השקט שבפנים

רעש פוגע ביכולת שלי לתפקד. מוציא אותי מריכוז, ומכניס אותי ללחץ. עכשיו אני מגלה שיותר מדי שקט גם מציק ומפריע. הוא מדגיש שהשקט האמיתי, זה שבפנים, הלך לי לאיבוד. העובדה שאני פה לגמרי לבד, משאירה אותי שעות ארוכות לנהל דיאלוגים ארוכים, בדרך כלל חסרי טעם או משמעות, עם הקולות הפנימיים שלי. אלה, שלפעמים יכולים להיות אינטליגנטיים ומעשירים, סתם מציקים בסיטואציה הנוכחית. אני לא באמת זקוקה לחזרה אינסופית על החששות שלי, ובטח לא להצפה של הספקות שלי לגבי ההחלטות שלקחתי.

עוד לא שבוע פה, אני רק מתחילה ללמוד את המקום באמת. אתמול גיליתי שהסופר הקרוב נמצא במרחק קילומטר וקצת. ניחא, קצת הליכה לא הזיקה לאף אחד. הבעיה היא, שהדרך חזרה היא בעלייה, אאוץ'. התעוררתי היום עם התכווצויות שרירים בכל הגוף.

גם מזג האוויר פה הוא משהו אחר לגמרי. אתמול היה יום נאה למדי, אפילו חם. והיום ירד גשם (רוב) היום. יצאתי מהחדר רק כדי ללכת לשרותים ולמטבח. פלא שהקולות שלי מתחרפנים ומוציאים עליי את העצבים שלהם?

אני מקווה שהשבוע הקרוב יביא איתו חדשות טובות שאמצא דירה (בעיקר בשביל החצול), שאמצא מה לעשות בסופ"ש, מעבר לסריגה, שהמקום הזה יתחיל להרגיש לי יותר מוכר, כי הוא הולך להיות הבית שלי בשלוש-ארבע השנים הקרובות. בינתיים הוא רק מרגיש לי זר ומוזר. אחלו לי הצלחה, אזדקק לה (לפחות עם חיפוש הדירה).

7 תגובות ל-"השקט שבפנים"
  1. דרור שניר

    מה יש להגיד בתגובה לפוסט הזה, מלבד "בהצלחה"? בהצלחה!

  2. טל

    בהצלחה! 🙂
    וקטן עלייך. (גם החצול יודע את זה).

  3. שרון

    בהצלחה, יקירתי.

    לא שיש לי ספק קל שבקלים שהעניינים יתאפסו בהדרגה אחרי שיתחילו הלימודים, או הרבה קודם, אחרי שתביני מי נגד מי במקום הזה.

  4. שירה

    אמנם חדשה כאן – בתגובות בלבד – אבל צצה כדי לאחל בהצלחה בהכל!

  5. veredgy

    בהצלחה.
    אני יודעת ממקור ראשון (בעצם שני) על תחושות הזרות וההסתגלות הקשות. יש לי שני בנים. האחד שב לפני שנתיים משבע שנות לימודים בארה"ב. והשני נמצא שם זו השנה השלישית (כמעט).
    הפטנט הוא לרכוש חברים. לא להסתגר. להיות ידידותית, לשתף ולהשתתף. כך הבדידות מופחתת ועמה לאט לאט גם תחושת הזרות.
    מאחלת לך חיים טובים ומעניינים והגשמת המשאלות.

  6. יואב

    בהצלחה.
    נראה לי שלאט לאט, כאשר אירועים וחוויות נקשרים למקומות חדשים, הם מפסיקים לאט להיות מנוכרים. פתאום קמים בבוקר, ולמקום יש גם תחושה קלה של בית, כי קרה בו משהו רגשי, אתמול.

    שיקרו דברים טובים, ובקרוב.

  7. CrazyVet

    המון תודה על התמיכה. כיף לדעת שאיפשהו, בקרבה וירטואלית, היא נמצאת. לאט לאט אני מפלסת דרך בתוך הבלאגן הזה, וכל יום יש איזשהו הישג קטן חדש.

    שירה, ברוכה הבאה (לתגובות), אני שמחה שבחרת להציץ 🙂

    veredgy, התחושה של זרות לא חדשה לי, זהו הסיבוב השני מבחינתי. אולם לעומת הפעם הראשונה, זו יותר קשה לי אפילו – אז הייתי עם הזוגי, והיינו כעוגן אחד לשני. עכשיו שנינו נמצאים בסיטואציה של מעבר והתחלה חדשה, רק בנפרד (לפחות מבחינה פיזית), והפרידה הזו לא מקילה על ההסתגלות.

    יואב, כולי תקווה שאתה צודק. כרגע, אני עדיין לא מצליחה להתייחס למקום הזה כבית בעיקר בגלל השהייה במעונות זמניים. אני מקווה שבעוד שבועיים וקצת, אחרי שלושה-ארבעה ימים בדירה החדשה שלי, אתחיל להרגיש שיצרתי לי פינה משלי.