צלעות בצד שמאל. אחד הכלבים הכי רגועים שיצא לי לראות - נותן למשמש, רגוע… לא גילינו שום דבר.אין הרבה מה לגלות במקרה כזה. הווטרינרית מ' החליטה לנסות לשלול ליישמניה***. למרבה השמחה הציטולוגיה של הגוש הראתה שמדובר בליפומה^, כך שבינתיים אין צורך לסלקו.
• דני ענק שעונה לשם של גלידה, בצבע אפור כסוף. ההיסטוריה שלו כוללת ליישמניה וארליכיה, שתיהן בטיפול. סובל מבעיות מפרקים על רקע חיסוני כתגובה לאחת משתי המחלות הנ"ל, ואולי שתיהן. מטופל בסטרואידים, כמובן.
• יורקית עם ליישמניה (ניחשתם?) שלא טופלה בשנתיים האחרונות. סבלה מגלומרולונפריטיס, ואחרי שהבעלים "החליטו" להפסיק את הטיפול לפני שישה חודשים, פיתחה כשל כלייה. אני מתה על בעלים כאלה, בגללם החלטתי לא להיות קלינאית.
• חתולה מתוקה מאוד, אבל באמת, קטנטונת, שוקלת בערך שני קילו. אפורה, עיניים ירוקות, לא שורטת, לא נושכת ואפילו נותנת נשיקות. לא עשתה פיפי מאתמול, ויש לה קושי במתן צואה. אחרי מישמושים רבים בבטן וצילום רנטגן, אובחנה דלקת אידיופטית בדרכי השתן. כלומר - היא לא צריכה שום טיפול, כי הדלקות האלה עוברות לבד אחרי כמה ימים. רק משככי כאבים. אני שמחה בשבילה, יותר טוב. מצד שני, הבובונת רק בת שנה, כך שסביר שהיא תהייה בריאה באופן כללי.
• כלב פיטבול בן 10, ליישמניה (איך ידעתם?) ולימפומה. הגיע לקבל את הכימיותרפיה השבועית. לא מכירה הרבה פיטבולים, אבל זה היה יחסית מותק. רגוע, שקט, ונותן שייתעסקו איתו בלי סוף.

נראה מה מחכה לנו מחר.