הסוודר של ג'וניור כבר הגיע ליעדו אי שם בצפון הרחוק, כך שכבר אפשר לפרסם תמונות שלו

למרבה המזל, הוקדם הסמינר שהיה מתוכנן לאחר הצהריים, והצלחתי להגיע למפגש השבועי של הסורגות מבארסה. הגעתי בדיוק על הדקה לסטארבאקס, מקום המפגש (אי אפשר להתכחש לאופי יקי) וקצת הרגשתי אבודה. חשבתי שאמצא חבורה של סורגות נמרצות כבר שם. אבל לא. הייתי השניה להגיע, ומאחר והראשונה עוד לא הייתה בעיצומה של הסריגה לא ידעתי את מי אני מחפשת. אבל בסיבוב השני שאלתי אותה, וגיליתי שאני במקום הנכון. קצת אחרי הגיעה גברת מבוגרת, והלכתי להזמין לשתינו קפה.

מהר מאוד המסרגות נשלפות, ותיק תיק כל אחת בשלה. הכרתי בקבוצה הזו איטלקיה שעושה דוקטורט באנתרופולוגיה, מתמטיקאית קטלנית וגרמניה אחת שאין לי מושג מה היא עושה. כל אלה היו הקרובות אליי ביותר. היו שם עוד כמה, שהכרתי רק בשם ממש לקראת הסוף, כי הן היו בצד השני ועם הרעש והצפיפות פשוט היה בלתי אפשרי לתקשר.

בינתיים, בין הא לדא סיימתי את השרוולים לסוודר של ג'וניור. אמנם באיחור (אני תמיד מסיימת דברים באיחור, רק בגלל שאני מציבה לעצמי דדליינים בלתי אנושיים), אבל או-טו-טו מוכן, ויישלח אחר כבוד לשוודיה. אל דאגה, הסוודר מיועד לתינוקים בני שישה חודשים, כך שיתאים לו כמעט עד סוף החורף.

אני מרוצה מעצמי, פעמיים. אחת, שהצלחתי למצוא את הזמן. שתיים, שסיימתי (כמעט) את הסוודר. וחוצמזה, נהניתי כל כך, שנראה לי שאימצתי לי הרגל חדש.

סופסוף סיימתי את הסוודר לאור, הצאצא של זוג חברים של הזוגי מהקיבוץ. הוא נולד ביום ההולדת שלי, כך שלעולם לא אשכח את התאריך הסוודר נשלח אחר כבוד עם ט', ובתקווה יגיע מתישהו בקרוב לקיבוץ.

בת הדודה שציפתה לבן הבכור הצליחה להקדים אותי, וילדה לפני שסיימתי את הסוודר בשביל הקטנצ'יק שלה. אז מה עושים? מסיימים לסרוג את הסוודר בדרך לברית. אמא עזרה לי עם התפירה, ואני סרגתי את הצווארון. היה קצת לא נוח, לסרוג במושב האחורי של המכונית, אבל הסתדרנו.

את התמונות לא יכולתי לצלם כהרגלי, כי בבית כנסת לא ממש קל למצוא את התנאים האופטימליים לצילום. אבל הנה, תמונה אחת.