אם עד לפני כמה ימים אפשר היה להדחיק את עליית מחירי הנפט, היום כבר אי אפשר להתעלם. נכון, לפני 10 ימים (בערך) הפגינו דייגים במדריד, וחילקו דגים בכיכרות כדי להמחיש את השחיקה של הרווח הדל שלהם, עקב עליית מחירי הדלק. אבל זה היה במדריד, ובבוקריה לא היה רמז למחסור.
לפני כמה ימים נהגי המשאיות העצמאיים חסמו כבישים בהפגנות. מעבר לעובדה שאדם נהרג אתמול במהלך ההפגנות, מה שהביא לתגובה משטרתית אלימה שהשאירה לא מעט מפגינים ושוטרים בבית החולים, עכשיו מרגישים את השביתה קרוב לבית. הסופרים מתרוקנים, ואנשים קונים בהיסטריה של מחסור. למרות ששביתות כאלה נפתרות מהר (יחסית), כי אי אפשר לשתק את המדינה כולה במשך יותר מיומיים-שלושה, השביתה הזו משפיעה יותר. אמנם לפני שנתיים ראינו שביתות של נהגי משאיות (כשהנפט עלה משלושים לששים דולר לחבית), אולם אלה לא הגיעו לעוצמה שראינו בימים האחרונים. גם התגובה ב"רחוב" לא דומה.
כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם הרגשה שהמשבר מתקרב, ועכשיו, כשהוא באמת מגיע, למרות שאני לא מופתעת, מפחידה אותי העוצמה שבה הוא הולך להכות, בכולנו. למרות שזה לא רק זה, יש משהו מפחיד בסופר ריק, אפילו אם אני יודעת שמחר-מחרתיים האספקה תחזור לסדרה, כי יש הסכמה עקרונית להפחתה במיסוי על הדלק.
תגיות: הפגנות, הרהורים, כלכלה, משבר הנפט, ספרד, קניות
