הרגע חזרתי משיעור הגרמנית הראשון שלי. אני קצת מעוצבנת כי נהג האוטובוס שלו חיכיתי 10 דקות פשוט התעלם ממני ולא עצר בתחנה, ועל כן זכה לאיחולים רבים שימצוץ לסוסים*.

בתור שיעור ראשון ברמה ההתחלתית, אני לא יכולה אפילו לבנות משפט מעבר ל-"קוראים לי CrazyVet ואני מישראל", אבל יש לי כמה תובנות.

קודם כל, תמיד בשיעורי שפות יש כל מיני משחקים תפקידים מביכים כאלה, וכולם צוחקים כמו ילדים קטנים. לנו המורה חילקה כרטיסים עם שמות של אנשים ידועים, מוצאם ועיר מגוריהם, והיינו צריכים לשאול אחד/ת את השני/ה לשמו, מוצאו ועיר מגוריו. כמות הצחקוקים הייתה שווה, או אולי התעלתה, על כמות השאלות התקניות.

התובנה השניה היא שהקפטריה תהייה מפוצצת בדיוק כשיוצאים להפסקה, כי כל הכתות האחרות גם הן יוצאות להפסקה באותה העת.

והתובנה השלישית, והמהותית ביותר, היא לגבי האנשים שכותבים את הספרים האלה. לדוגמא, היום הקשבנו ל"ראפ אלף-בית" בגרמנית. זה היה כל כך פטתי שאין לי מלים אפילו להתחיל לתאר את זה. אני מעריכה שמי שכתב את השטות הזו חשב שזה "מגניב" אבל יצא לו משהו יותר לכיוון של "משפיל את האדם ששכרו אותו לשיר את דבר האיוולת הנ"ל".

וזהו, להיום. אני הולכת להתייחד עם כוס היין שלי, מאחר והזוגי בחופשה בארץ, ועם הדי-וי-די שלקחתי מהספרייה, לצפות יחד עם אחותי וחברתה. כבר הספקתי לסלוח לנהג האוטובוס, כי החזרה ברגל אפשרה לי לעבור בספריית וידאו וגם בשווארמיה הלבנונית כדי לקנות טחינה. כנראה שבאמת אין רע בלי טוב.

*אחותי אמרה על ההתבטאות הזה "זו קללה של וטרינרים?". מה אתם חושבים?