יומן מסע

לכתוב, זה ממש לא כמו לרכב על אופניים. זו מיומנות שהולכת לאיבוד ברגע שמפסיקים לתרגל אותה. אני יודעת מניסיון אישי. גם עכשיו, כשאני מנסה לכתוב את השורות הראשונות לרשימה זו שתקדים, בתקווה, סדרה על המסע שלי לארגנטינה, אני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת, כותבת ועדיין לא לגמרי מרוצה מהתוצאה, ומוחקת שוב. הנה אני מתחילה, שוב, בתקווה […]

3

גדולים וחכמים ממני, אמרו כבר, שהזמן לא מחכה לאף אחד, כך שלא פלא שהוא לא מחכה לי. בלי לשים לב, חולפים חודשים, שהופכים לשנים, ופתאום, אחרי למעלה משלושה חודשי שתיקה רועמת, יש לי סיבה לשבת ולכתוב שוב. הרי לא קל לשוב לכתוב לאחר זמן רב כל כך. במשך החודשים האחרונים לא חסרו לי נושאים לכתיבה, […]

סוף לניתוק

אחרי שבועות ארוכים של המתנה, סופסוף הגיע המחשב שלי. אל תטעו, על אף התלונה המשתמעת במשפט הקודם, אינני מתלוננת כלל וכלל. אחרי הכל, על מה יש להתלונן? את המחשב העבודה הזמינה עבורי, וניתנה לי האפשרות, לבחור את הדגם כאוות נפשי. ההחלטה לא הייתה קלה, מאחר והיו אי אילו ניגודי אינטרסים בין השאיפה שלי לשמור על […]

מחשבות יום ראשון

טוב. לאור העובדה שייקח עוד פרק זמן בלתי ידוע עד שהמחשב שהוזמן עבורי יגיע (בערך חודש, אבל מי סופר?), נראה לי שאני צריכה למצוא פתרון אחר לסוגיית הכתיבה שלי. מחד, די מבאס לכתוב בנייר, להעתיק/להקליד ולפרסם באיחור. מאידך, האופציה האחרת גם היא לא משהו – לוותר על הכתיבה כליל. חבל לי שאני לא כותבת, כי […]

שוברת שתיקה

נעלמתי. פשוט לא יכולתי לכתוב על הדברים שעוברים עליי, ואני עדיין לא כל כך מסוגלת. כמובן, לא חסרו שטויות פעוטות לכתוב עליהן, ושאינן מצריכות אלא מעט מחשבה, אילו תמונות ראויות יותר או פחות, כמו זוג הגרביים הראשון שסרגתי. יצאו נהדר, אם שאלתם אם תהיתם. או לספר על הפעם הראשונה שהכנתי סושי בבית, והזמנו חברים לאכול […]

Catching up

ראשית כל, התנצלות. יש לי קצת בלאגן עם הוורדפרס כך שיכול להיות שמופיעים לכם פוסטים ישנים בפיד. לפני יומיים מלאה שנה ליציאתו של הבלוג לחירות. אני מרגישה מפוזרת ועצלנית, כי את הפוסט הזה תכננתי לכתוב עוד קודם, ועכשיו, אני תוהה לאן ברח לי הזמן. אני יודעת שאני קשוחה עם עצמי, בעיקר בגלל שאני יודעת מהי […]

פוסטים שלא כתבתי

נרדמת כשלקחת טרמפ, וכשהתעוררת גילית את עצמך במקום מוזר. שאלת מישהו, והוא אמר לך שהגעת למקום של הדברים שמעולם לא עשית. החברה שלא הייתה לך, המקצוע שלא רכשת, והמכונית שלא הייתה לך. פרסומת אפילו די מוצלחת, למרות המבטא הארגנטינאי הכבד. בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על פוסטים, שבסופו של דבר לא רואים אור, […]

רק על עצמי לספר ידעתי

בחרתי לצטט את רחל, כי היא די קולעת לפילוסופיה שלי. אין לי הרבה מה לומר ברמה גלובלית, אני לא גדולה בתחומי, ואני מספרת על עולמי הצר כעולם נמלה (חיי סטודנטית, מה לעשות). כשהתחלתי לכתוב פה, ממש לא מזמן, בחרתי לעשות זאת בעיקר כדי לשחרר איזשהו צורך פנימי, ולא על מנת לצבור איזה קהל קוראים גדול. […]

Bear