מודול ביקורים #4 פלוס ישיבת הערכה #2

עוד יום ארוך. ביקורים, ועוד ישיבה, ועוד דברים קטנים לסדר.

איכשהו אני פשוט לא מצליחה להתארגן בבוקר – אתמול לא מצאתי את המשקפי שמש בשום מקום, והיום בבוקר ר', שמתארחת אצלנו עד שתמצא דירה, לא מצאה את משקפי הראיה שלה. כל זה אחרי שהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר רק כדי לגלות שהחתול הנבזה חמק לתוך חדר השינה, כנראה כשהלכה לשירותים, והשאיר לה שתי מתנות על המיטה. איזה בוקר.

טוב, אז הגעתי מאוחר (10 דקות). בריצה, ישר נכנסתי לביקור הראשון. אז מה היה לנו היום?

  • כלב קטן בן 16, עיוור וחולה סרטן. מאתמול סובל משיתוק בפלג הגוף האחורי. הגיל וההופעה מצביעים על פריצת דיסק, הגיל והמחלות לא מאפשרים לנתח. הבעלים מביאים את הקטנצ'יק, שנראה כמו גור, להמתת חסד. לא נשארתי לראות, כי ידעתי שאבכה. עוד סיבה לא להיות קלינאית.
  • כלב מעורב, שאובחן כסובל ממיאסטניה גרביס מקומית באזור הגרון לאחר תקופה של שיעולים, גירוי בקנה ובגרון ודיספגיה. בניגוד למקרים אחרים של המחלה, הכלב מגיב יפה לטיפול, והגיע רק להוצאת תפרים מהצוואר, שריד מהטראקאוטומיה שעשו לו.
  • אולטרסאונד ואקו לב לאיקה, הזאבה מאתמול. הרגל השניה התחילה להתנפח, וחושדים שיש לה גידול שמפריע לניקוז הוורידי ברגליים הקדמיות. נראה גוש בבית החזה, בצד ימין. הכלבה הזו פשוט בובה, שכבה יותר משעה בשקט בשקט, בלי להתלונן בכלל.
  • מעקב ליישמניה לדוברמן בן 11.


היו עוד כמה מקרים קטנים, אבל לא עקבתי אחריהם לעומק, היינו יותר משעה באולטרסאונד עם איקה. אחרי ארוחת צהריים זריזה (פחות מחצי שעה), עוד ישיבת הערכה, מזל שזו האחרונה.

סיכום דברים זריז – מעט מדי נקודות זכות לקורסי הבחירה שעוסקים בקליניקה, יותר מדי לקורסים שעוסקים בחיות גדולות. הביקוש לקורסים מהסוג השני הולך ויורד עם השנים, בעוד הביקוש לקורסים מהסוג הראשון ממשיך לעלות.

ואחרי כל זה, ללכת להבהיר את הבעיות עם הציונים בקורס אחד, עקב טעויות של המזכירות, ולדבר עם מרצה אחר על ההרצאה הצפויה בקונגרס להיסטוריה וטרינרית… אני גמורה. יותר מדי ליום אחד. מחר אני מקווה שיהייה קצת יותר רגוע. לפחות אין לי אף ישיבה.

יום טוב,

CrazyVet

3 תגובות ל-"מודול ביקורים #4 פלוס ישיבת הערכה #2"
  1. drazick

    להתמודד עם זה כל יום…
    כל הכבוד לך.

  2. vandersister

    שלוש פעמים נאלצתי להרדים חיות מחמד שלי (או חצי-מחמד, במקרה אחד) בגלל שהן היו במצב חסר סיכוי. זה כמעט גמר אותי כל פעם. נשגב מבינתי איך יש אנשים שמסוגלים להתמודד עם זה, אבל אני מאוד אסירת תודה להם (לכם).

  3. CrazyVet

    אין לי הרבה ניסיון בזה – לשמחתי. זו רק הפעם השניה שיצא לי לנכוח במעמד שהווטרינר ממליץ על הרדמה. בשני המקרים לא ראיתי את ההרדמה עצמה. בפעם הראשונה ממש בכיתי, אמנם לא כמו הבעלים של הכלב. הוא נדרס וסבל משבר בחוליה, עם אובדן תחושה עמוקה ברגליים האחוריות, כך שלא היה טעם לנתחו. כנראה שצודקים כשאומרים שאף פעם לא שוכחים את הפעם הראשונה.

    פעם אחת הרדמנו כבשה שהיינו צריכים לנתח נתיחה שלאחר המוות (נקרופסיה). הביאו אותה חצי מתה, והיינו צריכים לסיים את העבודה. אני לא זוכרת את זה בתור חוויה סימפטית אבל גם לא טראומטית כל כך, אבל אין מה להשוות אותה למעמד של הרדמה של חיית מחמד – שהיא יחידה ומיוחדת לבן-אדם שאוהב אותה.