בלוגולדת, חגיגה נחמדת

היום לפני שנה בדיוק, אולי בשעה מעט יותר מאוחרת, התחלתי לכתוב. בלוגלי ארחו אותי יפה מאוד, אולם אחרי מספר חודשים החלטתי לצאת לעצמאות, בעידודו של טל מבוקרטוב (אצלהם האתר מתארח).

ועכשיו, 118 פוסטים ו336 תגובות יותר מאוחר, אני יושבת ומהרהרת בשנה שחלפה. בדיוק כמו לפני שנה, אני חושבת על הפרקטיקה של אתמול ועל האופן בה היא משפיעה ומעצבת את תפיסת העולם שלי. העתיד המקצועי שלי מטריד אותי לא פחות, ואולי אף יותר, כי הסוף כבר מתקרב. אני רוצה לחשוב שאני חכמה יותר, אבל אני יודעת שאני בעיקר צינית יותר, והרבה פחות מאמינה באנשים. אני מרגישה לפעמים תקועה, ושכל הרצון הטוב פשוט לא עוזר מול קירות של בירוקרטיה טפשות ובורות. ובכל זאת, יש נקודות קטנות של אור פה ושם, בעיקר מחוץ לחיים ה"מקצועיים" שלי.

הייתי מפרטת לגבי הסטטיסטיקה של הבלוג, אולם זו אינה מלאה משום המעבר לאתר העצמאי ואובדן נתונים. אולי כשתמלא שנה לעצמאות…

וחוצמזה, שרון, שיהיה יומולדת נהדר 😀

5 תגובות ל-"בלוגולדת, חגיגה נחמדת"
  1. שרון

    תודה יקירתי, ושיהיה יומולדת שמח לבלוג! תענוג לקרוא אותו ולהכיר אותך! 🙂

  2. לימור

    מזל טוב….:)

  3. vandersister

    מזל טוב! 😀

    למרבה הצער, אני מזדהה עם העלייה ברמת הציניות והירידה ברמת האמון. עם זאת, נראה לי שזה נובע מנטייה אופטימית דווקא, ולא פסימית, כלומר מרצון להאמין שבכל זאת יש סיבה לנסות ולתת אמון בבני אדם. במקרים בודדים, זה גם שווה את המאמץ 😉

  4. efyska

    מזל טוב! כן ירבו פוסטייך.
    תחושה של ציניות וחשש מול העתיד מסמלת את תחילתו של הסוף, ואתו התחלה חדשה.
    איתך בדרך.

  5. CrazyVet

    תודות לכל המברכים, שמחה תמיד לשמוע שיש מישהו שנהנה 🙂

    ואנדר, ציניות כהבעת אופטימיות? זו תיאוריה מעניינת, תמיד קישרתי ציניות דווקא לפסימיות ותפיסה שנוטה לחוסר אמון. למרות הכל, אני חושבת שהנסיון שלי לתת אמון באנשים (בנסיבות מסוימות) לא כל כך הושפע, בעת שהתפיסה שלי לגבי העולם ומהלכיו סבלה פגיעות קשות. חלק מתהליך התבגרות?

רוצה להגיב?


:mrgreen::|:twisted::arrow:8O:):?8):evil::D:idea::oops::P:roll:;):cry::o:lol::x:(:!::?:

Bear