הרגע נכנסתי הביתה, ואני מתיישבת לכתוב רק כדי לנסות לזכור קצת מכל מה שעובר עליי במשך 12 שעות כל כך אינטנסיביות. אפילו עכשיו כשאני מנסה להיזכר אני מתקשה קצת. אתמול לא כתבתי בגלל העייפות, וגם בגלל שאני תוהה לגבי האתיקה בכתיבה מסוג זה. אני חושבת על מה היו מרגישים הבעלים, אם במקרה יקראו את מה שאני כותבת. לפעמים קשה להימנע מפרטים בסיסיים, שיכולים להסגיר – יש רק בית חולים אחד, והמקרים לא רבים כמו בחדר מיון של הולכי-על-שתיים.
מה אתם חושבים? אמנם אף פעם לא נתתי פרטים מזהים, כמו שמות, והשתדלתי לקצר בהיסטוריה כדי להקשות על הזיהוי. אבל אני מתלבטת, ולכן מבקשת עצה.
את שאר אירועי היום אשמור בטיוטא, ולפי הדיון שיתעורר (אם בכלל) אולי אפרסם.
עדכון 18.7.07
טוב, לאור התגובות ההמונית בעניין יממה לאחר פרסום השאלה, החלטתי לגנוז את הרעיון. לא עוד פוסטים על חיות וחוליהם. אני מבינה שאין עניין, או שאני טועה?
עדכון 22.7.07
אתון צודקת – כשיש ספק, אין ספק, כך שהחלטתי שהפוסטים בנושא יהיו מוגני סיסמא. צרו קשר במייל לקבלתה.
תגיות: אתיקה, בית דגן5 תגובות ל-"לכתוב כדי לזכור"
18 יולי, 2007, 20:16
אני דווקא שמחה לשמוע את הסיפורים… עצוב לשמוע סיפורים קשים, ועדיין – יש לי חיבה גדולה למשופמים ופרוותיים 🙂 אז תמיד נחמד לשמוע.
לגבי האתיקה – נראה לי שכל עוד את לא חושפת יותר מדי פרטים, ונניח, תקראי לחיות המחמד בשם בדוי 😉 לא צריכה להיות בעיה.
19 יולי, 2007, 13:52
חכי,חכי!
לא לגנוז כלום.לדעתי(וזאת רק דעתי), דווקא מעניין, גם מכיוון שהתחום זר לרבים וניתנת הצצה לעולם מרתק, וגם נראה לי שהחוויות של מתמחה ירוקה וחדשה מעניינות ומבדרות את קהל הקוראים.
מבחינה אתית, נראה לי(אני לא עו"ד וגם לא אהיה) שכל עוד אין פירוט על ההולך על ארבע(או יותר) ובעליו, לא צריכה להיות בעיה.למרות שאני בעד רכילות עסיסית מחדרי הניתוח…
20 יולי, 2007, 6:18
טוב, טוב… עוד יהיו סיפורים, מקווה שיותר שמחים מעצובים.
רכילות עסיסית מחדר הניתוח לא ממש קשורה בדרך כלל לחיות, אלא להולכי-על-שתיים שמנתחים אותם, ובווטרינריה אלה יכולים להיות בעיקר יחסים לסביים (לא ברור למה, אבל רוב הווטרינרים הם וטרינריות).
20 יולי, 2007, 8:33
אישית, בכנות אני לא משתגעת מסיפורי החיות שמגיעות על סף המוות לבית החולים…
וגם- הכלל שאני בחרתי לי בבלוג – אם יש ספק אז אין ספק. הייתי נזהרת. מסווה מאוד אם את רוצה לכתוב. במקום כלב חתול במקום הורים בעלת הכלב – זאת אומרת להרחיק את זה ממש.
לטעמי כן יש בעייה אתית. זה כמו שרופא ילך ויכתוב חוויות מהמפגש שלו עם החולה כולל פרטי המחלה שלו. זהירות גדולה הייתי אומרת. זאת ארץ קטנה ובית חולים אחד.
20 יולי, 2007, 17:52
זה הספק שלי. כשאני כותבת על מקרים שאני רואה בבארסה, זו לא ממש בעיה, כי אף אחד שם לא ממש קורא עברית. פה זה עניין אחר. אני חושבת שאני אשמור את המקרים שאני רואה פה לבלוג הספרדי (ובהזדמנות גם לעדכן את החברות שם) ואת המקרים שאני רואה שם, לפה.