פוסטים מתויגים כ-“בלוגוספירה”

פירגן, לפרגן, פרגון – לתת קרדיט, לעודד. במקור מגרמנית (Vergoennen)*

efyska העבירה לי את שרביט הפרגון, אולם עקב קוצר זמן (כמו תמיד) לא מצאתי את הזמן לכתוב את פוסט הפרגון שלי.

קודם כל, אני חייבת לפרגן לזוגי, שתמיד מפרגן לי את כל הזמן שאני צריכה, ללימודים, ולכל שאר השטויות שמעסיקות אותי, כולל אלה שתופסים חצי משטח הסלון. אני גם מפרגנת למשפחה שלי, שתומכת בי (מרחוק) בכל ההחלטות שהחלטתי לאורך השנים האחרונות.

אני מפרגנת לחברות שלי לקבוצת הסריגה, חברותיי לשיגעון הסיבים (המידבק). תמיד עוזר לדעת שיש אנשים אפילו יותר פריקים ממני, ושאני לא היחידה שמפנטזת על כדורי צמר-משי-אלפקה… באותה הנשימה, אני מפרגנת לגוגי הסורגת, מאחר והבלוג שלה נתן לי השראה לחלק מהפרויקטים שלי, ותמיד כיף להציץ אצלה. חוצמזה, הקצב שלה מרשים ביותר, אולה-אולה, גוגי.

אני מפרגנת לפורד, שהקריאה אצלו הייתה, כנראה, אחד הקטליזטורים לפתיחת בלוג משלי. אני מפרגנת אפילו יותר לטל מבוקרטוב, שעזר לי לצאת לעצמאות, וגם לשרון, שתמכה מנטלית והקשיבה להגיגי ה-"לעזאזל עם זה, זה לא עובד" שהשפרצתי בתחילת הדרך.

וחוצמזה, אני מפרגנת לואנדר, שאמנם לא כותבת הרבה, אבל כל פוסט שלה פשוט גורם לי להתגלגל על הרצפה בצחוק, ולאתון עיוורת, שהפוסטים שלה מכניסים אותי למצב מדטטיבי משהו. לגיא ועירא מגיע הפרגון על הכתיבה הכנה, ללא שמץ פחד מנושאים פולמוסיים למדי, והאומץ לדבר על רגשות, בניגוד לתדמית המאצ'ו הרווחת בין זכרי הארץ.

ואם כבר בארץ עסקינן, אני מפרגנת להיתוך הקר, על כל צוותו, על המחויבות הבלתי נלאית לדיווח על הנושאים החשובים באמת. חזק ואמץ!

וכמובן, כמו אפיסקה, גם אני מפרגנת לאחיי בגולה, שכתיבתם מגלה שכולנו סובלים מאותן הבעיות, בהולנדית, אנגלית, שבדית או ספרדית. צרת רבים חצי נחמה?

*מקור: השפה העברית, השפעת היידיש על העברית.

תגיות: , ,

Comments 7 תגובות »

בחרתי לצטט את רחל, כי היא די קולעת לפילוסופיה שלי. אין לי הרבה מה לומר ברמה גלובלית, אני לא גדולה בתחומי, ואני מספרת על עולמי הצר כעולם נמלה (חיי סטודנטית, מה לעשות).

כשהתחלתי לכתוב פה, ממש לא מזמן, בחרתי לעשות זאת בעיקר כדי לשחרר איזשהו צורך פנימי, ולא על מנת לצבור איזה קהל קוראים גדול. להפך, את הכתובת העברתי לשני חברים בערך, ולמשפחה. אפילו בפורום הסטודנטים לווטרינריה בו אני פעילה (בפעמיים וחצי שמופיעה שאלה שאיננה "חלום חיי הוא וטרינריה, איפה כדאי ללמוד?" ) לא פרסמתי את עצמי. כמובן, כל זה לא אומר שלא מעניין אותי לדעת מי קורא פה.

לכן, כל פעם אני מופתעת מחדש. בפעם הראשונה שגיליתי שמישהו (מי?) הוסיף את הבלוג שלי לגרייפס, ובפעם הראשונה שגיליתי שעוד נשמה טובה הוסיפה אותי לאוזרוקס, ואולי יש עוד איזה מקרה כזה או אחר. ככה הרגשתי אתמול, כשגיליתי שמישהו קישר בין הפוסט הקודם שלי לפוסט של יהונתן על הזוגיות כשוק בשר. אם להיות כנה לחלוטין, כשכתבתי את הפוסט אתמול חשבתי לאזכר את הפוסט הנ"ל, אבל בסוף החלטתי שלא. לא רציתי להשוות את הזוגי שלי לעסקת חיי, ולומר בצורה כזו או אחרת (כי לא הצלחתי למצוא את המילים) שהוא עסקת חיי, ולא הייתי יכולה למצוא יותר טוב, לא אז ובטח לא היום.

אז מה אני מנסה להגיד בעצם? אולי שאני בעצם ביישנית ולא ברור לי לפעמים בעצם מה אני עושה פה, כי הנטייה הטבעית שלי היא לתת לדברים שלי לדבר בשם עצמם. ושכל פעם מחדש כשאני נתקלת בסיטואציה כזו, אני מוצפת ענווה וגאווה כאחד. ושאני לא רוצה לפרסם את עצמי, בשום אופן שהוא. אני מעדיפה שאנשים יגיעו, אחד אחד, ויחזרו אם מצא חן בעינהם. ואם לא, שימשיכו הלאה. ובכל מקרה, הייתי שמחה לשמוע מה הם חושבים על זה. נכון, החזרה של מתי מעט אומרת שהם אהבו את מה שמצאו פה, אבל למה?

לילה טוב.
CrazyVet

Powered by ScribeFire.

תגיות: , ,

Comments 9 תגובות »