באורח מפתיע, לפעמים דברים קטנים ומעצבנים שחייבים לעשות מפנים זמן לעצמי, ומאפשרים לעצור לרגע ולנשום עמוק. היום, לדוגמא. לפני כשבועיים ביקרתי אצל רופאת השיניים, שהודיעה לי אחר כבוד שאינני סוגרת את הפה כמו שצריך, וגם שהעובדה שאני לא יכולה לפתוח את הפה מעבר לשני סנטים היא לא ממש נורמלית. איך פתאום אנומליה קטנה שכזו, שמלווה אותי מאז שאני יכולה לזכור את הרופא שיניים (כי מתי כבר צריך לפתוח את הפה עד שכואבים המפרקים של הלסת) הופכת להיות עניין לבירור רפואי. כך שהיא שלחה אותי לעשות MRI של המפרקים בלסת. והיום הלכתי לעשות את הבדיקה, תירוץ מעולה להתחמק מיום לימודים ארוך ולבלות קצת עם עצמי, לקדם עניינים שבשגרה אני לא מצליחה למצוא עבורם את הזמן.

MRI לכשעצמו הוא בדיקה לא נוראית. נכון, זה די הרבה זמן, ועושה הרבה רעש, וקצת מפחיד, אבל זו בדיקה לא פולשנית שאינה פולטת קרינה מייננת (כמו CT או רנטגן). אבל כשצריך להחזיק את הפה פתוח עד הסוף (כואב!) במשך 10 דקות, ללא תזוזה, העניין הופך למעין עינוי, שמתעלה עליו רק הניתוח בעיניים, אז הייתי בפחד נוראי לזוז, כי התזוזה יכולה לפגוע בתוצאה הסופית. ניסיתי מדיטציה, ספרתי את הפעימות של המכשיר, חשבתי על מה אכתוב כשאגיע הביתה, ובכל זאת זה הרגיש אינסופי. אבל בסוף, אפילו זה נגמר.

יצאתי משם, ושמתי פעמיי לכיוון Servei Estació, חנות לכל-מה-שאפשר-להזדקק-לו-בבית, מעין הומסנטר אבל יקר ועם שירות גרוע. היתרון שלהם הוא המבחר, וגם המרפסת האחורית שצופה אל Casa Batlló מאחור. נהדר, אל תפספסו. אני לא סובלת את החנות הזו, אבל ידעתי ששם אוכל למצוא את הרשת לשפצור הכוס לייבוש סכו"ם שהזוגי ואני קנינו, בשעה טובה, בהאביטאט לפני שלושה שבועות. המעצבים של האביטאט אולי יודעים לתכנן אסטתיקה, אבל השמישות שלהם לוקה בחסר. המתקן מאפשר לכל הכלים לברוח בין החורים, ופשוט מוריד אותי מהפסים כל פעם מחדש כשאני שוטפת כלים. הצטיידתי גם באזיקונים קטנטנים, לקיבוע הרשת.

הזוגי פגש אותי ומם המשכנו לדולסו, לצהריים. יאם. וכשחזרתי הביתה, עם התעלות אלכוהולית קלה (מאוד, רק כוס יין אחת), החלטתי לתקוף את המתקן ייבוש. מדדתי, גזרתי, הרכבתי, השחלתי אזיקונים ומתחתי אותם. התוצאה הסופית אינה מאוד אסטתית, אבל היא הרבה יותר שימושית. אני מרוצה ממנה, לפחות עד שנמצא תחליף. כל כך מסובך למצוא מתקן ייבוש לכלים שאינו יקר בטירוף או מכוער כמו הבגדים של ויקטוריה בקהאם.

אי אפשר בלי כמה תמונות, נכון?

היום היה יום מיוחד. התייצבנו מוקדם בבוקר* בכניסה לגן החיות של בארסה, שם חיכה לנו דריל אחד לאיסוף זרע ודרילית אחת להזרעה מלאכותית. מ', ראש המחלקה, א', גם היא סטודנטית מהמחלקה, ד', מרצה אורחת מברזיל, ואני.

אז מה זה דריל, אתם שואלים, ובצדק. גם אני לא ידעתי עד לא מזמן. בפשטות, זהו קוף אפריקאי שדומה למנדריל אבל הפנים שלו לא כחולות. התמונה מהפליקר של ucumari ומשוחררת ברשיון CC.

יותר בפירוט (ויקי), זהו יונק (Mandrillus leucophaeus**) ממשפחת הפרימטים של העולם הישן (Cercopithecidae), כלומר אפריקה. הם קרובים של הבבונים, אך יותר דומים למנדרילים. במראם החיצוני הם דומים למנדריל, אך ללא פיגמנטציה צבעונית בפנים. הדריל נמצא בקמרון, ניגריה, ובגינאה המשוונית. הדריל נמנה על הקופים בסכנת הכחדה.

אחרי שהחכמנו, אני יכולה לספר קצת על החוויה עצמה. צוות גן החיות הביא את הקוף, שממש לא נראה מהסוג שהייתם רוצים לפגוש לבד בסוואנה. גדול מאוד, שוקל בערך 30 קילו, עם ניבים שיכולים להפחיד פיטבול. מזל שהוא ישן טוב.

את הזרע אוספים בטכניקה שנקראת אלקטרואייקולציה***. מה זה כולל [אזהרה לגברים - תיאור לא ממש סימפטי] - דוחפים אלקטרודה לפי הטבעת, שמגרה את האזור וגורמת לזקפה ולאחר מכן לשפיכה. המכשיר שבו השתמשנו משמש הוא דגם שמשמש בדרך כלל לאיסוף זרע אצל גברים משותקים [אמרתי, לא סימפטי]. את החלק הזה ביצע גיניקולוג שהגיע במיוחד.

א' ואני היינו אחראיות על בדיקות המעבדה. ספירת זרע וריכוז, הכנת משטחים וכל החישובים הנחוצים כדי להעריך את איכות הזרע. לצערנו החבוב ניסה להזדווג**** והספירה שלו הייתה נמוכה מאוד, מה שמפחית את סיכויי ההצלחה של ההזרעה.

אחרי שסיימנו את החלק הזה, הגיע שלב ההמתנה, כי הגינקולוגית שאחראית על ההזרעה מגיעה רק באחת. היינו אמורים לסרס שלושה למורים ולאסוף זרע מהאשכים (שטיפה אפידידימרית) אבל זה התבטל. אז אחרי הקפה של הבוקר ד' וא' ואני הלכנו לטייל קצת בגן החיות. יש לי אפילו איזו תמונה או שתיים בטלפון, אבל בטח האיכות לא משהו. את המצלמה לא טרחתי להביא מאחר וידעתי מראש שאי אפשר לצלם את התהליך עצמו.

המצב של גן החיות לא רע, החיות מטופלות יפה ומצבן טוב. אבל בכל זאת, רואים שאלה אינם תנאים עבורם, במיוחד עבור הטורפים הגדולים. בגן חיות אורבני, שנמצא כל כך במרכז העיר, השטח מוגבל מאוד, והחיות נכלאות בשטחים שאינם מספקים את צרכיהם. ישנה תוכנית להעתקת גן החיות לכיוון הפורום, אמנם לא ממש מחוץ לעיר, אבל יותר בפריפריה, ועל כן יותר שטח. נקווה שאז יהיה שיפור.

באחת הביאו את הקופה, שנראתה כשייכת בכלל למין אחר. היא שקלה פחות מ-10 קילו, ונראתה קטנטונת בהשוואה לזכר. היה מרשים לראות את ישבנה, שבעת הייחום משלש או מרבע את נפחו בגלל ההתנפחות של הפות. הפות כל כך נפוחה שפי הטבעת נדחף למעלה, וקצת קשה למצוא אותו (למדידת חום, כמובן, מה חשבתם?). ההזרעה הייתה פשוטה ממה שחשבתי. כולה לדחוף קנולה פנימה ולדחוף. התכנון היה להזריע יותר עמוק, אבל בסוף ההזרעה הייתה רק וגינלית. ראינו גם את האולטרסאונד של הקופה, שהדוקטורית אמרה שדומה מאוד לרחם נשי. מי אמר שאנחנו לא חיות?

את היום סיימתי בארוחת צהריים נדירה עם הזוגי בדולסו, הקפה החביב עליינו. הוא הזמין מרק אפונה עם קוקוס וחזה ברווז על פירה דלעת, ואני בחרתי סלט ירוק עם אננס, סלרי וקצף ברי, ובקלה למנה שנייה. יאם.