אתמול הגיעה אלינו כלבה שהופנתה ע"י הווטרינר הפרטי בעקבות התמוטטות אקוטית. בבוקר היא פשוט "נפלה" ולא הסכימה ללכת . זו כלבה מעוקרת בת 12 ללא היסטוריה של מחלות, למעט קשיי נשימה בארבעת החודשים האחרונים. בכלבה מבוגרת הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא בעיית לב.

אז קודם כל לקחנו לה דם, והחלטנו לעשות לה EKG, בדיקת לחץ דם וצילום חזה. ה-EKG והלחץ דם היו תקינים. בצילום בית חזה ראינו ריאה אחת מלאה בנוזל. במקביל קיבלנו גם את תוצאות בדיקות הדם, שהראו מדדי כליה גבוהים. החלטנו להכניס אותה לאולטרסאונד, בו ראינו גידול בבלוטת האדרנל, שחוסם את הוריד החלול האחורי (Caudal vena cava).

אז יש לנו כלבה עם קשיי נשימה, בעיית לב, כשל כליה וגידול באדרנל. מה עושים במקרה כזה? היא לא מועמדת לניתוח במצבה הנוכחי, וגם אילו הייתה יציבה הניתוח הוא "הירואי" - הסבירות להצליח להוציא את הכלבה בחיים ממנו היא נמוכה מאוד.

ישבתי וחשבתי מה עושים במקרה כזה. זו כלבה מאוד אהובה, ובעליה היו רוצים לנתחה, אילו הייתה יציבה מספיק. אבל המצב הכללי שלה חמור מאוד, וספק אם ניתן בכלל לייצבה מספיק כדי לנתחה. האם נכון יותר להשאיר אותה מאושפזת, בידיעה שייתכן שאשפוז זה לא ייספק את התוצאות הרצויות? או שמא עדיף לשלוח אותה הביתה, שתהייהרגועה בביתה, כי בית החולים אינו מקום רגוע ונעים עבור החיות?

אני לא יודעת מה הייתי מחליטה במקרה כזה. אחד הרופאים אמר לי, שהוא (בהיותו וטרינר), היה מנסה לייצב אותה בבית, ובמידה ואמצעים אלה מצליחים לייצבה, לנסות לנתח. אני חשבתי קצת אחרת - יותר בכיוון של טיפול תומך הביתה, והרדמה כשהכלבה מגיעה לסבל משמעותי.

היא חזרה הביתה, ואני מעריכה שהיא לא תאריך ימים. המקרה שלה השאיר אותי עצובה מאוד, כי היא הייתה כלבה מאוד חמודה ואהובה (רואים את זה על הבעלים, איך הם מדברים על הכלב, או עם הכלב). עצוב לדעת שלפעמים אי אפשר לעשות כמעט כלום, למרות שזו דרך הטבע וכולם בסוף מסיימים איכשהו.

היום הייתי בקבלת מקרים, ואיכשהו כל המקרים שקיבלנו (כמעט) היו של חתולים. קיבלנו רק כלב אחד, וגם המקרה הזה היה של כלבה עם בעיות עיניים, כך שבכל מקרה היא הייתה מקרה אטיפי.

החתול הראשון שקיבלנו הוא גם החתול הכי מקסים שיצא לי לפגוש בכל הקריירה הקלינית הקצרה שלי, אבל לפי ההתלהבות של כל האנשים שעזרו לנו לטפל בו, זו לא התרשמות שגויה. חתול בן 7 חודשים, יפיוף אמיתי אפור-קרמי מפוספס, עם האופי הכי רגוע בחתול. מתי שרק יכולתי החזקתי אותו על הידיים, ונראה שהוא נהנה מהיחס, כי בהתחלה הוא רעד, ואחרי זמן מה הוא נרגע, ואפילו התחיל לגרגר.

אז החתול הזה הגיע לבית החולים עם הפניה מהווטרינר שלו, אחרי 5 ימים עם הקאות (מאז יום רביעי). אתמול הוא קיבל טיפול בשמן פרפין ומאז הוא לא הקיא, אבל גם לא אכל. עשינו לו צילומי רנטגן בהם ראינו "משהו" שיושב בקיבה, שיכול להיות כדור שיער. אז עשינו לו אנדוסקופיה, אבל לא ראינו שום דבר. עכשיו הוא מטופל באנטיביוטיקה והתחלנו לתת לו אוכל ונערוך מעקבי הקאות, בתקווה לראות שהוא מפסיק להקיא. הבובי הזה כל כך מתוק שכולם רוצים שיחזור הביתה בריא ושלם (גם אלה שהיו רוצים לקחת אותו הביתה איתם).

אחרי שהכנסנו את החבוב לאישפוז, קיבלנו עוד חתולה להחלפת חבישה בעקבות שבר. החתולה, בת חצי שנה, נפלה מקומה שניה ושברה את הטיביה (רגל אחורית). היינו צריכים להכניס לה קטטר דם, וזה היה פרויקט. חתולה ששוקלת כולה 2.8 קילו עם כוח שצריך שני אנשים לרסן. היא אפילו נשכה אותי דרך השמיכה בה כיסינו אותה. רק אחרי זריקה של רומפון הצלחנו להכניס לה קטטר, וגם זה עם מידה רבה של מאבק. מזל שאת החבישה החלפנו לה תחת טשטוש עמוק עם פרופופול.

ועוד חתול אחד. אסופי בן 3-4 חודשים, ננשך על ידי כלבים. אגן ופמור (רגל אחורית) שבורים. רק גילחנו אותו ונתנו לו נוזלים, אנטיביוטיקה ותרופות לשיכוך כאבים. אנחנו מקווים שמישהו במחלקה הכירורגית ירצה לנתח אותו מחר, כי אם הוא לא ינותח השבר יתחיל להתאחות בצורה לא נכונה, והחתול תמיד יצלע.

וזהו להיום. מספיק, לא?

לילה טוב,

CrazyVet

חלק מפרויקט הכתיבה הקבוצתית של אח"י דקר

הכותרת אינה מטעה - עשרה מקומות לאכול טוב בבארסה, מסעדות, בתי קפה ומקומות של טאפאס, במגוון מחירים (לא לפי סדר איכות/מחיר אלא לפי סדר הזכרון שלי). כל המקומות נבדקו ומומלצים בחום.

1. Cervecería Catalana. הסרבסריה היא המקום הכי טוב לאכול טאפאס אותנטיים, לפחות לדעתי. המסעדה יושבת בפינת רחוב מיורקה (Mallorca 236) עם רמבלה קטלוניה (Rambla de Catalunya). אפשר לשבת בחוץ, או בפנים, אבל בכל מקרה חשבו לפחות חצי שעת המתנה כי אי אפשר להזמין מקום מראש והמקום תמיד מלא. אם תגיעו סביב שבע וחצי או אחרי אחת-עשרה, תחכו פחות. האוכל תמיד טרי, הרמה תמיד גבוהה, ומבחר הבירה גדול. אם תרצו סנגריה (Sangría), גם היא לא רעה בכלל. סגור רק ב-1 לינואר וב-24 בדצמבר. סביב 25 יורו לאדם עם בירה או סנגריה.
2. דולסו (Dolso). בית הקפה הכי חמוד ברובע שלי, האישמפלה (Eixample). אם אתם בסביבה ומחפשים עסקית מוצלחת (Menú del día), העסקה שלהם לא רעה - משהו כמו 12 יורו לאדם, תמורתם תקבלו מנה ראשונה, עיקרית וקינוח פלוס שתייה וקפה. התפריט מתחלף מדי יום, ובדרך כלל ניתן לבחור בין שתי מנות. חוצמזה אפשר סתם לשתות שם קפה עם עוגה, מהטובות שתמצאו בעיר. סגור בימי ראשון. Valencia 227.
3. קאל בוטר (Cal Boter). מסעדה מאוד קטלנית עם תפריט קבוע ומנות יומיות משתנות. ממוקמת בגראסיה (Gracia), רובע עם מראה כפרי שמתאים לאווירה הכפרית וההומה (כמעט תמיד מלא, אז תזמינו מראש בטלפון 934588462). אם אתם הרפתקנים, נסו את החלזונות שלהם (Caracoles בספרדית, או Cargols בקטלנית). בערך 30 יורו לארוחת ערב פלוס יין. סגור בימי שני. Tordera 62.
4. El Bitxo. בר טאפאס קטנטן (והחביב עלינו בכל העיר, בערך) צמוד לפאלאו דה לה מוסיקה, ב-Verdaguer 1. אני ממש אוהבת את פלטת הגבינות שלהם עם בקבוק Yllera או בירה גרמנית מהחבית, ואם תבקשו יפה, יוסיפו לכם גם גבינה חריפה לפלטה. גם פלטת הנקניקים שלהם לא רעה. בעלת הבית דנית, כך שאנגלית היא לא בעיה. בין 15 ל-20 יורו לאדם. בקיץ סגור בימי ראשון.
5. Cuines, בר הטאפאס בשוק סנטה קטרינה (Francesc Cambó 16) קרוב לקתדרל. אני הכי אוהבת את הטמפורה שלהם, אפילו שהיא לא נכנסת להגדרת ה"טאפאס" המסורתית. פתוח תמיד, לפחות כך נראה, אבל בטח ב-1 בינואר ו-24 בדצמבר יהיה סגור. 15-20 יורו לאדם עם בירה.
6. Bubó. בר טאפאס מול כנסיית סנטה מריה דל מאר (Santa María del Mar) היא מריה הקדושה של הים, הכנסייה החביבה עליי ביותר (כתובת מדויקת: Caputxes 10). אני אוהבת לשבת בשולחנות שיש בחוץ בשישי או שבת בערב, ולראות את האנשים שיוצאים מהחתונות שעורכים שם, כולם מגונדרים. הטאפאס פה הם מאוד מסוגננים, ולא זולים, אבל מאוד מקוריים. קחו בחשבון שהמטבח פתוח רק בצהריים ובערב, כך שאם אתם עוברים שם בשש וחצי בערב נניח, לא תוכלו לנשנש. אם תרצו קינוח מפונפן, ליד נמצאת הקונדיטוריה של בובו, שמוכרת קינוחים אלוהיים. 20-25 לאדם עם בירה ליד.
7. Re-Pla. מסעדה מאוד מעוצבת, קטנה ונחמדה בחלק המזרחי (Borne) של הרובע הגותי (Montcada 2). גילוי נאות - מנהל אותה חבר טוב שלנו, אבל זה לא משנה את העובדה שהבשר ממש טוב. כשאכלנו שם ניסיתי את הדגים, וקצת התאכזבתי, אז תלכו על בשר. התפריט די מצומצם (לדעתי סימן למסעדה טובה) אבל מעניין ומקורי. מומלץ להזמין מקום (932683003)- 50-60 יורו לאדם עם יין. אם אתם רוצים, אתם יכולים גם לנסות את המסעדה-אחות גדולה, Pla, אבל אותה לא ניסיתי (פרטים באתר).
8. Cinc Sentits. כמו שהשם אומר, המסעדה הזו מכוונת לכל החושים. עיצוב ובישול מקורי ביותר חוברים לחוויה מולטיסנסוריאלית, מלווה בהסברים מפורטים לגבי המנות (שירות מעולה). לפני המנה הראשונה מגישים את "קוקטייל" הבית, שהוא פיסת אלוהות בשלוק אחד: שילוב של מייפל, שמנת מוקצפת וטיפונת מלח ים, שנותנים יחד מליחות, מתיקות וחלקלקות של השמנת. אההה. התפריט מתחלף כל שלושה חודשים בערך, לפי העונתיות של חומרי הגלם. יש תפריט צהריים ב-22 יורו (נדמה לי, יכול להיות שעלה) בלי יין, ובדרך כלל ארוחת ערב מסתכמת ב-70 יורו לאדם (או קצת יותר, תלוי ביין).
9. Non solo pizza. מסעדה איטלקית, כדי לגוון קצת. את המסעדה הזו פתח איטלקי מאוד פטריוטי שמביא את כל הפרודוקטים ישירות מאיטליה. כאן תוכלו לטעום עגבניות אלוהיות עם מוצרלה מחלב בופלה טרי, או מוצרלה בוראטה שעשויה חלב בקר עם מילוי שמנת בפנים. הפסטה נהדרת (אני מתה על הפסטה ברוטב פטריות יער). שימו לב שאנטיפסטי פה מתייחס לצלחת נקניקים, ולא לירקות קלויים. חשוב מאוד: הם לא מקבלים כרטיסי אשראי, אז תתארגנו מראש על מזומן. 40-50 יורו לאדם עם יין. טלפון להזמנות: 932181920. כתובת: Enric Granados 110.
10. Hábaluc. מסעדת בריאות-גורמה. פה מגישים המבורגר אורגני (נהדר) ופטריות מוקפצות עם רוטב כמון, ועוד מיני מנות מקוריות, בדרך כלל על בסיס תוצרת אורגנית. אני מאוד אוהבת, אבל הזוגי מתלונן על איסור העישון (ובכל זאת אוהב את האוכל, והולך לאכול שם עם הבוסית לשעבר). יש להם תפריט צהריים סביר (נדמה לי שסביב 12 יורו, אבל אני לא סגורה על זה), ובערב המחיר לאדם עומד על 40 עם יין (לא אורגני, נדמה לי, אבל לא נורא ). Enric Granados 41.

אז שיהיה בתאבון, ומקווה שתהנו. אם אתם רוצים פרטים ספציפיים או מעודכנים לקראת נסיעה, צרו קשר במייל.

הרגע נכנסתי הביתה, ואני מתיישבת לכתוב רק כדי לנסות לזכור קצת מכל מה שעובר עליי במשך 12 שעות כל כך אינטנסיביות. אפילו עכשיו כשאני מנסה להיזכר אני מתקשה קצת. אתמול לא כתבתי בגלל העייפות, וגם בגלל שאני תוהה לגבי האתיקה בכתיבה מסוג זה. אני חושבת על מה היו מרגישים הבעלים, אם במקרה יקראו את מה שאני כותבת. לפעמים קשה להימנע מפרטים בסיסיים, שיכולים להסגיר - יש רק בית חולים אחד, והמקרים לא רבים כמו בחדר מיון של הולכי-על-שתיים.

מה אתם חושבים? אמנם אף פעם לא נתתי פרטים מזהים, כמו שמות, והשתדלתי לקצר בהיסטוריה כדי להקשות על הזיהוי. אבל אני מתלבטת, ולכן מבקשת עצה.

את שאר אירועי היום אשמור בטיוטא, ולפי הדיון שיתעורר (אם בכלל) אולי אפרסם.

טוב, לאור התגובות ההמונית בעניין יממה לאחר פרסום השאלה, החלטתי לגנוז את הרעיון. לא עוד פוסטים על חיות וחוליהם. אני מבינה שאין עניין, או שאני טועה?

אתון צודקת - כשיש ספק, אין ספק, כך שהחלטתי שהפוסטים בנושא יהיו מוגני סיסמא. צרו קשר במייל לקבלתה.

היום שחררנו שתי כלבות שפשוט משמח לראות איך הן התאוששו. שתיהן הגיעו במצב די קשה, ויצאו הביתה בהליכה.

האחת הגיעה עם שאריות פרפורים אחרי התקף עוויתות שטופל חלקית אצל ווטרינר. היא הורדמה למשך הלילה בגלל שלא הגיבה לתרופות משככות-עוויתות. ההיסטוריה שלה הצביעה על אפשרות להרעלה, אבל גילה הצעיר גם יכול להצביע על אירוע אפילפטי ראשון. אחרי לילה תחת הרדמה וללא עוויתות, הורדנו אותה ממהרדמה והיא נשארה יציבה, אך די מעוכה. אבל אחרי כמה שעות, כשביקרו ההורים שלה, היא התחילה להרים את הראש, ואפילו ליקקה קצת אוכל ומים. היום היא כבר הלכה, וקפצה משמחה כשראתה את ההורים שבאו לשחררה.

השניה הגיעה עם כאב בטן אקוטי, ובאולטרסאונד התגלה חשד לגוף זר לינארי. בניתוח התגלה קטע מעי נקרוטי, שהוסר. מצבו היה רק מאוד, והיו חסרות רק מספר שעות עד שיינוקב. למזלה זה לא קרה, ולא נוצרה דלקת בחלל הבטן. למחרת היא שוחררה לביתה, וכולנו שמחנו, לא רק בשבילה, אלא גם בשבילנו - מהרגע שהתאוששה מעט, היא ייללה כמעט ללא הפסקה.

בשמונה בבוקר התייצבתי בבית החולים לחיות, בלי לדעת אפילו באיזו מחלקה אני אמורה להיות משובצת. לצערי פחדי הגדולים התאמתו, ושובצתי למחלקת חירום. הבעיה היא לא עם המחלקה - אלא עם חוסר הנסיון שלי בתחום. מעולם לא התמודדתי עם בעלי חיים במצב קריטי, לא הוכשרתי להתמודדות כזו, ואפילו לא למדתי את התיאוריה מאחורי זה.

אבל מאחר ולא באנו להנות, אלא להשלים את המטרה העליונה (לסיים את הלימודים בחמש שנים בדיוק), בולעים את הצפרדע ומתמודדים עם הפחדים.

עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה מסביבי, אחד הכלבים מסר את נשמתו לבורא. וקצת אחרי זה, כשהתבקשתי על ידי אחת הסטודנטיות להשגיח לרגע על חתולה שהייתה במצב קשה, זו הפסיקה לנשום והתחילו לבצע בה החייאה. אתם יכולים לדמיין כמה זה נעים.

לא מפתיע, אם כך, שבארוחת הצהריים חטפתי מיני התקף פניקה, ולמזלי אחת הסטודנטיות הרגיעה אותי, והסבירה שבדרך כלל לא עמוס כל כך, ובדרך כלל קצת יותר רגוע, ושכדאי לדבר עם הרופא האחראי ולהבהיר מה אני יכולה לעשות, ומה לא, ואיך נעשה את זה לאט אבל בטוח. נרגעתי קצת, הייתי כבר די לחוצה. גם העובדה שרק חזרתי ארצה, ועודי מתאקלמת בחדר שהיה חדר הילדות שלי (ולא ממש ישנה בלילה), לא ממש עוזרת. הכל ביחד מעמיס יותר מדי על המעגלים.

אז דיברתי עם הרופא האחראי, והבהרנו את הסוגיה, ולמרות שהתאמצתי לא הצלחתי לבלוע את כל הדמעות שעמדו לי בגרון. לא נורא, אני לא מתביישת ברגשות שלי, אני יודעת שזה טבעי - זו הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם סיטואציות שכאלה, ורק טבעי להרגיש מעט מבועתת, אם לא הרבה.

בשאר היום עשיתי מהכל - עזרתי איפה שיכולתי. אפילו הכנסתי קטטר שתן בפעם הראשונה בחיי, והצלחתי. את החתולה מקודם הנשמתי קרוב לשעתיים ברצף. בשלב מסוים מישהי אמרה לי שהחתולה נראית קצת לא מחוברת - וכשהרופאה בדקה לה דופק, עלינו על זה שהיא החזירה את נשמתה לבורא החתולים. אפשר לומר שזו טבילת האש שלי - ואני די מבולבלת, ועדיין בסערת הרגשות. אני מניחה שלעולם לא אשכח את החתולה.

אני מקווה שמחר יהייה קצת יותר טוב. אני לא אוכל לעמוד בשבועיים עם כל כך הרבה חיות שמזדכות על הנשמה.

לילה טוב,

CrazyVet

זהו. המזוודות כבר ארוזות, ואו-טו-טו נצא לשדה. הטיסה יוצאת בחצות, ותנחת בארץ הקודש בסביבות חמש בבוקר. אני משאירה את הזוגי בודד וגלמוד בששת השבועות הקרובים, כך שהקדשתי לו את מלוא הזמן ולא יצא לי לספר על הטירוף פרה-טיסה, ארגונים, הרהורים ושאר ירקות.

ביום ראשון אני מתחילה ארבעה שבועות פרקטיקה בבית דגן, אבל אין לי מושג באיזו מחלקה עדיין. נו, שוין. אני מוכנה גם לנקות כלובים כל הזמן הזה, אם מכירים לי בזה באוניברסיטה שלי…

טוב. חייבת לזוז. צריך לטרוף משהו לפני שיוצאים, לסיים לסדר עוד דבר או שניים, לוודא בפעם ה-73 שהדרכונים בתיק (כרטיס עוד אין, אני מקבלת בשדה), טלפון אחרון להורים ולהיפרד מהחצול (הזוגי מלווה אותי לשדה, אז ניפרד כבר שם).

אני שונאת לטוס. אמנם הפעם רמת הסטרס פחותה מהרגיל, אבל בכל זאת…

איכשהו תמיד אחרי שאני חושבת על משהו, אני מוצאת אותו הרבה יותר בסביבתי. אולי זה דומה קצת ל-"אל תחשוב על פיל לבן". בכל מקרה, אחרי שציינתי אתמול שהקרוקס הולכים ותופסים תאוצה בספרד, נתקלתי היום בבוקר בכתבה הזו ממדור האופנה של העיתון של יום שבת (בנייר, חיפשתי אותה אח"כ באתר).

Las chanclas multicolores que sedujeron a Israel el verano pasado son ya tan del país como desayunar ensalada. Son feas a rabiar. No pesan nada. Son comodísimas. Proliferan en la playera Tel Aviv, han hecho furor entre los colonos de la Cisjordania ocupada y hasta algunos judíos ultraortodoxos las calzan en el Muro de las Lamentaciones para escándalo de los defensores de la modestia; y eso que prefieren la versión discreta, en negro. Los Crocs (de cocodrilo, en inglés) nacieron en Canadá, pero los israelíes han encontrado en ellos la horma de su zapato. Aquí vestir desaliñado es norma, pocos, aparte del primer ministro, se someten a la corbata y llueve poco, con lo que los agujeros no son problema. Estos zuecos de resina, a 199 shekels (35 euros) el par, son una epidemia que se extiende sin publicidad. Lúnica sombra del idilio es que la justicia investiga al importador por inflar el precio.

ובתרגום חופשי (ואם זה נשמע מוזר, זה כי השפה היא די "יומיומית"):

הכפכפים הצבעוניים שפיתו את ישראל בקיץ שעבר הם כבר כל כך אופיינים למדינה כמו לאכול סלט לארוחת בוקר. הם מכוערים בטירוף. לא קרה כלום. הם נוחים נורא. הם פורחים בחופי תל אביב, נפוצו בקרב המתנחלים מהגדה המערבית, ואפילו יהודים אולטרה-אורתודוקסיים נועלים אותם בכותל המערבי; אלה מעדיפים אותם בגרסא הדיסקרטית, בשחור. הקרוקס (מקרוקודיל, באנגלית [בספרדית - קוקודרילו]) נולדו בקנדה, אבל הישראלים מצאו בכפכפים האלו את האימום המושלמם [ביטוי ספרדי לאושר שנובע ממציאת משהו שחשקת בו או שמתאים למה שחיפשת]. פה לבוש לא פורמלי הוא הנורמה, מעטים, חוץ מראש הממשלה, נכנעים לעניבה, ויורד מעט גשם, כך שהחורים לא מהווים בעיה. כפכפי הפלסטיק האלה, במחיר 199 שקל לזוג (35 יורו) הם מגפה שמתפשטת ללא פרסום. הצל היחיד שמעיב על האידיליה הוא החקירה שמנהלת המשטרה כנגד היבואן, באשמת ניפוח מחירים.

אז ככה אנחנו נראים לספרדים. מעניין. אף אחד כותב ביקורת על החבר'ה חובבי האוקופה (Okupa) שיק שלא חופפים את הראסטות אף פעם, או הגותיים עם פירסינגים בכל מקום אפשרי. אסתטיקה מוזרה.

עדכון: עכשיו בקריאת העיתון של היום (El país, החלק הקטלני) מצאתי עוד התייחסות לקרוקס - הפעם בתור איום על האלפרגאטאס, נעלי הקיץ המסורתיות העשויות סוליית חבל ובד. איפה הפיל הלבן?

הרגע חזרתי הביתה ממשמרת סופ"ש, חלק ממודול הביקורים. יצאתי מהבית אי שם לפני שמונה בבוקר, ואני מותשת.

הבוקר שלי התחיל בריצה קלה למאפייה* כדי לקנות משהו לאכול**. כשהגעתי לשם, גיליתי שעדיין לא הכינו סנדביצ'ים, ונלחצתי קצת. עשיתי קצת חיינדלך לבחורה, שדאגה שיכינו בשבילי סנדביץ' גבינה נוטף שמן. משם, ריצה קלה לכיוון הרכבת. לא יכולתי לפספס אותה, כי ביום ראשון עוברות רק שתי רכבות בשעה, ואם הייתי מפספסת, הייתי מגיעה באיחור. בנס הגעתי בדיוק כשהרכבת נכנסה לרציף, ועליתי כולי מיוזעת, מריצה ומחום יולי ללא מזגן.

השעתיים הראשונות היו חלשות - ישבתי וסרגתי קרושה בעיניים חצי עצומות, רק כדי לעשות משהו. סביב עשר וחצי הגיע הביקור הראשון. חתולה עם היסטוריה של הקאות בחמש השנים האחרונות. כן, כן. אתם קוראים נכון. חמש שנים שהחתולה סובלת אפיזודיות של הקאות, ולווטרינר אין אבחון. הוא טיפל בתרופות סימפטומטיות נגד הקאה, ולא בירר מה גורם לה. החתולה הגיע די מיובשת, מה שהקשה מאוד על הכנסת עירוי. אני חושבת ששלושה אינטרנים ורופא אחד ניסו, ללא הצלחה מרובה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני לא מצליחה לזכור אם הצליחו בסוף או לא.

הביקור השני הגיע חצי שעה מאוחר יותר - כלבת לברדור בת 11 עם חום בלתי מוסבר, ומעט כאב בבטן. בצילומים ראינו הגדלה של הכבד והטחול. ושאלת השאלות, אותה שכח לשאול האינטרן - היו לה קרציות - כן. מה שגורם לחשוב על, נחשו, ארליכיה. מחר יערכו לה בדיקות דם (לקחו דם כבר היום), אבל את המרשם לדוקסי*** היא כבר קיבלה.

אחר כך אולטרסאונד לחתולה הכי מסריחה ורעה שראיתי אי פעם. עם כמות יפה של קטמין וואליום היא עדיין ניסתה לנשוך. אין לי מושג מה ראו בבדיקה, כי גם לבחור שביצע אותה היו ספקות. החתולה היא חיית רחוב אכזרית, שעברה ניתוח עיקור ביום חמישי שעבר, באדיבות גברת אחת שהיא היא ארגון הצלה לחתולים באדם אחד. מיותר לציין, שהיא קצת (הרבה) פסיכית, אם היא מגיעה ביום ראשון לבכות שהחתולה נראית רע והיא מרגישה אשמה.

עוד כלב אחד, ששייך לזוג גרמנים. הבדיקה הייתה מבדרת, נראתה כמו סצנה מסרט כמעט. האינטרן מדבר אנגלית קלוקלת, והגברת עונה לו באנגלית קלוקלת באותה מידה. האדון לא דיבר אפילו אנגלית קלוקלת. הכלב חולה לב וליישמניה, ופתאום התחיל להשתעל אחרי שאכל איזה סוג של עשב. מאחר ורוב העשבים שגדלים עכשיו מכילים שיבולות, אחד הגופים הזרים הנפוצים אצל כלבים, זהו החשוד העיקרי. מחר יעשו לו ברונוכוסקופיה, כי הבדיקה של חלל האף לא הייתה תקינה לחלוטין.

עוד חתולה, טריקולורית, שהגיעה עם קשיי נשימה ואנורקסיה. היה ממש קשה לעשות לה צילומים מרוב שהיא נאבקה. גם קשיי הנשימה לא ממש עוזרים כשצריך להפוך את החתול על הגב. היא שרטה אותי יפה, ואפילו לא מיקמתי אותה לצילומים. בצילומים ראינו נוזלים בחלל החזה, ומסה במדיאסטינום הקרנאלי^. לאור העובדה שהחתולה בת שנתיים ולא מחוסנת ל-FeLV^^, האבחון הסביר ביותר הוא לימפומה במדיאסטינום. כדי לאשש את האבחנה יש לנקר את הגידול ולעשות ציטולוגיה. עם כימותרפיה היא יכולה לחיות אפילו שנתיים בתנאים טובים, אבל המחלה תחזור.

וזהו. כשסיימנו עם החתולה כבר הגיעה האינטרנית להחליף את משמרת היום, והתלהבה כמו ילדה קטנה (כולל קפיצות באוויר) מזוג קרוקס^^^ שהביאה לה מישהי לפי הזמנה. מעניין, עכשיו השוק פה מתחיל להפתח לקטע, ופתאום יש המון מקומות שמוכרים קרוקס (או חיקויים). ובכל זאת לא נראה לי שזה יתפוס כמו בארץ, כי בארסה היא עדיין הרבה יותר שיק מנעליים כאלה. מה שבטוח, הם יהיו פופולריות בבית החולים.

זהו להיום. אני הולכת להתארגן על משהו אכיל, כוס תה נטול קפאין (אפילו שחם נורא), שני פרקים של ניפ/טאק (ב-VO, אדיבות הערוץ הקטלני) ומיטה.

לילה טוב,

CrazyVet

לפני כמה שבועות גיליתי את stumbleupon ומאז את הרגעים המתים (למשל כשהזוגי רואה Moto GP) אני מעבירה בשיטוטים וגילויים. היום מצאתי כמה דברים משעשעים.

• Lets be friends. בלוג צילומים שמוקדש לצמדי חיות לא קונבנציונלים, מוס עם חתול, עכבר עם צפרדע ועוד. מתאים לאהבה שלי לצילומי חיות חמודים. באופן דומה גם חיבבתי את הפוסט הנ"ל, שמוקדש לתמונות של חיות בגודל אצבע. חמווווד.
• 3817131. האתר של רחל פפו, שמצלמת חיילות. התמונות החזירו אותי קצת לטירונות.
• מי כבש את המזרח התיכון? מצגת פלאש שמציגה את האימפריות השונות שהחזיקו במזרח התיכון לאורך ההיסטוריה.
• פרונטו, קונדום עם פטנט. תכנסו ותראו, חבל לתאר במילים.
• 15 שימושים לוודקה. תמיד אפשר ללמוד משהו.
• והכי מוצלח מכולם - מיפוי של מוח החתול. פשוט גדול.

טוב. צריך לחזור לעולם האמיתי, כלומר לנקות ולסדר קצת את הבית.

*על משקל לגגל, לסטמבל. רעיון שלי או שמישהו הגה את זה קודם?