מחר הזוגי ואני נוסעים לאיביזה לארבעה ימים. יוהו! קצת חופש. דרך נחמדה להעביר את השבוע ללא לימודים שיש לי, עקב החלטתי לא להצטרף לטיול-סוף-הלימודים של המחזור שלי, בגלל שהם בחרו לנסוע למצריים.

מבטיחה תמונות וחוויות כשנחזור.

הספרדים הם עם מיוחד. בדרך כלל המשפט הזה מקדים מונולוג משעשע שכולל מיני אנקדוטות לגבי היעילות של הדואר, הטמטום של הממשלה/עירייה/סתם אנשים ברחוב, אבל הפעם הוא מקדים סיפור משעשע, שמוכיח שלספרדים יש חוש הומור, והרבה.

Baila el chiki chiki הוא שמו של שיר ששר רודולופו צ'יקיליקואטרה, ארגנטינאי מבואנוס איירס (יש לו אפילו טמבלר, פייסבוק וגם טוויטר!). טוב, הוא לא באמת ארגנטינאי. הוא דמות שמגולמת על ידי שחקן ספרדי, דוד פרננדז אורטיז. השיר עצמו הוא פרודיה על שירי רגטון (סטייל me gusta la gasolia, למי שמכיר, ולמי שלא, לינק וגם עוד אחד א-לה-שרק), שהופיע לראשונה בתכנית לייט נייט של אנדראו בואנפואנטה (Andreu Buenafuente), שיקרא להלן BF מטעמי נוחות הקלדה.

בסוף ינואר, אדון BF החליט לקדם את השיר בתור מועמד לאירוויזיון. השיר הועלה ל-MySpace, יחד עם שאר השירים המועמדים, ודרכו נבחר השיר שייצג את ספרד בתחרות בבלגרד. באופן מפתיע, או לא, תלוי כמה אתם מכירים את הספרדים, הבדיחה הפכה לרצינית ביותר כשהשיר זכה.

Baila el Chiki-Chiki Eurovisión 2008

השיר המקורי

לאלה מכם שלא מבינים ספרדית שוטפת, השיר משופע בהתייחסויות לאנשי מפתח בחברה הספרדית ומחוצה לה, כמו זפטרו (הנשיא), רחוי (ראש האופוזיציה), המלך, הוגו צ'אבס ועוד. אם יש ביקוש, אתרגם את השיר עצמו.

לפניכם הגרסא הסופית של השיר, כפי שיתחרה בבלגרד. לדעתי הגרסא הזו פחות משעשעת, אולי כי היא כבר פחות חתרנית.

הגרסא הרשמית

נו, נכון שמצביעים השנה לספרד?

עדכון: מצאתי באתר גרסא באנגלית, אם הייתם פשוט חייבים לדעת.

אתמול, כשצפינו בפרסומת הזו של טלפוניקה, התפלאתי לשמוע מהזוגי שאינו מכיר את המקור. חיפוש זריז ב-YouTube וחמש דקות אחר כך הזוגי אמר "זה חיקוי לחלוטין, אפילו את המוזיקה הם העתיקו".

דואו של טלפוניקה

המקור

השיחה הזו גרמה לי להרהר בעצם בקונספט של מסע הפרסום, שמבוסס כולו על העתקה של וידאו ויראלי, ובהשפעה של הרשת על הסובב אותנו. אם פעם סרטונים ויראליים כאלה היו נחלתם הבלעדית של מעטים, גיקים מוזרים וחולי רשת, היום אפילו במדינה כמו ספרד הם משפיעים על הכל, אפילו על מסע פרסום של חברת ענק כמו טלפוניקה. לדעתי, זו ההוכחה הניצחת שאי אפשר לעשות הפרדה בין "הרשת" ל"עולם האמיתי", כי בסופו של דבר הרשת כיום היא רק רובד נוסף של החיים המודרניים, של הדרכים שלנו לתקשר, ליצור ולהביע.

אזהרה: פוסט זה אינו מיועד לחלשי אופי ולב, ילדים, נשים בהריון, צמחונים אדוקים או סתם אוהבי חיות. הוא מלא בחוויות לא נעימות שעברו עליי לאחרונה במסגרת הלימודים, ושרציתי לחלוק. כל התיאורים מתייחסים לביקורים במקומות הספציפיים הנכללים בתוכנית הלימודים, וכל האינפורמציה רלוונטית אך ורק לשיטת הפעולה של מקומות אלה. הצמחונים שבינכם ימצאו במידע הזה חיזוק לאמונתם, אוכלי הבשר עלולים להיגעל. המשך הקריאה על אחריותכם.

ביום חמישי שעבר סיימתי את מחויבויות לימוד השחיטה לכל משך הלימודים. טוב, לפחות את המחויבויות שדורשות צפייה בשחיטה ובטיפול בבשר. יש לי עדיין כמה עבודות בנושא [כמו עבודה שכוללת את הטיפול בדם, לפי קטגוריות ההיגיינה השונות, איכס] וכמובן, מבחן. רציתי לכתוב בתום הביקור האחרון, אולם החום שתקף אותי בבוקר הותיר אותי די מחוקה, ואת רוב היום העברתי בשינה. וכך גם את ארבעת הימים הבאים, מאחר והשפעת הפעם לא הייתה רחומה במיוחד.

עוד לפני הביקורים בבתי המטבחיים, כחלק מתוכנית הלימודים, חשבתי שהכותרת המתאימה ביותר לתיאור חוויות כאלה היא מחווה לאחד הספרים האהובים עליי ביותר, מבית היוצר של הסופר ההזוי קורט וונגוט. מה יותר מתאים מספר הזוי לתיאור חוויות הזוית לא פחות?

ראשית, הקדמה. במסגרת הלימודים אנו נדרשים לבקר שלוש פעמים בשני בתי מטבחיים, אחד לחזירים והשני למעלי גירה וסוסים. את החוויות בבית המטבחיים לחזירים תיארתי באופן שטחי למדיי בפוסט הנ"ל, בעיקר בגלל שאת הדעות המעמיקות יותר רציתי לשמור לפוסט מקיף יותר, לאחר הביקור האחרון. יש לי הרגשה שזה לא הולך להיות קצר, אז סבלנות.

יש לא מעט הבדלים בין בתי מטבחיים, שנובעים, בין היתר, בהבדלים בין המינים, בתכנון, בקצב העבודה וטכנולוגיה הקיימת בתקופה בה נבנתה התשתית. אולם, בכולם יש "פס ייצור" שמסב יצורים חיים ונושמים למוצר צריכה, ברמה משתנה של מורכבות. במהלך הביקורים ראינו את המסלול שעובר בעל החיים מרגע כניסתו ועד יציאתו, תלוי על וו או ארוז בוואקום. המסלול תמיד כולל אזור קבלה, אזור מנוחה, טשטוש, שחיטה, וטיפול בקנאל, היא הגופה ללא אברי הפנים [אין לי מושג מה המונח בעברית, זוהי השאלה מספרדית].

כבר כמה זמן שאני רוצה ללנקק לקליפ הזה, ותמיד שוכחת. מעבר לעובדה שמדובר (לדעתי) באנימציה מדהימה, היא עשויה כולה בסריגה (או לפחות כך נראה). וחוצמזה, המוזיקה אחלה. תהנו.

דרך Knit1

סיימון טופילד, היוצר של הוידאו ההורס "קום כבר" שוב זיקק את המהות החתולית ל-110 שניות של צחוק, במיוחד אם הצופה הוא במקרה בעל חתול.

ורק בגלל שאולי אתם עדיין לא מכירים, או שבא לכם לראות שוב…

דרך Cute Overload

יצרו אתי קשר היום במטרה לראיין אותי, כישראלית, לגבי העימות הישראלי-פלשתינאי ודעותיי לגביי הנושא, מטעם העיתון של האוניברסיטה. אין לי שמץ מה לומר מעבר לעציון העובדה שהמצב פקקט. מי רוצה לתרום טיעונים קצת יותר רהוטים, מנוסחים בשנינות וכולי? לא יכולה לתת קרדיט (ובינינו, מה עוזר קרדיט בעיתון של האוניברסיטה שכתוב כולו בקטלנית?), אבל מאוד זקוקה לדעות יותר קרובות למרכז העניינים. מתנדבים?