ו', הבחור שעובד בחנות יין, עוזב בעוד שבוע. כשהוא סיפר לנו על העזיבה העתידית, דיברנו על ארוחת ערב - אנחנו על האוכל (בדגש ישראלי, כמובן), הוא על היין. אתמול הייתה הארוחה. נכחו - הזוגי, ר' הישראלית ור' הקטלנית, אותה הכרנו בטעימות היין שארגנה החנות.

הזוגי לקח על עצמו את הבישול, בעוד אני שיננתי פרוצדורות של כירורגיה קלינית. בהתחלה חשבנו להגיש רק חומוס, אבל בהתחשב באיכות היין, החלטנו על תפריט מורכב יותר. אז היה חומוס עם תוספות - בשר ופטריות (בנפרד), חצילים קלויים עם טחינה ויוגורט עזים, פלפלים קלויים, קבבוני טלה עם טחינה ירוקה ודגים מטוגנים (שאמורים היו להיות ברבוניות, אבל לא מצאנו) על מחית חצילים. לקינוח - מלבי וניל (לא מצאנו מי ורדים) עם פטל טרי ורוטב פירות אדומים.

ו' גם לקח ברצינות את המשימה [מצטערת, לא יהיו פה משפטים בסגנון "יין בצבע דובדבן עמוק וארומת פירות אדומים", שתינו בשביל לשתות, לא בשביל לדבר על זה]. פתחנו את הערב (אחרי מוחיטו ששתו החבר'ה לפני שהגעתי מהמכון) עם קאווה Sumarroca Brut Reserva. נחמד (לא יצא לי ממש להעמיק, טיגנתי תוך כדי את הדגים והקבבונים). המשכנו עם יין לבן אלזסי, פינו גריס של Patergarten מבציר 2005. הייתה הסכמה שזו הייתה ה"נפילה" של הערב, יין מתוק מדי (אבל אף אחד לא התלונן באמת, והבקבוק נגמר מהר מאוד).

אחרי הלבן, הגיע תורם של האדומים. ראשון היה היין Cepas Viejas (פירוש מילולי - גפנים זקנות) של היקב דומיניו גק טארס (Dominio de Tares) מאזור היין ביירזו (Bierzo) שבלאון (Leon). יין זני שמכיל רק ענבי מנסיה (Mencia) - לטענתו של ו', הזן האציל ביותר מזני ספרד. היה פנטסטי.

והגראנד פינלה של ו' - הריוחה הראשון שערב לחכי (היו לי התנסויות לא משהו עם הריוחה). רמון בילבאו (Ramón Bilbao) רזרבה בציר 2001. 90% טמפרניו (Tempranillo) ו-10% גראנסיאנו (Graciano) ומאזואלו (Mazuelo), מיושן 20 חודשים בחבית ו-20 חודשים נוספים בבקבוק.

מיותר לציין שכולנו סיימנו די שפוכים, שתויים ושבעים. כמו תמיד, הזוגי הבריק במטבח (ואני הברקתי את המטבח היום בבוקר). אם לא הייתי שומרת כמה קבבונים למשוגעת (שבאה לאכול היום צהריים), לא היה נשאר כלום (חוץ מחומוס).

לצערי, אין תמונות. הכל נאכל כל כך מהר…