ומי שלא מקשיב למנוסים ממנו, מתבעס בקולנוע.
לרגל סוף הלימודים, הזוגי ואני החלטנו ללכת לראות את האינדי האחרון. למרות שאני מאוד מחבבת את הסרטים האלה, הייתי מוכנה לחכות ל-DVD, אבל הזוגי, שטוען שצפה בכל סרטי הסדרה בקולנוע* רצה ללכת. כך ששמנו פעמינו והלכנו לקולנוע איקריה** ליד הים, אחד מבתי הקולנוע הבודדים בעיר שמקרינים סרטים (שאינם אמנוציים) בגרסת מקור. זו הייתה הפעם הראשונה זה יותר משנה שפקדנו את הקולנוע, ונחלנו אכזבה גדולה.
האכזבה הייתה כפולה. בלי להיכנס לאכזבה מהסרט עצמו, האולם היה קטן, המסך מזערי והסאונד התחרה ברמתו הגרועה עם הסראונד המשופצר באדיבותו של החצול***. והסרט עצמו – באמת. נראה כאילו התבלבלו בין אינדי לסופרמן. לשרוד פיצוץ גרעיני בתוך מקרר? ואיפה השוט, לאן הוא נעלם?
באמת אין לי הרבה מה לומר. היינו צריכים לחכות ל-DVD, היה יוצא הרבה יותר זול, ופחות מאכזב. לפחות הפופקורן היה טוב, גם משהו.
* הקרנה בקיבוץ נחשבת קולנוע?
** כן, זה נשמע כמו שם של סלט דגים.
*** כלומר, עובדים רק שניים מתוך חמשת הרמקולים, והסאב מחרחר.