אתמול אירחנו לארוחת ערב את ג'ורדי ואנה, חברים של הזוגי דרך חבר שלו מהלימודים. כמעט אחרי שש שנים פה (שבע וקצת לזוגי) סופסוף יש לנו חברים קטלניים אותנטיים, משימה קשה לפעמים - הקטלניים מאוד סגורים (אפילו ג'ורדי ואנה מודים בזה). הארוחה הייתה מוצלחת ביותר - הרבה יין לבן משובח, קאווה נהדרת (שג'ורדי ואנה הביאו). ישבנו עד שלוש לפנות בוקר, למרות שאנה התחילה לעבוד מוקדם (מצילה בקיץ, מורה בחורף).

הזוגי בישל, כרגיל, ואני הכנתי את הקינוח. למנה ראשונה הוא הכין חציל ביוגורט עזים וטחינה, וגם קלמאר עם פלפלים קלויים. זו הייתה הפעם הראשונה שהכנו קלמאר בבית, כך שהתוצאה לא הייתה אופטימלית, אבל בהחלט טעימה. למנה שנייה, שד ים ותפוחי אדמה דקיקים (מנדולינה* מנדולינה…) בתנור, יאמממי.

ולקינוח, הכנתי טירמיתות. עכשיו התותים פשוט נהדרים, ולאחרונה הכנתי כמה פעמים תות במסקרפונה, אחד התענוגות היותר שחיתותיים, אבל רציתי לצרף לתות קצת משהו אלכוהולי בלי להרוס את המרקם של הגבינה. הפתרון - להסב את המתכון הנהדר לטירמיסו, לטירמיתות. שכבה ראשונה של ביסקוטי סבויארדי ספוגים ביין מתוק. רציתי מוסקט אבל לא מצאתי, אז ערבבתי מנזנייה (Manzanilla), סוג של שרי מדרום ספרד, עם סוכר וניל, כי למרות ההמלצה של המוכר בחנות, המנזנייה בכלל לא מתוקה, אלא דומה יותר לוורמוט חלש. אחר כך סידרתי שכבה של תות פרוס (מנדולינה אהובתי), ואחריה, שכבת קרם מסקרפונה ממותק קלות עם חלמון ביצה. עוד שתי שכבות כאלה, ולמקרר ללילה. קצת לפני ההגשה קישטתי בחצאי תות מלמעלה.

בשיא הכנות, הטירמיתות דורש מקצה שיפורים. הביסקוטי יצאו רטובים מדי, מה שהקשה על ההגשה. למרות ההתפרקות הקלה, הטעם היה פשוט חלומי, כך שהעניין הוא בחלקו אסטתי. נקודות לזכור בפעם הבאה - להרטיב פחות את הסבויארדי, איכשהו, ולדאוג למצוא בקבוק מוסקט, יותר מתחבר לי.

ואי אפשר בלי כמה תמונות, נכון?

*קיבלנו מנדולינה במתנה מדודתו של הזוגי כשאמו באה לביקור לפני כשבוע. איזה כיף!

במסגרת "בוחשים בקלחת" של תופינים ובצק אלים.

את המרק הכתום הזה פיתחנו כשגילינו את הדלעות המיובלות שנמכרות פה. הוא פשוט מאוד, ומתבסס על טעמה העז של הדלעת. הדלעות הללו נקראות פה דלעות עור-קרפדה, כנראה בגלל המראה המיובל שלהם. אלה הדלעות הטעימות ביותר שיצא לי לטעום, אולם יש להן בעיה אחת - פחת רציני (הרבה קליפה). אפשר להחליף בסוגים אחרים, אבל הטעם יהיה אחר. חשוב להשתמש בדלעת עתירת טעם, ולא באלה שטעמן טעם קישוא תפל. מאחר ואין לי מידות - נסו בעצמכם.

רכיבים:

• דלעת עור קרפדה, בערך קילו נקי
• שתיים-שלוש בטטות מכובדות
• גזר, אם אוהבים (אני לא)
• תפוח אדמה (אם לא מוסיפים בטטה, ורוצים להסמיך)
• כרישה
• שום

הכנה:

1. פורסים את הכרישה ומזהיבים קלות בחמאה. מוסיפים את השום לטיגון קל ביותר.
2. קולפים את הדלעת, הבטטות (והגזר, אם בחרתם להוסיף). חותכים לקוביות, ולסיר.
3. מוסיפים מים (או ציר ירקות/עוף) עד כיסוי, ומכסים.
4. מבשלים על אש נמוכה עד ריכוך.
5. מוסיפים מעט שמנת, וטוחנים בבלנדר.
6. ממליחים ומפלפלים לפי הטעם.
7. מגישים עם מעט גרעיני חמניות או דלעת קלויים

בתאבון!

לרגל היעדרו של הזוגי וסוף השבוע הארוך, הזמנתי את הבנות (המשוגעת, ש', כ', נ' וק' שהצטרפה יותר מאוחר) לארוחת ערב, שבדיעבד עמדה בסימן גבינות. לא היה לי חשק להתעסק עם בשר, וחומוס הוא המומחיות של הזוגי ולא ממש מתחשק לי לעמוד בצילו.

אז מה היה לנו?

• בורקסים עם גבינה וקצח
• בורקסים עם גבינה וזיתים
• פשטידת ברוקולי
• מאפי פילו וגבינה
• מאפין שוקו-בננה לפי מתכון מ"שוקולד" של קרין גורן ועל השולחן
• קראמבל שזיפים לפי המתכון של מאיה

כך שאת רוב יום אתמול העברתי במטבח (בכיף) אחרי שיעור-הפילטיס-של-עשר-וחצי-בימי-ראשון-וחגים. מתישהו הגיע חבר ללימודים להחזיר לי רשימות ולשאול אחרות. לאות תודה על העזרה הוא נתן לי במתנה בקבוק יין פורטוגזי, שאני שומרת לחזרתו של הזוגי. יש לנו חיבה גדולה ליין פורטוגזי, שדי קשה למצוא פה (ולא ברור למה).

די נהניתי לבשל, אחרי הרבה זמן שלא היה לי חשק להיות במטבח. הטמפרטורות שמתחילות לצנוח עושות את שלהן, אני מניחה. הרוב לא היווה חידוש - בורקס קל מאוד להכין - אבל הפילו היה אתגר חדש. היה מעניין לעבוד עם חומר כל כך מפונק ומסובך, ויצא אפילו די טעים*. הקינוחים יצאו נהדר, כמו שאפשר לצפות מהמתכונים לפיהם הוכנו. יש לי חיבה רבה לאפייה ומתוקים, למרות שאני לא חובבת מתוקים בעצמי - הסנדלר הולך יחף, לא? אולי עכשיו יהיו לי יותר שפני נסיון לפטם.

היה נהדר, פתחנו בקבוק יין אדום של Abadía (ריברה דל דוארו) בציר 2006 ושמפנייה לא ממש ידועה שאבא של המשוגעת שלח לנו במתנה מתישהו שנה שעברה. כך שאין הרבה מלים גדולות להכביר על האלכוהול, אבל החברה הייתה מספיק טובה כדי לצחוק הרבה-הרבה. כמות הרכילות והפרטים המאוד-מאוד עסיסיים*** כולל פרטים על האנטומיה של מעט הסטודנטים הזכרים הייתה יכולה למלא שלושה גליונות של צהובון ממוצע. משעשע.

כן יירבו.

* פעם ראשונה, בלי מתכון ספציפי ובצק פג תוקף, אבל מספטמבר.
** לא מפחדת מסלמונלה, הביצים מספיק טריות ובטעימה קטנה הכמות זניחה.
*** כמו למשל איזה סטודנט חילופים פורטוגזי וחברתו מהשנה השנייה מקיימים יחסי סאדו-מאזו בעודם מתארחים אצל החבר של סטודנט חילופים פורטוגזי אחר. עסיסי. לא נראה לי שאוכל להסתכל על הבחור שוב בלי לדמיין אותו מוליך את חברתו ברצועה של כלב.

היום הייתה הבחינה האחרונה לשנה זו. רפואת עיניים, מורכב ומעיק למרות שלושת נקודות הזכות הזעומות שמזכה הקורס הזה. במיוחד כשלא ממש רוצים לעשות קליניקה.

אז את הסטרס הבסיסי של טרום בחינה נניח בצד. כשאחרי רבע שעה יורד מישהו להודיע שהמרצה תאחר ב"רבע-חצי שעה, לא יותר" הלחץ ממריא שחקים. כשהיא מגיעה בשעה איחור ומגלה שחדרי הבחינה שהוקצו לנו קטנים, ורק היא נמצאת כמשגיחה, היא הולכת לברר אם אפשר לקבל חדר אחר, גדול. כמובן שכל החדרים תפוסים, זו תקופת הבחינות ואתמול היה חופש, ולכן לא היו בחינות, אז היום יש יותר. אז היא נזכרת שהיא דווקא כן יכולה לבקש ממישהו שישגיח על הקבוצה השנייה, ורק אז המבחן מתחיל, שעה וחצי אחרי המועד המתוכנן. או כמו שאמרתי אני, התחלנו את הבחינה אחרי שעת הסיום המשוערת.

הבחינה ארכה שעה אחת, ולא הייתה מאוד מסובכת, אבל גם לא קלה. המזל הוא שהסתובבו שאלות מהבחינה הקודמת, בפברואר, שחזרו על עצמן כמעט אחד לאחד. הבעיה היא שלא התעמקתי כל כך בשאלות האלה, מתוך מחשבה שהגברת לא תהייה עד כדי כך עצלנית ותכין מבחן אחר.

חזרתי לעיר, והתארגנו על קניות בשוק, לקראת היום בערב. אנחנו מארחים את ר' הישראלית לארוחת חג. בתפריט: דג חרב על מחית חצילים, צלי בקר ורגל גדי עם תפוחי אדמה ובטטות, ולקינוח, קרם ברולה עם תפוחים ודבש.

אז הנה כמה תמונות מהקרם ברולה, הבייבי שלי (מקווה שיצא טוב, אלתור שלי). מבטיחה עוד כמה תמונות מאוחר יותר ואת המתכון המלא, אם יצא טוב.

ולסיום, מכיוון שאינני אשפית פוטושופ (אפילו אין לי פוטושופ…), אני מסתפקת באיחולי שנה נהדרת לכולכם. שתהייה טובה לפחות כמו הקודמת, אם לא טובה יותר. וזהירות עם האוכל, אלא אם הצטיידתם מראש באומפרזול נגד הצרבת