זהו. סופסוף יש מקרר. אחרי קצת יותר משבועיים בדירה, ושבוע אחרי הזמנתו, אני מצטרפת לציווילזציה וספסוך יכולה להנות ממותרות כמו יוגורט לארוחת בוקר או אכילת ביצה ללא חשש סלמונלה (טוב, לא באמת. ביצים שיושבות מחוץ למקרר לא מהוות סיכון גבוה מאוד, הבעיה היא בעיקר עם ביצה לא מבושלת אחרי שיצאה מקליפתה) או החזקת פירות וירקות […]
עייפה אך רצוצה, חזרתי ממש עכשיו הביתה. בשחזור של הרפתקאותי מיום רביעי, היום הלך חלק יותר (לפחות באופן חלקי). מצוידת בהיכרות עם שטח האויב ובמידע מודיעיני שפירט כי כל אשר חפצה נפשי נמצא במלאי, יצאתי שוב למסע של שתי רכבות ואוטובוס על עבר המכה של תרבות הצריכה. שוב קיבצתי את כל המוצרים מיום קודם בשלוש […]
היום אזרתי אומץ ונסעתי לאיקאה, לבד. ולמה אומץ? כי לקחת שתי רכבות ואוטובוס רק בשביל להגיע לא מקל על החוויה. הידיעה שאני צריכה להתארגן על הכל – לגמרי לבד – לא ממש עוזרת. מאחר וסשן המיקרוסקופ היה קצר למדי, יצאתי מוקדם משתכננתי. התחלה מבטיחה. כה מעט ידעתי, שהבטחהזו צפויה להתבדות. בידיעה מדויקת מהם המוצרים שמעניינים […]
זה היה לילה קשה. באופן לא מפתיע, בקושי ישנתי הלילה. גם החצול ספג זעזוע, שטלטל את מעט הבטחון שצבר מאז שהגענו. בשלוש לפנות בוקר (לערך) נפל אחד החלקים של המטה ברעש דגול שהעיר אותי והפיל פחד על החצול, שלא הסכים לחזור לחדר. עד כדי כך הוא נבהל, שעד שחזרתי היום מהעבודה הוא שכב מכוכבל בסמיכות […]
זהו. המעבר הושלם. החצול ואני בדירה החדשה שלנו. זה לא היה מעבר קל, אולם הוא עבר הרבה יותר חלק משציפיתי. החצול עודנו בשוק, תחת השפעת הכדור שנתתי לו בשדה התעופה, לפי המלצת הוטרינר*. הדירה קצת מבולגנת, עד כמה שדירה ריקה מאוד יכולה להיות מבולגנת, אבל בעיקר ריקה. אפילו את המיטה, פריט הריהוט היחידי בנמצא, עוד […]
טוב, עדיין לא לגמרי. צריך עוד לחתום על חוזה ולסגור את כל הקצוות, אבל בעיקרון סגרתי היום על דירה. היא לא זולה, אבל היא יחסית קרוב למעבדה, וממול יש סופר ומאפייה ועוד כמה דברים, ועצם הידיעה שסופסוף מצאתי מקום שבו אוכל לאפסן את החצול באופן מוצהר וללא בעיות מסירה מעליי עול גדול. בנימה אופטימית זו, […]
רעש פוגע ביכולת שלי לתפקד. מוציא אותי מריכוז, ומכניס אותי ללחץ. עכשיו אני מגלה שיותר מדי שקט גם מציק ומפריע. הוא מדגיש שהשקט האמיתי, זה שבפנים, הלך לי לאיבוד. העובדה שאני פה לגמרי לבד, משאירה אותי שעות ארוכות לנהל דיאלוגים ארוכים, בדרך כלל חסרי טעם או משמעות, עם הקולות הפנימיים שלי. אלה, שלפעמים יכולים להיות […]
אומרים, שכשהמכה צפויה, הכאב פחות חזק. אולי אפילו הוכיחו את זה אצל עכברים. אבל כל זה ממש לא משנה כשפתאום החיים מתהפכים, ולמרות הציפייה, כי ידעת שזה יגיע, הכאב חריף וחזק ממה שחשבת. ופתאום כל התכניות המפורטות שלך הולכות לאיבוד בתוך הכאב, ואת לא יודעת איפה לקבור את עצמך, מה לעזאזל עבר לך בראש שהחלטת […]
זו ההרגשה שלי בשבועות האחרונים, מירוץ מטורף ועיוור אחרי מטרה לא ברורה. מצד שני, אני מרגישה שאני תקועה במקום, הסטגנציה מכרסמת בי, ואני לא מצליחה להזיז את עצמי סנטימטר. אני יודעת שזו סתם תחושה שלי, כי אובייקטיבית, לא ישבתי בבית בלי לעשות כלום, אבל זו ההרגשה שלי. אולי אני מעמיסה על עצמי יותר מדי, או […]
היום התחלתי את הפרקטיקה. ההרגשה הכללית שלי הייתה כמו בצבא, טופס טיולים שכזה, רק בצרפתית מהירה במיוחד ותחושה של תלישות. לא נעים במיוחד. החזקתי את עצמי במחשבות על הפרספקטיבה, ואיך בעוד שישה שבועות ההרגשה המזופתת הזו תיראה לי כמדע בדיוני. ולמה טופס טיולים? כי כמו בצבא, קודם כל חיכיתי אצל הש"ג שייתנו לי להיכנס וינפיקו […]