לילה ראשון

זה היה לילה קשה. באופן לא מפתיע, בקושי ישנתי הלילה. גם החצול ספג זעזוע, שטלטל את מעט הבטחון שצבר מאז שהגענו. בשלוש לפנות בוקר (לערך) נפל אחד החלקים של המטה ברעש דגול שהעיר אותי והפיל פחד על החצול, שלא הסכים לחזור לחדר. עד כדי כך הוא נבהל, שעד שחזרתי היום מהעבודה הוא שכב מכוכבל בסמיכות לארגז החול שלו.

עכשיו, לשמחתי, הוא יצא קצת מהפינה המגוננת שלו והוא מסתובב, אוכל (חשוב מאוד) ומתחיל לחקור בחשדנות רבה את סביבתו החדשה, כל גופו אומר פחד, וכל רעש, קטן ככל שיהיה, מקפיץ אותו חזרה לכוך שלו.

אני, לעומת זאת, העברתי את אחר הצהריים בסידורים – קצת קניות, להרכיב מיטה (או לפחות את מחציתה) וכו'. אני רוצה לנסות לבנות לעצמי את הפינה שלי, אפילו אם זה רק בזכות מחבת וקערת זכוכית קטנה, שעושות לי ארוחת ערב (כמעט) אמיתית ראשונה, אותה אני אוכלת ישובה על רצפת המטבח. אחרי כל כך הרבה שבועות של לחם, קצת גבינה ועגבניות, לביצה יש פתאום טעם של בית, אפילו אם אני עדיין לא ממש מסתדרת עם הכירה החשמלית והשמן הוא שמן זית (אני אישית מחבבת ביצה בחמאה, אבל עדיין אין מקרר אז גם אין חמאה).

צעד קטן כל יום, ובסוף אני אגיע גם לשם.

לא ניתן להשאיר תגובות.