היום התחלתי את השבוע האחרון בבית החולים של הפקולטה במסגרת הדרישות המינימליות לתואר (כלומר, עוד אצטרך להעביר שם איזה שבוע נוסף בגלל קורס בחירה שאני לוקחת).

איכשהו, כמו תמיד, יצאתי מהבית מאוחר מדי, אבל זה לא היה נורא כי בכל מקרה היום היה די מבולגן כי אתמול היה חופש, לכן היום, למרות שהוא יום שלישי, דומה יותר ליום שני (או ליום ראשון בארץ). בלגן של חילופי משמרות, קבלת מקרים חדשים וכיוצא בזאת.

בסך הכל אני לא יכולה לומר שהיה קשה מאוד - כמה קשה יכולה להיות משמרת של 6 שעות? מסתבר שיותר מעייף לא לעשות כלום מאשר להעסיק את עצמך עד ששכחת את השם שלך. כל פעם מחדש אני מתפעלת מהיכולת להתעלם מהסטודנטים ומחוסר הרצון ללמד שקיים אצלנו בבית החולים, חסר שבולט במיוחד מול הנסיון הנהדר שלי בבית דגן.

אז מה ראינו היום?

• ברניז שתלה את עצמו מהחלון במשך כמה שעות טובות, אחרי שניסה להוציא את הרגל החוצה ונתפס ככה. הוא הגיע במצב של הלם, סובל מנזק איסכמי לרגל ומאוד מדוכא. היום הוא היה קצת יותר שמח, אבל עדיין טכיקרדי ועם ל"ד מאוד נמוך. מטופל בלידוקאין למניעת הפרעות קצב וגם לטיפול בנזקי האיסכמיה, נוזלים לאצידוזיס ולהעלת לחץ הדם וטיפול משכך כאבים, להפחתת הטונוס הסימפטתי שלא עושה לא טוב.
• בוקסר שסובל משלשול דמי, בן 10. כנראה סרטן כלשהו במערכת העיכול.
• בוקסר עם חשד לקושינג.

ועוד כמה מקרים שאני לא ממש זוכרת עכשיו, אבל גם לא ממש חקרנו אותם לעומק. נראה מחר לאן ממשיכים, ואיזה מקרה בוחרים לכתיבת העבודה שצריך להגיש בשבוע הבא. ייפי!

אם אתמול היה משעמם, היום היה פשוט מת. כמו אתמול, ראינו איזה שלושה כלבים עם לישמניה, כולם במצב די ירוד, ושלושה או ארבעה כלבים שהגיעו לחיסון. אולי השבוע הזה כל כך יבש כי עכשיו כולם בחופש.

סיימנו לקראת שתיים, והלכתי לחטוף סנדוויץ' זריז לפני ישיבת ההערכה, שנקבעה לשלוש. המשוגעת לא יכלה להגיע, אבל מ', נציגת הקבוצה השנייה הגיעה. אין לי בעיה לומר את כל מה שאני חושבת, אבל אני מרגישה יותר בנוח כשיש עוד מישהו יחד אתי.

אז על מה דיברנו - על הבחינה האיומה בכירורגיה, ועל המודול שכולל משמרת של 36 שעות ברצף. ועל הציונים והממוצעים שירדו אחרי שעברו לשיטת ניקוד מספרית לפני שלוש שנים, במקום שיטה של 1-4*. ועל המודולים והבעייתיות בלוחות הזמנים ועל עוד הרבה דברים שאני כבר לא ממש זוכרת. הישיבה הייתה די רגועה, בלי יותר מדי אירועים מיוחדים, וטוב שכך.

אני מאוד מעריכה את הישיבות האלה, וחושבת שהן מאוד חשובות לשיפור תהליכים באוניברסיטה. תמיד עצוב לי לשמוע מהסטודנטים, שתמיד מקטרים, שאין טעם לנסות לשנות ושהדברים תמיד היו כפי שהם, ותמיד יהיו כך.

* 1- עובר, 2- טוב, 3- מעולה, 4- מצטיין.

היום התחלתי את מודול הביקורים (consultas) שהוא חלק מהקורס ברפואה פנימית שסיימתי בדיוק לפני שלושה ימים*. המודול נמשך בדיוק שבוע**, וכולל גם משמרת סופ"ש שלא ברור מה טעמה - רוב הפעמים לא רואים כלום. אבל אם יש לך מזל מחורבן ואתה עושה אותו בשבוע האחרון לפני הבחינות, תהייה לך המון עבודה ותצא הביתה מאוחר.

אז מה היה לנו היום:

• כלבלב קטן בן 13 מגזע טרייר שסובל מבעיות עור ומגיב רע לטיפול שניתן לו - מדכאי תגובה חיסונית. חוץ מזה יכול להיות שיש לו אבנים בדרכי השתן, וגם במישוש יש לו גוש בין שתי צלעות בצד שמאל. אחד הכלבים הכי רגועים שיצא לי לראות - נותן למשמש, רגוע… לא גילינו שום דבר.אין הרבה מה לגלות במקרה כזה. הווטרינרית מ' החליטה לנסות לשלול ליישמניה***. למרבה השמחה הציטולוגיה של הגוש הראתה שמדובר בליפומה^, כך שבינתיים אין צורך לסלקו.
• דני ענק שעונה לשם של גלידה, בצבע אפור כסוף. ההיסטוריה שלו כוללת ליישמניה וארליכיה, שתיהן בטיפול. סובל מבעיות מפרקים על רקע חיסוני כתגובה לאחת משתי המחלות הנ"ל, ואולי שתיהן. מטופל בסטרואידים, כמובן.
• יורקית עם ליישמניה (ניחשתם?) שלא טופלה בשנתיים האחרונות. סבלה מגלומרולונפריטיס, ואחרי שהבעלים "החליטו" להפסיק את הטיפול לפני שישה חודשים, פיתחה כשל כלייה. אני מתה על בעלים כאלה, בגללם החלטתי לא להיות קלינאית.
• חתולה מתוקה מאוד, אבל באמת, קטנטונת, שוקלת בערך שני קילו. אפורה, עיניים ירוקות, לא שורטת, לא נושכת ואפילו נותנת נשיקות. לא עשתה פיפי מאתמול, ויש לה קושי במתן צואה. אחרי מישמושים רבים בבטן וצילום רנטגן, אובחנה דלקת אידיופטית בדרכי השתן. כלומר - היא לא צריכה שום טיפול, כי הדלקות האלה עוברות לבד אחרי כמה ימים. רק משככי כאבים. אני שמחה בשבילה, יותר טוב. מצד שני, הבובונת רק בת שנה, כך שסביר שהיא תהייה בריאה באופן כללי.
• כלב פיטבול בן 10, ליישמניה (איך ידעתם?) ולימפומה. הגיע לקבל את הכימיותרפיה השבועית. לא מכירה הרבה פיטבולים, אבל זה היה יחסית מותק. רגוע, שקט, ונותן שייתעסקו איתו בלי סוף.

נראה מה מחכה לנו מחר.