אני מתנצלת מראש, את סדר השירים המלא אני לא זוכרת (אבל אני עדיין יודעת לחפש בגוגל). ההופעה ארכה יותר משעתיים, וכנראה הייתה זהה להופעה בנווה-שלום בשנה שעברה. גם ככה אי אפשר לתאר במילים את החוויה עצמה, עם המוזיקה החיה והעוצמה שבה. עד עכשיו יש לי חיוך אווילי על השפתיים (אפילו כשעשיתי תרגילי בטן במכון היום בבוקר). הקונצרט הכי הכי, יותר מהסטונס אפילו.

כרגיל, יצאנו מאוחר מהמתוכנן. אף פעם לא מצליחים לעמוד בלו"ז (הסיבה הפעם: צריך להוציא דברים מהטוסטוס, ואז לגלות שהבקבוק שמן נזל, וצריך לנגב הכל…). למרות העומס הרב בכניסה למונטז'ויק (Montjuic), הצלחנו להגיע בזמן. עמדנו בתור, שנראה פשוט כמו מסה של אנשים, וחיכינו. פה תור זה תור, ואף אחד לא מנסה לחתוך מהצדדים (איזה יופי).

פאלאו סאנט ג'ורדי בשאר הזמן משמש מגרש כדורסל (למי שלא יודע). חשבתי שזה יהייה יתרון, כי היה קר, אבל מרוב הג'וינטים שעישנו שם בקושי אפשר היה לנשום. נכנסו, ושמענו את אלביס שר Hound dog ברקע. סבבה. ואז התחלף השיר, Dancing queen של ABBA. לא ממש נדבק.

ברבע לעשר החבר'ה עלו לבמה. הם פתחו עם In the flesh, והמשיכו עם Mother. בהתחלה חשבתי, כשהיינו איפשהו באמצע, שהסאונד לא מספיק חזק. קצת אחרי זה חטפתי גל חום, והלכתי לשבת רגע בצד. חזרנו אחר כך לעמוד די מאחורה, ולמרות המרחק הסאונד היכה בעוצמה. אולי טוב שהלכנו אחורה, אם כך. Set the controls for the heart of the sun, עם פירוטכניקה ווידאו פסיכדליים בטירוף, אלמנטים של אש ולהבות, ולסיום זיקוקים על הבמה.

אחרי כל האפקטים, שלושה שירים ברצף מתוך האלבום החביב עליי – Shine on you crazy diamond, אחריו Have a cigar ואחרון חביב מאוד, Wish you were here. אחרי המחרוזת הזו באו חמישה שירים שלא הכרתי, ובירור קצר (בגוגל כמובן) העלה ששניים הם מהאלבום Final cut, ושלושה נוספים הם שירים מקוריים של רוג'ר ווטרס.

ביירות, אחד מהשירים האלה, השאיר אותי המומה. יחד עם השיר הוקרנו המילים על המסך הענק (לא ממש יעזור לכל הספרדים). את המילים אני לא אצטט פה, אבל המעוניינים יכולים לעיין בלינק הזה. לא הפתיע אותי התוכן, אלא העטיפה – רוב שירי המחאה שאני מכירה הם קצת יותר, מעודנים, אם נקרא לזה כך. יחד עם השיר התעופף לו חזיר מתנפח ורוד שעליו כתובות גרפיטי כמו "Stop Bush now" וכיוצא בזה.

אחרי הפסקה של רבע שעה, האלבום Dark side of the moon במלואו. וואו. פשוט אין מילים. בסוף האלבום רוג'ר והנגנים "ירדו" מהבמה רק כדי לחזור ל"הדרן" מתוכנן ומאורגן מראש.

שמעתי ש-Wish you were here היה השיר הכי מרגש בהופעה בארץ. אולי זה המקום, או הספרדים והחיבה שלהם למסרים אנטי-ממסדיים, אבל בהופעה פה השיר הכי חזק (לפחות מבחינת השתתפות הקהל), היה Another brick in the wal, שפתח את ההדרן. אין מה לעשות, תנו לספרדים, ובמיוחד לקטלנים, משהו למחות נגדו, והם יהיו מאושרים.

אני הרגשתי מאוד מוזר בשיר הזה, וגם בשיר שבא קצת אחריו, Bring The Boys Back Home. ברקע, על המסך הגדול הוקרנו תמונות מחומת ברלין, ואחר כך מהחומה "שלנו" (הזוגי אמר, אל תגידי פה בקול רם שזו החומה שלנו, את יודעת מה הם חושבים עלינו). בהמשך, בין הפיצוצים הפירוטכניים הופיעו תמונות של מתנחלים, מחבלים, ושל חייל מכוון נשק על ילד. להפתעתי הזוגי לא ממש שם לב לזה. כמו שכתבתי קודם, לא הפתיעו אותי המסרים, אלא אופן העברתם. ותמיד חורה לי שמציגים את הצדדים הפחות יפים של ההוויה שלנו (שלצערי בזמן האחרון רבים על הצדדים היותר יפים).

כשנגמר הכל, התחלנו לצאת. כמובן שאם אפשר לצאת ביציאה הלא-נכונה, אנחנו נמצא אותה. עשינו סיבוב סביב חצי מונטז'ויק. האמת, נהננו מאוד מההליכה, האוויר הלח והקריר והנוף שצופה לנמל של בארסה. חזרנו מהכיוון השני, דרך כביש שצופה על כל הנמל החדש, שמואר בלילה. איזה יופי, לא נסעתי משם אף פעם.

כמה תמונות מהקונצרט באדיבות Swedish girls.

החזיר הורדרד (אמא, מוצא חן בעיניך?)

רוג'ר ווטרס על הבמה

המנסרה המשולשת