אתם כבר יודעים שסיגריות עושות לכם רק רע, אבל עכשיו תצטרכו לחיות עם הנזק לחיות שלכם על המצפון. הד"ר קרולין מקאליסטר מאוניברסיטת אוקלהומה מספרת שהחתול עלול לסבול מסרטן הפה ולימפומה, הכלב מסרטן האף והתוכים - סרטן ראות, דלקת ראות ופגיעה בעור, בלב ובמערכת הרבייה.

וחוץ מזה, תמיד יש את הסיכון שהכלב ינסה לאכול את הסיגריות, ויחטוף הרעלה.

לקריאה נוספת, Science Daily News.

היום הייתה הבחינה בנוירואנטומיה קלינית. מאוד חששתי ממנה, ורק בגלל שאני קצת פרנואידית. כולם אמרו שהבחינה קלה, אבל אני פשוט לא מסתדרת עם כל הבלגן של מה הולך איפה - זה כמו חיווט ממש לא הגיוני שצריך לזכור בעל-פה, ואחר-כך לנסות להסיק מסקנות. חלק מההיסטריה שלי נובעת מהקושי שלי לחפף דברים. את החומר אנחנו לומדים ממש על קצה המזלג, והרבה דברים לא מוסברים, ואני חופרת לפעמים בלי סוף (מזל שיש גוגל) בנסיון להבין למה. ככה אני מאבדת די הרבה זמן, ורק לפעמים יוצאת מורווחת עם קצת יותר הבנה לגבי ה"למה" שגם עוזרת לזכור - כי הגיון הרבה יותר מדבר אליי משינון.

בכל מקרה, לבחינה הזו לא היה לי ממש כח, ולמרות שלמדתי כבר מיום שבת לא ממש נכנסתי לזה ואתמול והיום הייתי קצת בהיסטריה של "אין לי מושג מהחיים שלי" שרק עושה את הכל גרוע יותר.

אני מגיעה לבחינה, מתבדחת עם המרצה, שאומר לי, לפחות בן-אדם אחד הגיע, ולמה לא ניגשתי לבחינה בינואר. כמו שחשבתי, היינו בדיוק שלושה אנשים. הלחץ שהכנסתי את עצמי אליו (ושוב, סתם) היה לשוא, ורק הקשה עליי להתמודד עם המבחן (צפוי, ידוע מראש ובכל זאת קשה מאוד לצאת מזה).

את הבחינה סיימנו בתוך פחות משעה, והמרצה תיקן לנו את הבחינות במקום ונתן לנו את הציונים. לא רק שעברתי, גם הוצאתי את הציון הגבוה מבין השלושה - 7.5. אני ממש מרוצה מעצמי, ומקווה שלהבא אלמד מזה (אבל משום מה נראה לי שלא) לא להכניס את עצמי ללחץ מיותר.

עכשיו נשארה רק בחינה אחת לסיומה הפורמלי של השנה הזו - אופתלמולוגיה ווטרינרית, או בעברית מדוברת רפואת-עיניים לחיות.

לילה טוב,

CrazyVet

כמו שאתם בודאי יכולים לדעת, אתמול היה יום הולדתי. אני לא ממש מחבבת את היום הזה, כי בנוסף להרגשה הלא חביבה עליי במיוחד של "מרכז תשומת הלב", התחושה של "עוד שנה עברה והנה איפה אני עכשיו" לא ממש אהובה עליי. כמובן, התחושות הללו לא נובעות מחוסר התקדמות, כי דווקא בכל נקודה שכזו, כאשני מביטה לאחור יש לי הרבה הישגים להתגאות בהם.

אבל אתמול היה יום נחמד, יחסית. אמנם הייתי עסוקה בלימודים, אבל אמא ואבא ואחותי התקשרו לברך, וגם הסבתא החורגת מגרמניה, וגם אמא של הזוגי. כך שלא הפריעו לי יותר מדי. גם החברות עסוקות בלימודים, ובהזדמנות אחרת נחגוג.

הזוגי הפתיע אותי. קבענו לצהריים, כי היום הגיעו אורחים וידענו שצפויות כמה ארוחות ערב בחוץ. כשסיימתי להתלבש, שמעתי צלצול בדלת וחשבתי "מצאו זמן לצלצל, אני חייבת לצאת". הוא עמד בדלת, עם שני ורדים אדומים (וריחניים, כמו שאני אוהבת), ואמר שהוא בא להפתיע אותי. אכן, הפתיע אותי. ואז הוא הפתיע אותי שנית, כששלף את מתנת יום ההולדת - טבעת משובצת יהלום*, ושאל אם היא מוצאת חן בעיני (קשה מאוד מאוד לקלוע לטעם שלי). הוא הפתיע אותי פעמיים עם זה - גם המתנה עצמה וגם בגלל שהוא כבר שבוע מנג'ס לי לגבי המתנה.

צהריים אכלנו בקפה החביב עלינו דולסו, שפ', אחד מבעליו בדיוק חגג יום-הולדת גם כן. הוא יודע שאנחנו חוגגים ביחד, ודאג לעוגה מקושטת פלוס נר. איזה מותק של בנאדם. אנחנו גם זכרנו והבאנו לו ורד.

ואחרי כל זה - לחזור ללימודים. גם ככה קשה להתרכז, ועוד אחרי כל הסוכר הזה… אז סביב 6 עשיתי הפסקה והלכתי לקנות צמר לשני הסוודרים לתינוקות שאני מתכננת לסרוג כמתנה. כל אחד והנאות יומולדת שלו, לא?

*ולא, לא טבעת אירוסין (כבר שאלו), לא יהיה כדבר הזה אצלנו, לא בקרוב לפחות

יש כל כך הרבה דברים לסדר ולשנות וגם ללמוד בדרך שפשוט אני הולכת לאיבוד. כל זה לא דבר כל כך רע בפני עצמו, אלא רק כשלוקחים בחשבון את העובדה שבמקום לשחק בצעצועים החדשים שלי אני צריכה בעצם לשבת וללמוד נוירואנטומיה קלינית ואיך יודעים איפה יש פגיעה עצבית בהתאם לבדיקה הנוירולוגית של החיה.

נו, טוב. שעה פחות לא ממש תשנה כלום, או לפחות כך אני מקווה. אם אתם מוצאים משהו שאינו תקין, אנא דווחו ואשתדל לסדר.

שבת שלום,

CrazyVet