זהו. המזוודות כבר ארוזות, ואו-טו-טו נצא לשדה. הטיסה יוצאת בחצות, ותנחת בארץ הקודש בסביבות חמש בבוקר. אני משאירה את הזוגי בודד וגלמוד בששת השבועות הקרובים, כך שהקדשתי לו את מלוא הזמן ולא יצא לי לספר על הטירוף פרה-טיסה, ארגונים, הרהורים ושאר ירקות.
ביום ראשון אני מתחילה ארבעה שבועות פרקטיקה בבית דגן, אבל אין לי מושג באיזו מחלקה עדיין. נו, שוין. אני מוכנה גם לנקות כלובים כל הזמן הזה, אם מכירים לי בזה באוניברסיטה שלי…
טוב. חייבת לזוז. צריך לטרוף משהו לפני שיוצאים, לסיים לסדר עוד דבר או שניים, לוודא בפעם ה-73 שהדרכונים בתיק (כרטיס עוד אין, אני מקבלת בשדה), טלפון אחרון להורים ולהיפרד מהחצול (הזוגי מלווה אותי לשדה, אז ניפרד כבר שם).
אני שונאת לטוס. אמנם הפעם רמת הסטרס פחותה מהרגיל, אבל בכל זאת…
תגיות: ביקור מולדת, סטרס, סידורים, שינויים
