זה עתה חזרתי מביקור אצל הדרמטולוג, שרשם לי איזו משחת קורטיזון לאקזמת קור-חורף-יובש ממנה אני סובלת לאחרונה [מזג אוויר ארור, חורף...] וגם קרם לחות עצבני, למניעה. כמו ילדה טובה אני הולכת לבית המרקחת וקונה את המשחה (קרם לא היה, לחזור מחר…). בית המרקחת מול הבית עובד 24 שעות ביממה, ואוסף העובדים שלו יכול לשמש חומר גלם מעולה לספרות/קומיקס על פריקים, או לחילופין גרסת בית-מרקחת על סמים ל-Clerks.
בכל מקרה, המטרה היא לספר קצת על אחד העובדים שם. בעודי ממתינה בתור, אני לא יכולה שלא לשים לב שהבחור, שמנמן עם זיפים של לפחות שלושה ימים ופירסינג כפול בשפה, מטפח ציפורניים ארוכות יותר משלי (אני בתקופת רגרסיה, ציפורניים קצרות מאוד), משוחות בלק מבריק. הקומבינציה פשוט היתה מוזרה מדי. והוא גם הריח מוזר.
לפעמים נראה לי שהעיר הזו היא כר פורה לקציר אנשים מוזרים. או שאולי הם פשוט נמצאים בכל מקום, ורק צריך לפקוח עיניים כדי לשים לב?
כל מי שיודע דבר או שניים על חיות מחמד, יודע שצריך לסרס/לעקר אותן לטובת בריאותן ובריאות הנפש של בעליהן. עכשיו הולכי-על-ארבע מביעים את דעתם בנושא, ואפילו עושים זאת באופן מוזיקלי.
צ'ארלי הוא חתול שסובל מהיפופלזיה צרבלרית. זהו פגם מולד, שמתבטא בקואורדינציה פגומה עקב תת-התפתחות עוברית של הצרבלום, שאחראי, בין היתר, על הקואורדינציה של השרירים ותנועתם. צ'ארלי הולך קצת מוזר, ואולי קצת פחות חינני מחתולים אחרים, אבל הוא חתול בריא, שאוהב לשחק ולא נראה שמפריע לו הפגם המולד שלו. הוידאו שמספר עליו, אותו מצאתי דרך StumbleUpon, מנסה להגדיל את המודעות לבעיה הזו, שאיננה קטלנית בהרבה מקרים, ושגורמת להמתה של גורים שסובלים מהפגם.
וקצת רקע כללי - היפופלזיה צרבלרית בחתולים היא פגם מולד שנובע מהדבקה של העובר בעודו ברחם אמו בוירוס הפאנלויקופניה (Panleucopenia). בחתלתולים הוא יכול לגרום לחתלתלת, אבל אם ההדבקה מתרחשת במהלך ההריון, לאחר הדבקת העובר, הוירוס משתכפל בתאי הצרבלום והורס אותם. עוד סיבה לחשיבות החיסון המשולש.
איזה כיף להיות אישה, לדמם פעם בחודש וגם לסבול מכאבים תוך כדי. ייפי!
ואם זה לא מספיק, את יכולה לסבול גם מדיסמנוראה, מילה איומה שמתארת מצב לא מאוד סימפתי: כאבי מחזור קשים מלווים בשלשולים, הקאות ומיגרנות, מתובלים בחולשה וסחרחורות.
ידעתי שהמיגרנה ביום ששי בערב לא הייתה מי-יודע-מה נורמלית, אבל לא תיארתי לעצמי את הבאות. כאבי גב נוראיים, שלשול עצבני והקאה (אחת, למזלי) שרוקנה את קיבתי לחלוטין. תמיד סבלתי מכאבי מחזור, אבל הפעם, באמת הגוף שלי התעלה על עצמו. ואיכשהו, קצת אחרי שסיימתי להקיא, חזרתי לעצמי. לא חוויה מומלצת.
למי כותבים על הבאג הזה? אולי צריך לשאול את בוש והחברים שלו, שחושבים באמת שיש משהו תבוני בתכנון שלנו.
נרדמת כשלקחת טרמפ, וכשהתעוררת גילית את עצמך במקום מוזר. שאלת מישהו, והוא אמר לך שהגעת למקום של הדברים שמעולם לא עשית. החברה שלא הייתה לך, המקצוע שלא רכשת, והמכונית שלא הייתה לך. פרסומת אפילו די מוצלחת, למרות המבטא הארגנטינאי הכבד.
בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על פוסטים, שבסופו של דבר לא רואים אור, אפילו לא מגיעים להיות טיוטה. לחץ הזמן, המתח, הבעיות הטכניות, הלימודים, כולם תוקעים מקלות בגלגלי הכתיבה שלי.
אז מה לא סיפרתי, וממש רציתי?
קיבלתי את המלגה. כבר חשבתי על הפוסט עם כל השמחה וההקלה. מישהי אמרה לי שהיא בדקה בחשבון הבנק וגילתה שהמלגה כבר נכנסה. באותו הרגע רצתי לחדר מחשבים לבדוק את החשבון שלי, וקפיצת האושר שלא יכולתי להחזיק בפנים קצת הפחידה את הסטודנטים שהיו עסוקים בצ'אט סוער*. מזל שהגיע לפני יומיים מכתב שמודיע רשמית על קבלת המלגה. אחרת לגמרי הייתי שוכחת מזה.
שהבלוג, שאוטוטו יש לו בלוגולדת, עבר כבר את הפוסט המאה. רציתי לכתוב משהו, להזכיר את זה, אבל איכשהו לא יצא. לא נורא. אבל בשבילי זו בכל זאת מיני-נקודת-ציון.
המחשב החדש סופסוף בבית, עם המערכת הפעלה כמו שצרי, וכפי שאתם יכולים לראות, עברית שוטפת. יש עוד הרבה עבודה, להתקין אופיס, טיונינג עדין שלא נדבר על כל העבודה שהמחשב הישן צריך. בין היתר כל ההתעסקויות הטכניות עם המחשב גזלו בלי סוף זמן ובעיקר עצבים. כמה טוב שנגמר.
סופסוף סיימתי את העבודה שלא נתנה לי לישון בלילה. איזו הקלה. באמת. 20 עמודים תיאור מקרה. ארוך ומורכב. חשבתי לרגע לפרסם את העבודה פה בבלוג (למען סטודנטים שמתעניינים וכאלה), אבל החלטתי בסוף שלא. אם יש לכם עניין מיוחד בנזקי חמצון ורבדומיוליזיס בכלבים, אתם מוזמנים ליצור אתי קשר במייל.
בשעה טובה סיימתי סופסוף (כך נראה) את התהליך הכואב של מעבר בין גרסת וורדפרס אחת לאחרת. מאחר ולא מדובר בשדרוג אלא בהחלפת גרסא, גיליתי (בדרך הקשה, כמובן) שכל הלינקים השתנו, כלומר בעיות של דפי 404 ואי תאימויות. את הבעיה הזו הצלחתי לפתור באמצעות התוסף Redirection, שעושה עבודה מעולה. מצאה חן בעיני אחת התכונות, שהוא אוסף מידע לגבי הודעות 404 ומאפשר לנטר כתובות ללא מוצא.
אמרתי לעצמי, אם כבר הכל התחרבש, נחליף את הפורמט של הלינקים. יותר נחמד. ואז גם החלפתי את ה-Slug לכל הקטגוריות. וכשגיליתי שאני לא ממש מצליחה לשנות את ה-Slug בתגיות, החלטתי לתייג הכל מחדש. בפעם השניה, כי אחרי המעבר תייגתי כבר מחדש (באמצעות אפשרות ה-Mass Tag Edit הנחמדה של Simple Tags. הפעם השתמשתי בתוסף Advanced Tag Entry שמאפשר להגדיר את ה-Slug בעת הזנת תגית חדשה. חשבתי שאם אני לא משתמשת בכל האופציות של Simple Tags, אולי עדיף למצוא תוסף אחר עבור האיחזור של פוסטים קשורים, אולם שניים מהתוספים שניסיתי סירבו לעבוד והשלישי לא מצא חן בעיני בגלל הממשק הווידג'טי. לא נורא, חזרנו ל-Simple Tags, אבל עם ממשק תגיות מוגבל.
עד כה סאגת התוספים, תיוגים, slugs ושאר עינויים סיניים. אני מסרבת להחליף גרסא שוב. זה היה פשוט מסויט. עכשיו נראה כמה קל לשדרג בין גרסאות, מאחר וזו אמורה להיות ההטבה בגרסא הזו.
ותהייה אחרונה. לפעמים נדמה לי שאני מקדישה הרבה יותר זמן לתחזוקה, שדרוגים ושאר עניינים פנימיים בבלוג, במקום להקדיש יותר זמן לכתיבה. אני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה כך לפעמים, ומנסה להבין את עצמי, למה חשוב לי כל כך שהדברים יעבדו בצורה פחות או יותר חלקה, למה לעזאזל אני כל כך לא פשרנית, לא מוותרת, כי בסופו של דבר ההתעסקות הזו בפרטים קטנים (ולכאורה לא חשובים) גוזלת זמן, עצבים והרבה מאוד סבלנות. פרפקציוניזם זו תכונה מחורבנת. באמת.
כמעט שכחתי - אם אתם מוצאים איזה לינק שבור, אנא דווחו לי דרך טופס יצירת קשר. תודה.
