פוסטים בנושא “בארסה”
הזוגי ואני זה עתה שבנו מהמשחק של בארסה מול ליון. לא אכביר מלים, מאחר וכדורגל הוא בהחלט לא נכלל בתחומי הבנתי או אפילו קרוב לזה. זו הפעם השניה שאני הולכת אתו למשחק*. הפעם, בניגוד למשחק הקודם, ישבנו במקום נחמד הרבה יותר, יחד עם חבר לעבודה של הזוגי, שדרכו קנינו את הכרטיסים.
אני חייבת לציין, בתור אדישת-ספורט באופן כללי**, זו חוויה מעניינת. קודם כל, בשביל מנותחת-עיניים שכמוני התחושה הנהדרת של ראות כל כך חדה היא מדהימה. נכון, גם ביום שטוף שמש אני יכולה להרגיש ככה, אבל זה עדיין משהו אחר. בנוסף, כמות האנשים מפעימה, במיוחד כשכולם קמים על הרגליים, לטוב ולרע***.
אני עדיין לא חובבת כדורגל, למרות שאם כבר, של בארסה. כי בארסה היא יותר ממועדון.
וחוץ מזה, היה אחלה משחק.
*הפעם הקודמת הייתה לפני שנתיים (בערך), מול ואלנסיה.
** ממש לא מזיז לי מה עשה אלונסו, או רוסי, או נדאל, ובכל זאת אני יודעת.
*** למרות שהקהל פה די רגוע ושקט.
תגיות: בארסה, כדורגל, ספורט, קאמפ נואו
 אין תגובות »
חלק מפרויקט הכתיבה הקבוצתית של אח"י דקר
הכותרת אינה מטעה - עשרה מקומות לאכול טוב בבארסה, מסעדות, בתי קפה ומקומות של טאפאס, במגוון מחירים (לא לפי סדר איכות/מחיר אלא לפי סדר הזכרון שלי). כל המקומות נבדקו ומומלצים בחום.
- Cervecería Catalana. הסרבסריה היא המקום הכי טוב לאכול טאפאס אותנטיים, לפחות לדעתי. המסעדה יושבת בפינת רחוב מיורקה (Mallorca 236) עם רמבלה קטלוניה (Rambla de Catalunya). אפשר לשבת בחוץ, או בפנים, אבל בכל מקרה חשבו לפחות חצי שעת המתנה כי אי אפשר להזמין מקום מראש והמקום תמיד מלא. אם תגיעו סביב שבע וחצי או אחרי אחת-עשרה, תחכו פחות. האוכל תמיד טרי, הרמה תמיד גבוהה, ומבחר הבירה גדול. אם תרצו סנגריה (Sangría), גם היא לא רעה בכלל. סגור רק ב-1 לינואר וב-24 בדצמבר. סביב 25 יורו לאדם עם בירה או סנגריה.
- דולסו (Dolso). בית הקפה הכי חמוד ברובע שלי, האישמפלה (Eixample). אם אתם בסביבה ומחפשים עסקית מוצלחת (Menú del día), העסקה שלהם לא רעה - משהו כמו 12 יורו לאדם, תמורתם תקבלו מנה ראשונה, עיקרית וקינוח פלוס שתייה וקפה. התפריט מתחלף מדי יום, ובדרך כלל ניתן לבחור בין שתי מנות. חוצמזה אפשר סתם לשתות שם קפה עם עוגה, מהטובות שתמצאו בעיר. סגור בימי ראשון. Valencia 227.
- קאל בוטר (Cal Boter). מסעדה מאוד קטלנית עם תפריט קבוע ומנות יומיות משתנות. ממוקמת בגראסיה (Gracia), רובע עם מראה כפרי שמתאים לאווירה הכפרית וההומה (כמעט תמיד מלא, אז תזמינו מראש בטלפון 934588462). אם אתם הרפתקנים, נסו את החלזונות שלהם (Caracoles בספרדית, או Cargols בקטלנית). בערך 30 יורו לארוחת ערב פלוס יין. סגור בימי שני. Tordera 62.
- El Bitxo. בר טאפאס קטנטן (והחביב עלינו בכל העיר, בערך) צמוד לפאלאו דה לה מוסיקה, ב-Verdaguer 1. אני ממש אוהבת את פלטת הגבינות שלהם עם בקבוק Yllera או בירה גרמנית מהחבית, ואם תבקשו יפה, יוסיפו לכם גם גבינה חריפה לפלטה. גם פלטת הנקניקים שלהם לא רעה. בעלת הבית דנית, כך שאנגלית היא לא בעיה. בין 15 ל-20 יורו לאדם. בקיץ סגור בימי ראשון.
- Cuines, בר הטאפאס בשוק סנטה קטרינה (Francesc Cambó 16) קרוב לקתדרל. אני הכי אוהבת את הטמפורה שלהם, אפילו שהיא לא נכנסת להגדרת ה"טאפאס" המסורתית. פתוח תמיד, לפחות כך נראה, אבל בטח ב-1 בינואר ו-24 בדצמבר יהיה סגור. 15-20 יורו לאדם עם בירה.
- Bubó. בר טאפאס מול כנסיית סנטה מריה דל מאר (Santa María del Mar) היא מריה הקדושה של הים, הכנסייה החביבה עליי ביותר (כתובת מדויקת: Caputxes 10). אני אוהבת לשבת בשולחנות שיש בחוץ בשישי או שבת בערב, ולראות את האנשים שיוצאים מהחתונות שעורכים שם, כולם מגונדרים. הטאפאס פה הם מאוד מסוגננים, ולא זולים, אבל מאוד מקוריים. קחו בחשבון שהמטבח פתוח רק בצהריים ובערב, כך שאם אתם עוברים שם בשש וחצי בערב נניח, לא תוכלו לנשנש. אם תרצו קינוח מפונפן, ליד נמצאת הקונדיטוריה של בובו, שמוכרת קינוחים אלוהיים. 20-25 לאדם עם בירה ליד.
- Re-Pla. מסעדה מאוד מעוצבת, קטנה ונחמדה בחלק המזרחי (Borne) של הרובע הגותי (Montcada 2). גילוי נאות - מנהל אותה חבר טוב שלנו, אבל זה לא משנה את העובדה שהבשר ממש טוב. כשאכלנו שם ניסיתי את הדגים, וקצת התאכזבתי, אז תלכו על בשר. התפריט די מצומצם (לדעתי סימן למסעדה טובה) אבל מעניין ומקורי. מומלץ להזמין מקום (932683003)- 50-60 יורו לאדם עם יין. אם אתם רוצים, אתם יכולים גם לנסות את המסעדה-אחות גדולה, Pla, אבל אותה לא ניסיתי (פרטים באתר).
- Cinc Sentits. כמו שהשם אומר, המסעדה הזו מכוונת לכל החושים. עיצוב ובישול מקורי ביותר חוברים לחוויה מולטיסנסוריאלית, מלווה בהסברים מפורטים לגבי המנות (שירות מעולה). לפני המנה הראשונה מגישים את "קוקטייל" הבית, שהוא פיסת אלוהות בשלוק אחד: שילוב של מייפל, שמנת מוקצפת וטיפונת מלח ים, שנותנים יחד מליחות, מתיקות וחלקלקות של השמנת. אההה. התפריט מתחלף כל שלושה חודשים בערך, לפי העונתיות של חומרי הגלם. יש תפריט צהריים ב-22 יורו (נדמה לי, יכול להיות שעלה) בלי יין, ובדרך כלל ארוחת ערב מסתכמת ב-70 יורו לאדם (או קצת יותר, תלוי ביין).
- Non solo pizza. מסעדה איטלקית, כדי לגוון קצת. את המסעדה הזו פתח איטלקי מאוד פטריוטי שמביא את כל הפרודוקטים ישירות מאיטליה. כאן תוכלו לטעום עגבניות אלוהיות עם מוצרלה מחלב בופלה טרי, או מוצרלה בוראטה שעשויה חלב בקר עם מילוי שמנת בפנים. הפסטה נהדרת (אני מתה על הפסטה ברוטב פטריות יער). שימו לב שאנטיפסטי פה מתייחס לצלחת נקניקים, ולא לירקות קלויים. חשוב מאוד: הם לא מקבלים כרטיסי אשראי, אז תתארגנו מראש על מזומן. 40-50 יורו לאדם עם יין. טלפון להזמנות: 932181920. כתובת: Enric Granados 110.
- Hábaluc. מסעדת בריאות-גורמה. פה מגישים המבורגר אורגני (נהדר) ופטריות מוקפצות עם רוטב כמון, ועוד מיני מנות מקוריות, בדרך כלל על בסיס תוצרת אורגנית. אני מאוד אוהבת, אבל הזוגי מתלונן על איסור העישון (ובכל זאת אוהב את האוכל, והולך לאכול שם עם הבוסית לשעבר). יש להם תפריט צהריים סביר (נדמה לי שסביב 12 יורו, אבל אני לא סגורה על זה), ובערב המחיר לאדם עומד על 40 עם יין (לא אורגני, נדמה לי, אבל לא נורא
 ). Enric Granados 41.
אז שיהיה בתאבון, ומקווה שתהנו. אם אתם רוצים פרטים ספציפיים או מעודכנים לקראת נסיעה, צרו קשר במייל.
תגיות: אוכל, בארסה, חמשת החושים, כתיבה קבוצתית
8 תגובות »
ביום ראשון הראשון בחודש הכניסה למוזיאונים היא חינם אין כסף. אז סחבתי את הזוגי למוזיאון פיקאסו, כי הגיע הזמן למחוק את הבושה - בכמעט חמש שנים שאני נמצאת פה, מעולם לא ביקרתי במוזיאון. כשהייתי בעיר בתור תיירת לא רציתי לבקר במוזיאון - כבר הייתי במוזיאון בפאריס וחשבתי שמספיק מוזיאונים, צריך להכיר את העיר דרך הרגליים. וכשעברתי לגור פה, más de lo mismo*.
יצא המקרה ויום אתמול היה גם היום הראשון למכירות סופעונה, מה שאומר שכל העולם ואשתו היו ברחוב, עם שקיות בכמויות. מצד שני, היו מעט אנשים במוזיאון.
אז שילבנו את המוזיאון בקצת קניות, או לפחות ניסיון למצוא משהו שימצא חן בעיני הזוגי**. חיפשנו לו חולצות ספורט נושמות, ולא מצאנו שום דבר ראוי וסביר. בדרך למוזיאון נכנסנו לאאוטלט החביב על הזוגי, שמוכר ג'ינסים של דיזל ואנרג'י, ולפעמים אפילו מחזיק מכנסיים במידה שלו***. הפעם הוא אפילו הצליח למצוא משהו במידה, ואפילו יפה. אז הבחור יצא עם ג'ינס בארבעים יורו (במקום 65, סופעונה).
המוזיאון היה נהדר, כמו שאפשר לצפות. המבנה עצמו מדהים, ולמדתי שהוא מורכב מחמישה ארמונות נפרדים, שרובם נבנו בין המאה ה-14 למאה ה-15. ההזדמנות לבקר במוזיאון נפלה ברגע מעולה, כי בדיוק מוצגת עכשיו תערוכת צילומים של לי מילר.
אז נכון שאתם יכולים לקרוא ישר בוויקיפדיה, אבל אני יכולה לספר לכם שלמדתי שלי מילר הייתה צלמת סוריאליסטית נהדרת, וגם הצילומים הדוקומנטריים שלה יוצאים מן הכלל. הבחורה התחילה את הרומן שלה עם המצלמה מהצד השני - היא הייתה דוגמנית. אחרי החשיפה הראשונית התחילה לעבוד עם מאן-ריי וביחד הם פיתחו שיטת צילום שנקראת Solarization. מפה לשם (החיים שלה היו די הרפתקניים****) היא פגשה את פיקאסו, והתחילה לצלם אותו באופן תיעודי. את הצילומים האלה ראינו בתערוכה. הצילומים מראים נופך מאוד אישי, אפילו אינטימי, של פיקאסו. עם ילדיו, עם אשתו ועם חבריו. אהבתי מאוד.
עוד בתערוכה ראינו צילומים שלה ממלחמת העולם השנייה (היא הייתה צלמת עיתונאות באותה התקופה), מקלן, בוכנוואלד ודכאו.
בדרכנו חזרה עצרנו בסניף אחר של האאוטלט, ולא מצאתי שום דבר בחלק של הנשים. אז ניסיתי במחלקת הגברים, ובסוף יצאתי עם אותו דגם ג'ינס שקנה הזוגי (ובאותו הצבע), רק במידה שלי. עכשיו אנחנו תואמים.
* עוד מאותו הדבר, לא הצלחתי לחשוב על ביטוי מקביל בעברית. אשמח להצעות.
** אני בהגבלת קניות עד שייכנס הכסף של המלגה.
*** הוא בחור גדול, מה לעשות.
**** נישואים לאיש עסקים מצרי, מגורים במצריים, לעזוב את המצרי לטובת אמן אנגלי… מספיק הרפתקני?
אין תגובות »
נכתב על ידי CrazyVet בנושא בארסה, חוויות
אתמול אחר הצהריים, סביב שלוש, ר' הרימה טלפון ושאלה אם בא לי ללכת איתה לקונצרט בפאלאו דה לה מוסיקה קטלנה (Palau de la música catalana). מאחר וכבר שנים שאני רוצה ללכת לשמוע שם קונצרט (וגם יצא לי ללכת לאחד, אבל באולם הקטן, הפחות שווה) כמובן שקפצתי על ההצעה. ר' לומדת מדעי הרוח, ואחד הקורסים שהיא לקחה הסמסטר עוסק במוסיקה סימפונית, וכולל כרטיסים לקונצרט, סיור מודרך בפאלאו ועוד כמה בומבונים.
שמענו את רומיאו ויוליה של פרוקופייב בשילוב תיאטרון בובות-מחול. את המוזיקה, שהיא בעצם בלט, ליוו רקדנים-שחקנים שהפעילו בובות ושחקנית ששימשה כמספרת. הבובות היו פשוטות מאוד אבל מדהימות - מסכות עיסת נייר על גוף מבד - גזה מתנפנפת בוורוד וסגול ליוליה, משי תכול לרומיאו, משי פראי אדום לקפולט, ובד חום גס לאומנת ולנזיר. השילוב בין התיאטרליות של המוסיקה והצבעים שחגגו על הבמה, לפני הנגנים, היה פשוט נהדר.
וכל זה בלי לדבר אפילו על איך נראה הפאלאו מבפנים. אחרי חמש שנים שאני חייה פה, סופסוף נכנסתי פנימה. מדהים. קיטשי בטירוף, אבל מדהים. האולם עצמו, בדיוק כמו החזית, מעוטר בפרחים, מוזות, פסלי מלחינים… שפע אסטטי שבשלב מסוים פשוט מציף אותך, והיכולת לספוג פשוט נעלמת. לצערי אין תמונות (לא לקחתי מצלמה) אבל אתם יכולים לחפש בקלות בגוגל, ולקרוא קצת על המקום בוויקיפדיה.
הודעה למבקרים - החזית של הפאלאו בשיפוץ, כך שאם אתם מגיעים לשם, קחו בחשבון שניתן רק לערוך סיור פנימי, כי מהחזית לא תראו כלום.
כשהקונצרט הסתיים, אחרי שניסיתי לעשות קצת בקרת-נזקים בעקבות התוצאות הממש-גרועות בבחינה בכירורגיה*, ר' ואני החלטנו ללכת לשתות כוס יין בבר החביב עלינו El Bitxo שנמצא במרחק שלושה מטרים מהפאלאו. מפה לשם הכוס הפכה לשתיים… הרבה זמן לא ישבתי איתה ככה, והיה נחמד מאוד.
כשיצאנו, במקום לחזור הביתה**, החלטנו ללכת לבקר את א' שעובד במסעדה בבורן. ישבנו על הבר וקשקשנו איתו קצת, והוא מזג לנו כוס, ועוד אחת… אחרי הכוס הראשונה התיישבו לצידנו שני בחורים מהקהילה, קובני וקטלני. דיברנו איתם קצת, למדתי שהמותג בקרדי המקורי*** נעלם יחד עם המהפכה, והמשיכו לייצר אותו בארה"ב. את המבשלות המקוריות לא הרסו, והיום הן מייצרות רום שנקרא מתושלח או Matusalén בספרדית. לא הצלחתי לברר את אמיתות הפרטים, אבל הרום קיים. החבר'ה גם הפתיעו את שתינו, והזמינו אותנו לשתות איתם****.
סביב חצות וחצי החלטנו להתקפל. ר' לא הוציאה את ויטו, הכלב שלה, מהבוקר, ואני תכננתי (לתומי) ללכת למכון היום בבוקר. איזה מכון ואיזה נעליים… ישבנו ר', הזוגי ואני עד שתיים לפנות בוקר.
ננסה לתת צ'אנס לשיטה של שרון:
* התקשר אליי בחור היסטרי מאוד שנכשל ורצה לדעת מה הוא יכול לעשות, כי הוא לא יכול להגיע לפתיחת מחברות שתוכננה ליום שישי. המשך יבוא.
** מה שהייתי צריכה לעשות, בהתחשב בבחינה שיש לי מחר.
*** שהוא בכלל קטלני, במקור - הוקם על ידי מהגר קטלני שעבר לקובה.
**** מאוד חריג מבחינה סוציולוגית קטלנית, ובמיוחד לאור העובדה שדי היה ברור שלא היה להם עניין כלשהו בנו.
Powered by ScribeFire.
תגיות: Palau de la Música, בארסה, מוזיקה, קונצרט
2 תגובות »
כבר הקדמתי ואיזכרתי את חג הנפצים (כפי שאני מכנה אותו) בפוסט קודם. סאן ג'ואן (Sant Joan, בקטלנית) הוא אחד החגים החשובים בקטלוניה, ובספרד כולה (בספרדית: San Juan). החג מציין את הולדתו של הקדוש סיינט ג'ון הוא יוחנן המטביל ב-24 ליוני. במקביל, במקומות רבים בעולם מציינים את היום הארוך בשנה, חג פגני לחלוטין, בתאריך קרוב מאוד - 21 או 22 ביוני, לפי השנה. אז על פניו החג הוא דתי-קתולי, אבל באמת הוא שייר של חגיגה פגאנית אמיתית, ואופיו מוכיח זאת.
ואיך חוגגים? במדורות, נפצים וסביאה שאורכת כל הלילה, כמובן. המעוניינים ביותר מידע, לחג יש אתר אינטרנט (מופעל ע"י עיריית בארסה). שם אפשר לגלות למה זורקים זיקוקים ונפצים ולמה אוכלים קוקה בחג (Coca, ולא, לא מדובר בסם), מין עוגה שטוחה עשויה שומן חזיר, סוכר וצנוברים. עוד נדבך חשוב הוא בילוי בחוף הים עד אחרי הזריחה.
ולמה אני שונאת את החג הזה? על פניו זה הל"ג בעומר המקומי. אבל אני שונאת את העצבנות ששורה עליי כמה ימים לפני, ועוד כמה ימים אחרי, כי חובבי הנפצים מתחילים מוקדם ומסיימים מאוחר. כבר שלושה ימים שאני כולי פקעת עצבים כי הילדים של השכנים מהבניין ליד נהנים לזרוק נפצים לפאטיו של הבניין שלנו, איפה שמאוחסנים בלוני הגז.
עוד אלמנטים מרגיזים - הטינופת שמשאירים בים כל החוגגים, שעוד כועסים שמגרשים אותם בשבע בבוקר כדי לנקות את החוף. ואסור לשכוח את ההרס שהשיכורים גורמים - מרסקים תאי טלפון ורמזורים, משתינים על הדלתות של בתים ומפילים טוסטוסים (מה, לא ניסיתם? זה כיף נורא להפיל טוסטוס, ככה סתם).
אבל המקומיים מתים על זה - ואני מניחה שמי שאין לו מטען נגד נפצים ופיצוצים גם יכול להנות. רק אני לא.
חג שמח,
CrazyVet
Powered by ScribeFire.
תגיות: בארסה, חגים, ספרד, קטלוניה
אין תגובות »
הזוגי ואני חוגגים היום חמש שנים להיכרותנו. בעוד קצת פחות מחודש נחגוג חמש שנים של מגורים משותפים. אני מסתכלת אחורה וקשה לי להאמין. בחמש שנים האחרונות חוויתי חיים שלמים - למדתי שתי שפות ומקצוע, חייתי בזוגיות נהדרת, אפילו אם לפעמים קשה. ואפילו אימצנו חתול (עליו אספר בפעם אחרת). ואו. חמש שנים. 20% מכל החיים שלי אני עם אותו בן-אדם. למרות הרגעים הקשים, אני לא מתחרטת לרגע. נכון, היו זמנים מחורבנים, ועוד יהיו, אבל הרגעים הנהדרים מפצים על הקשיים. אני רק מקווה שזה ימשיך כך מאחר וההיסטוריה שלנו היא קצת חריגה, נראה לי הולם לספר קצת על ההיסטוריה העתיקה הזו, כי היא בעצם מסבירה למה דווקא בארסה.
אז לכל מי שחשב שבחרתי את בארסה רק בגלל שהיא יותר נחמדה ממילאן, נניח, אז זהו, שלא. לא הגעתי לפה כדי ללמוד, בכלל הייתי אמורה ללמוד בת"א.
אחרי כמה חודשי עבודה בארקפה (סיפור ארוך, פעם אחרת) לקחתי את הכסף שחסכתי לאופנוע ונסעתי לטיול באירופה. התחלתי ברומא ותכננתי להעביר כמה חודשים בפאריס, לצחצח את הצרפתית בטרם החזרה ללימודי ביולוגיה + צרפתית (קומבינציה מוזרה לדעת רוב האנשים שסיפרתי להם את זה. נא לצחוק בבוז, בבקשה). בדרך גם ביקרתי אצל הבת דודה של אמא בוינה ואחר כך - ברצלונה (גם כן אצל בת-דודה של אמא).
הגעתי לבארסה, ובין יום שמשי בים ויום פחות שמשי במוזיאון מירו, זכרתי שאמא סיפרה לי שהבן של חברה שלה מהגרעין גר בעיר, ולומד פה. היא אמרה לי משהו בסגנון, דברי איתו, תשמעי מה זה ללמוד בחו"ל… הרי את חושבת על זה, קשה מאוד להתקבל לווטרינריה בארץ…
מפה לשם, הבחור בכלל לא היה פה. הוא היה בארץ. ואני חשבתי, נו, שוין. לא יקרה כלום אם אני לא אפגוש את הבן של החברה מהקיבוץ בגולן. וכבר תכננתי את הנסיעה לפאריס, וקניתי כרטיסים לרכבת. ל-19 ליוני.
ב-18 ליוני לפני חמש שנים בדיוק, בערך בעשר בערב, התקשר אליי בחור חביב אחד, ואמר לי "אני הבן של…, קיבלתי את הטלפון מאמא שלך. בא לך להיפגש לבירה?"
אז פגשתי אותו לבירה, ואחר כך ישבנו באיזה באר בראבאל (El raval) וכשניסגרו הבארים בשתיים לפנות בוקר הלכנו לשבת אצלו בדירה. דיברנו כל הלילה, ושתינו בלי סוף. ולמרות כל מחשבות הזימה שאולי עוברות לכם בראש, לא קרה כלום. הוא אפילו לא נישק אותי. ג'נטלמן אמיתי?
לקחתי את עצמי, את תיק הגב הענק ועליתי על הרכבת עם ההנגאובר הכי קשה שהיה לי בחיים (במיוחד עם הרכבת המיטלטלת). איכשהו הגעתי לפאריס בחתיכה אחת.
פה נגמר הפרק הראשון בטלנובלה הפרטית שלי. היא אולי לא ארוכה כמו של פורד, ובטח לא כל כך חובקת עולם.
Powered by ScribeFire.
תגיות: בארסה, הזוגי, הסיפור שלנו, זוגיות, רומנטיקה
2 תגובות »
נכתב על ידי CrazyVet בנושא בארסה, חוויות
היום תוכרע הליגה הספרדית. בארסה וריאל בשיוויון נקודות אחרי 18 השניות המבישות בשבוע שעבר. קיים סיכוי שבארסה תנצח, בעוד ריאל תעשה רק תיקו. אפשרי, אבל לא ממש סביר לאחר התצוגה של שבוע שעבר.
נכון לעכשיו, בהפרש של דקה בערך, מיורקה הבקיעה מול מדריד ובארסה עלתה ליתרון מול נאסטיק. מותח.
עוד גול לבארסה. מעניין איך זה יגמר.
ועוד אחד.
אבל מדריד השוותה והוסיפה עוד אחד.
אז ככה זה נגמר. נו, שוין. גם ככה לא ממש רציתי שבארסה תיקח עוד אליפות. כל אליפות כזו היא נזק עצום לעיר, אי אפשר לישון שבוע והורסים כל מה שאפשר.
תגיות: בארסה, כדורגל, ליגה
תגובה אחת »
נכתב על ידי CrazyVet בנושא בארסה
בארסה (ולא רק) באטרף ספורטיבי.
נשארו עוד שני מחזורים לליגה, ובארסה וריאל בשיויון נקודות, ושתיהן משחקות באותה השעה היום בערב. בנוסף, המשחק של בארסה הוא מול אספניול, שניצחה בעימות הקודם בינהם. [האוהדים המקומיים מקווים שהמשחק הביתי של בארסה יילך טוב, ושסרגוסה תאכיל את ריאל בושות כמו שעשתה לפני שלושה חודשים בקופה דל ריי].
וחוץ מזה, כל העולם ואשתו מגיעים היום לעיר, כי מחר מתקיים מרוץ Moto GP במונטמלו.
ואני? צריכה ללמוד איך לחתוך כלבים (וחתולים, ופרות, וסוסים) ב-1729 שיטות שונות. נראה איך הזוגי ואני נסתדר מחר, כדי שהוא יראה את המרוץ, ואני אלמד בנחת…
תגיות: Moto GP, בארסה, כדורגל, ספורט
4 תגובות »
כנראה שהעירייה עדיין לא סיימה לתקן את הבעיה בצנרת, כי עכשיו בדיוק חופרים לי מתחת לחלון עם פטיש אוויר. אההה! איך אפשר ללמוד עם הרעש הארור הזה (נפלאות הבידוד בבניינים בני קרוב למאה שנה, וצנרת כנ"ל). כמו שאמרתי פעם לזוג ישראלים ששהו בעיר במסגרת חילופי סטודנטים - בבארסה תמיד משפצים משהו - או את הצנרת מתחת לבית, או את החשמל, או את הדירה של השכנים, או ניקוי חזית בבניין ליד. אף פעם לא יהייה לך שקט, במיוחד אם אתה רוצה לישון מאוחר או מנסה ללמוד.
אם כבר, אנצל את ההזדמנות לספר קצת על הקטלנים (או קטלונים) וההבדלים בינהם לספרדים, לבקשתה של אתון עיוורת. בוויקיפדיה כתוב:
קטלוניה היא קהילה אוטונומית בפינה הצפון מזרחית של ספרד, גובלת בצרפת ועל חוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבות, כגון הקוסטה בראבה והצד המזרחי של הרי הפירינאים.
בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד. במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו אף חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012 והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלנית, הקאבה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להכלל בספרד.
אני רוצה לתקן - החרמות בין ה"ספרדים" לקטלנים, שמתמקדות בנושא הקאווה (אחד ממוצרי היצוא החזקים של האזור) אינן קשורות כל כך למדריד 2012, אלא למהלכים פוליטים שהביאו לשינויים בחוקה הספרדית (Estatut בקטלנית או Estatuto בספרדית) לפני קרוב לשנה. שינויים אלה הרחיבו את האוטונומיה הקטלנית, והיו לרועץ בעיני הספרדים השמרנים (כי לקחו להם סמכויות) ובעיני הקטלנים הבדלניים יותר, כי הרחבת הסמכויות לא הייתה נרחבת דיה לטעמם.
כן, ניתן למצוא פה את דגל קטלוניה, בכל מקום אפשרי. בלא מעט מימות השנה, כמו יום סאנט-ג'ורדי (23 במרץ), הקדוש של קטלוניה, האוטובוסים של בארסה מקושטים בדיגלונים צהובים-אדומים, וביום האיחוד האירופי הם נושאים את דגל האיחוד ודגל קטלוניה.
הקטלנים הם בדלנים, אולם לא פנאטים כמו הבאסקים, הידועים באלימות פעולותיהם (ה"עדינים" בינהם "רק" שורפים כספומטים), אולם ישנה אחווה מאוד גדולה בין שתי הקבוצות. בהרבה מאוד מקומות ניתן לראות שלטים שאומרים "קטלוניה איננה ספרד", כולל בבארסה, שהיא מקום יחסית מתון. בכל מקרה, רובם פועלים במסגרת החוק (הווה אומר, מפלגות פוליטיות ושאר פעילויות לגיטימיות).
חברה יקרה שלי (להלן המשוגעת) מנהלת "מערכת יחסים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), עם בדלן קיצוני, מטורף על כל הראש. הבדלנות הזו הולכת יד ביד עם עקרונות אנטי-סיסטמיים קשים ועיוורים (כמו ללכת מכות עם שוטרים, ככה בשביל הכיף, כדי להנות יותר מההפגנה) ועם שנאה די עיוורת לישראל - מתוך הזדהות עם הפלסטינאים והתנגדות לכיבוש. כמובן, שכל הדעות הללו מקורן בכמה מגזינים שאפילו לא טורחים לוודא עובדות היסטוריות בסיסיות, ויוצרים מיני תיאוריות קונספירציה ושאר ביאושים.
[הבהרה - התובנות הבאות לגבי הקטלנים והספרדים באות לייצג אמונות רחוב נפוצות בספרד, ואינן משקפות את דעותי].
הקטלנים, כאנשים, ידועים בספרד כאנשי עבודה, רציניים, קרירים מה, משעממים, יהירים וקמצנים (אני סבורה שזה נובע מריכוז היהודים באזור טרם גירוש ספרד, ומשיעורם הגבוה של אנוסים לאחריו). הקטלנים מחשיבים את הספרדים עצלנים, נהנתנים יתר על המידה, וקצת טיפשים. באופן כללי הם מחשיבים את עצמם יותר "אירופאים".
כמובן שכל ההכללות הללו חסרות כל תוכן, כי לאחר ההגירה הגדולה לקטלוניה בשנות הששים והשבעים, מעטים הקטלנים ה"אמיתיים" (נישואי תערובת וכיוב'). רוב מכרי פה הם צאצאי מהגרים מהתקופה ההיא - הם נולדו כאן, והוריהם - באקסטרמדורה, קסטיליה, אנדלוסיה, ולנסיה וגליסיה. מעט הקטלנים ה"אמיתיים" שאני מכירה, חדורי פטריוטיות. אבל גם ילדי הדור השני, כך שאי אפשר להסיק…
כדי להבין מדוע התפתחה כזו סלידה בין הקטלנים לספרדים, צריך להכיר את ההיסטוריה של ספרד, ואת הגיאוגרפיה שלה. חצי האי האיברי מחולק לחבלי ארץ שונים ע"י מספר שרשראות הרים. הפרדה זו אפשרה היווצרות של עמים, כל אחד באזורו, עם שפתו המקורית ותרבותו. האיחוד הכפוי עם ספרד, ומאוחר יותר כיבוש קטלוניה ע"י פיליפ החמישי (11 בספטמבר 1714) כירסמו בעצמאות הקטלנית. אותי תמיד משעשע (כל שנה מחדש) שאותו התאריך שמסמן את נפילתה של קטלוניה כנסיכות הוא יום חגה הרשמי של קטלוניה המודרנית.
עלייתו של פרנקו לשלטון לאחר מלחמת האזרחים בכלל חיסלה את שאריות האוטונומיה. קטלוניה הייתה אדומה-אנרכיסטית בתקופת הרפובליקה השנייה, והייתה אחד המעוזים האחרונים ליפול מול פרנקו. רק לאחר מותו של פרנקו, קטלוניה זכתה באוטונומיה, לאחר יותר משלושים שנות דיכוי. חשוב לציין, שחלק ניכר מהתנועות הלאומניות הספרדיות הן תולדה של הדיכוי הפשיסטי, כולל הבאסקים. קיימת סימביוזה מעניינת בין הלאומנים למפלגה השמרנית-ימנית PP, כי בלי הטרור הם די חסרי נימוקים. הם נפלו חזק בבחירות האחרונות לפרלמנט (כשזפטרו עלה לשלטון) בגלל הניסיון להטיל את האשמה של הפיגועים מדריד על ETA, במטרה לקצור הון פוליטי (אילו ETA היו מבצעים את הפיגוע, PP היו מקבלים הרבה יותר קולות).
השימוש בשפה הקטלנית תמיד היה סמן לאוטונומיה. לאחר הרקונקיסטה הקטלנית הפכה לשפה רדומה, ללא שימוש. התפוצה של השפה כיום מבלבלת, וצריך לזכור שמכיבוש קטלוניה (1714) עד המאה התשע-עשרה, עם הרנסנס של הקטלנים והתעוררות הלאומנות, השפה לא דוברה כלל (לכן היא "שמורה" יותר מהספרדית, ושומרת יותר מאפיינים לטיניים). קיימת טענה שמחיי השפה התייעצו עם בן-יהודה לגבי אסטרטגיות שונות להחדרתה מחדש, אולם לא מצאתי ראיות (מצד שני, לא חיפשתי מספיק לעומק).
סופסוף סיימו לחפור, ושקט. אני אחזור לאקולוגיה שלי.
ולעניין אחר. אני יודעת שאנשים נכנסים, קוראים ולא מגיבים. סבבה, אם אין מה לומר אז אין מה לומר. אבל אם יש, אפילו אם זו ביקורת, אשמח לשמוע, במיוחד על הפוסט הזה. ואם מישהו עולה על איזושהי טעות (אחרי הכל, אינני היסטוריונית, סוציולוגית או בלשנית), אשמח לתקן.
עדכון - זה החור שעשו לי מתחת למרפסת, אבל לפחות עכשיו יש מים…
תגיות: בארסה, בחינות, היסטוריה, לימודים, ספרד, קטלוניה, שיפוצים
7 תגובות »
נכתב על ידי CrazyVet בנושא בארסה, הרהורים
היום הצבעתי. בבחירות המקומיות של בארסה. תרמתי את קולי למפלגה הירוקה, שמצעה דומה מאוד למצע של מפלגת השמאל ERC. התלבטתי ארוכות בסוגיה, והחלטתי לקדם קצת את המגדר הנשי, כי בראשות המפלגה הירוקה עומדת אשה. כמובן שהגברת לא תזכה להיות ראש-עיר, אבל אם הסוגיות הירוקות יקבלו משנה חשיבות, אני את שלי עשיתי.
הקלפי השכונתי נמצא בבית-גמלאים מרחק בלוק וחצי מהבית. בלי תורים, בלי בלגן. רק להכנס, להזדהות ולשלשל מעטפה. אפילו נותנים לך אפשרות להגיע עם המעטפה מהבית - כחלק מהפרופגנדה לרגל הבחירות קיבלתי הביתה מעטפה + הפתק של המפלגה (לפחות של הגדולות).
חימם את לבי לראות גברת זקנה (מאוד) מצביעה, ושחברותיה צילמו אותה. אח"כ הבנתי מה גודל הסוגיה - הגברת חגגה את יום הולדתה המאה לפני קצת יותר משלושה חודשים. יפה לראות שכל רבדי החברה משתתפים באקט הדמוקרטי.
ובדרכי חזרה הרהרתי בנושא הבחירות, הקשר לחברה ולסביבה, והתחושה התלושה שחשים הרבה ישראלים מהגרים. חשבתי על חיי פה, ועל האינטגרציה שלי במערכת. אני רשומה כתושבת, מצביעה (אמנם רק עקב אזרחותי האירופאית, ורק בבחירות המקומיות), לומדת באוניברסיטה ציבורית, ומקבלת אפילו מלגה (אין מצב שהייתי מקבלת בארץ מלגה נדיבה כמו זו שאני מקבלת פה).
אני לא מרגישה תלושה, אלא במידה מסוימת אפילו יותר מחוברת מאשר בארץ. יש לי הרגשה שבמקום הזה, על אף השחיתות שקיימת וכל מיני דברים אחרים שאני סולדת מהם (למשל מלחמות שוורים, אבל לא רק), יש תהליך חיובי, שמעורבים בו האזרחים. כמובן שהעובדה שספרד אינה מנהלת מלחמה עוזרת, אבל זו לא הסיבה. אנשים פה מוכנים לצאת לרחוב בשביל דברים שמפריעים להם, ואלה לא חייבים להיות עניינים חמורים כמו כשלים במלחמה, אלא עניינים כביכול "פעוטים" כמו העברת קו רכבת קרוב מדי לסגרדה פמיליה.
תגיות: בארסה, בחירות
2 תגובות »
|
