ו', הבחור שעובד בחנות יין, עוזב בעוד שבוע. כשהוא סיפר לנו על העזיבה העתידית, דיברנו על ארוחת ערב - אנחנו על האוכל (בדגש ישראלי, כמובן), הוא על היין. אתמול הייתה הארוחה. נכחו - הזוגי, ר' הישראלית ור' הקטלנית, אותה הכרנו בטעימות היין שארגנה החנות.

הזוגי לקח על עצמו את הבישול, בעוד אני שיננתי פרוצדורות של כירורגיה קלינית. בהתחלה חשבנו להגיש רק חומוס, אבל בהתחשב באיכות היין, החלטנו על תפריט מורכב יותר. אז היה חומוס עם תוספות - בשר ופטריות (בנפרד), חצילים קלויים עם טחינה ויוגורט עזים, פלפלים קלויים, קבבוני טלה עם טחינה ירוקה ודגים מטוגנים (שאמורים היו להיות ברבוניות, אבל לא מצאנו) על מחית חצילים. לקינוח - מלבי וניל (לא מצאנו מי ורדים) עם פטל טרי ורוטב פירות אדומים.

ו' גם לקח ברצינות את המשימה [מצטערת, לא יהיו פה משפטים בסגנון "יין בצבע דובדבן עמוק וארומת פירות אדומים", שתינו בשביל לשתות, לא בשביל לדבר על זה]. פתחנו את הערב (אחרי מוחיטו ששתו החבר'ה לפני שהגעתי מהמכון) עם קאווה Sumarroca Brut Reserva. נחמד (לא יצא לי ממש להעמיק, טיגנתי תוך כדי את הדגים והקבבונים). המשכנו עם יין לבן אלזסי, פינו גריס של Patergarten מבציר 2005. הייתה הסכמה שזו הייתה ה"נפילה" של הערב, יין מתוק מדי (אבל אף אחד לא התלונן באמת, והבקבוק נגמר מהר מאוד).

אחרי הלבן, הגיע תורם של האדומים. ראשון היה היין Cepas Viejas (פירוש מילולי - גפנים זקנות) של היקב דומיניו גק טארס (Dominio de Tares) מאזור היין ביירזו (Bierzo) שבלאון (Leon). יין זני שמכיל רק ענבי מנסיה (Mencia) - לטענתו של ו', הזן האציל ביותר מזני ספרד. היה פנטסטי.

והגראנד פינלה של ו' - הריוחה הראשון שערב לחכי (היו לי התנסויות לא משהו עם הריוחה). רמון בילבאו (Ramón Bilbao) רזרבה בציר 2001. 90% טמפרניו (Tempranillo) ו-10% גראנסיאנו (Graciano) ומאזואלו (Mazuelo), מיושן 20 חודשים בחבית ו-20 חודשים נוספים בבקבוק.

מיותר לציין שכולנו סיימנו די שפוכים, שתויים ושבעים. כמו תמיד, הזוגי הבריק במטבח (ואני הברקתי את המטבח היום בבוקר). אם לא הייתי שומרת כמה קבבונים למשוגעת (שבאה לאכול היום צהריים), לא היה נשאר כלום (חוץ מחומוס).

לצערי, אין תמונות. הכל נאכל כל כך מהר…

חנות היין השכונתית שלנו שייכת לרשת שחוגגת בחודש זה 9 שנים לייסודה. לכבוד המאורע ארגנו שלוש טעימות ללקוחות החנות. שתי הטעימות הראשונות כללו קאווה (Cava) מפנדס (Penedès) של יקב Agustí Torelló ויינות של ארטדי (Artadi) שמשווקים יין מריוחה (Rioja), נבארה (Navarra) ואליקנטה (Alicante). הטעימה האחרונה כללה יינות מפריורט (Priorat).

ביום חמישי בערב טעמנו יינות של ייקב Mas d'en Gil מפריורט. האזור ייחודי באקלים ההררי ובסוג האדמה, שנקראת Licorella (סוג של צפחה עם מעט ברזל). העבירה את הטעימה בחורה נחמדה מאוד, ממשפחה שמייצרת יין זה ארבע דורות. בנוסף לאקלים הייחודי, פריורט הוא אזור יין מאוד לא אחיד בפני השטח שלו, מה שמחייב עבודה ידנית בכל החלקות (טרסות או גידולים בזוויות משוגעות) בצמוד לחמור או פרד. הגפנים מבוגרות למדי, לפחות 40 שנה, ומניבות בערך 1-2 ק"ג בשנה. כל ההסבר הזה מיועד לעזור להבין את המחירים של היין, שמתחילים ב-20 יורו (של היקב הנ"ל). כל יינות האזור, ולא רק של היקב הנ"ל, עולים לא פחות מ-15 יורו לבקבוק.

טעמנו 4 יינות בטעימה "רוחבית", שני סוגי יינות, שני בצירים מכל אחד, 2003 ו-2004. 2003 הייתה שנה חמה מאוד, ו-2004 הייתה שנה מעולה ליין בפריורט (לפי דבריה של הגברת).

• Coma Vella 2003. גראנש, קאריניאן, קברנה, מרלו וסירה. אל תתנו לרוב השמות לבלבל, מרגישים בעיקר גראנש וקאריניאן. היין מיושן 12 חודשים, בעיקר בחביות עץ ישנות. יין בצבע דובדבן עמוק, ריח עשיר של פירות אדומים (מהגראנש) וטיפה ריח מעושן. בטעימה, מרקם משיי וטעמים מינרליים ושל עשבי תיבול.

• Coma Vella 2004. את היין הזה רק הוציאו לשוק. הוא דומה מאוד בהרכב שלו ל-2003, אבל צעיר ובועט יותר. הצבע נוטה יותר לסגלגל, והריחות הפירותיים חזקים יותר. המרקם מעט פחות מעודן, בטעימה מורגשים יותר הטעמים המינרליים.

• Clos Fontà 2003. גראנש, קאריניאן וקברנה סוביניון. היין מיושן 12-14 חודשים בחביות עץ חדשות. צבע דובדבן-סגלגל. ארומה מורכבת, פירות טריים בשלים, ריח ים ומעט עשבי תיבול ומינרלים (הריח מאוד דומה לריח של האדמה). בטעימה, מרקם כמעט סמיך, קטיפתי. אפטרטייסט ארוך ונעים מאוד.

• Clos Fontà 2004. הרכב דומה ליין הקודם, צעיר יותר. שוב, צבע יותר כחלחל-סגלגל, וארומות פרי בולטות יותר, יחד עם ארומה של שוקולד וקרמל. המרקם פחות חלק ומעודן מ-2004, והטעמים יותר אגרסיביים.

(more…)