עוד שנה עברה. אם הייתה עוגה, כמות הנרות היתה קרובה באופן מפחיד לשלושים. אבל לא הייתה עוגה, והיה רק יום עבודה, אמנם לא ארוך, אבל די מפרך, בעיקר בגלל הדברים מסביב. היום הגיע הפלטה לשולחן העבודה שלי, ולצערי הרב הבחור שהביא את המשלוח היה לבד, והייתי צריכה לעזור לו להעלות אותה. לקומה שישית. במדרגות, כי […]
ליום הולדת: ללכת לדואר לאסוף חבילה (של חוט המשי שהזמנתי לפני שבוע) ולגלות שיחד הגיעה ההזמנה של המסרגות של KnitPicks*. וגם להצליח לדבר עם פאולינה, כדי לגלגל את החוט לכדור נוח, במקום להעביר חמש שעות בגלגול ידני. עכשיו אני מתחילה את השאל לחתונה, שמתקיימת שבוע הבא. *כן, אני יודעת, אני פריקית של סריגה. מוזרה שכמותי.
ביום ראשון, שהיה היומולדת של המשוגעת, היתה גם הדיאדה של קבוצת Castellers de Vila de Gràcia בה היא חברה. הדיאדה זה היום האחרון של העונה, והיא הזמינה את כל החבר'ה לאירוע. אני חורגת הפעם מהרגלי לשחרר את הפוסט במלואו ל-RSS, עקב עומס התמונות.
אחרי החיפוש המאכזב אתמול, כבר חשבתי לוותר ולחזור לחנות בשבוע הבא, או עוד שבועיים. ואז מוחי העייף העלה הברקה – בחנות וינסון (Vinçon) שמוקדשת לחפצים מעוצבים* מוכרים כלים ברזל יצוק של לה קרוזה (Le Creuset) – וזהו המקום לחפש בו. דרך אגב, ביקור בעיר אינו מושלם ללא סיור בחנות הזו, במיוחד בקומה השניה ובפאטיו שלה. […]
אתמול מלאו ליאסר, החתול שלנו, ארבע שנים. חשבתי שזוהי הזדמנות מעולה לספר עליו קצת, כי אחרי הכל, הוא לא סתם חתול, הוא חצול*. את יאסר לקחתי בתחילת השנה הראשונה שלי באוניברסיטה, מזוג סטודנטיות תאומות שלמדו בשנה רביעית. היו שלושה חתלתולים אפורים, והתלבטתי ארוכות בינהם. אחד היה מיועד למישהו, וחשבתי אולי לקחת שניים, אבל הזוגי לא […]
כמו שאתם בודאי יכולים לדעת, אתמול היה יום הולדתי. אני לא ממש מחבבת את היום הזה, כי בנוסף להרגשה הלא חביבה עליי במיוחד של "מרכז תשומת הלב", התחושה של "עוד שנה עברה והנה איפה אני עכשיו" לא ממש אהובה עליי. כמובן, התחושות הללו לא נובעות מחוסר התקדמות, כי דווקא בכל נקודה שכזו, כאשני מביטה לאחור […]