זהו, נגמר. סיימנו ללמוד, קיבלנו תעודות. המורה שלי התעקשה שנעיין בבחינות שעשינו ביום שישי, בניגוד למדיניות המכון, כדי שנדע במה שגינו. היא הייתה בהלם מהציון שלי – 41 מתוך 50, יותר גבוה מחלק מהתלמידים האחרים בקורס, שהתחילו חודש לפניי. היא המליצה לי להמשיך בשיעורים פרטיים, כדי לנצל את מלוא היכולת שלי ללמוד שפות, ולהתקדם במהירות שמתאימה לי. אני מניחה שהיא צודקת, כי בקבוצה אני בדרך כלל משתעממת (הפעם לא כל כך, כי הרמה הייתה גבוהה מהרמה שלי).
אחרי השיעור הלכנו לאכול סושי, כולם ביחד, עם המורות. הבחירה בסושי איננה מקרית, לאור העובדה שאחת המורות, היידי, השתמשה בסושי כמוטיב חוזר בדוגמאות שלה, שהפכו לבדיחה פנימית בינה לבין היפני בקבוצה. כשהיא שאלה אותו אם הסושי טוב, הוא אמר "בסדר", כלומר ביפנית מעשית "לא ממש".
אני יושבת עכשיו כמה דקות בספרייה, להתעדכן קצת ולענות על כמה מיילים, לפני שאני חוזרת לדירה. בערב אני הולכת לראות סרט אילם מלווה במוזיקה עם י', בקולנוע סינמטקי משהו בכיכר רוזה לוקסמבורג. חוויה, לא?
תגיות: ברלין, הרהורים, לימודים, סופים