אתמול היה לי יום עמוס, במיוחד כשלוקחים בחשבון שיום קודם עברתי ניתוח בעין שמאל והייתי טושטושית למדי. התחלתי אותו בביקור אצל רופא העיניים, שהיה מרוצה מאוד מהתוצאה, המשיך בסיבוב קניות בעזריאלי*. אחרי ארוחת צהריים זריזה בבית הלכתי לפגוש רופא אחד של אמא שרוצה לערב אותי במחקר שלו. דיברתי איתו יותר משעה, ומעבר לעניין הפרטי שלי במחקר, הנושא ממש מרתק.

אחרי כל זה, עוד מצאתי את האנרגיה ללכת לעשות סיבוב בצפון דיזנגוף עם אמא ואחות, במטרה מסוימת. בדרך מהחניון לרחוב דיזנגוף עצמו, שמענו יללות חתול גוריות וראינו התקהלות של אנשים סביב פז'ו 206 כחולה. כמו חובבי חיות טובים, לא נמשיך ככה הלאה ובמעבר חלק הגענו לרכב המדובר. כשהבנתי שהחתול השתחל לו איפשהו מתחת למכסה המנוע ואינו מוכן לצאת משם לבדו, השתחלתי מתחת למכונית וניסיתי לחלץ אותו. בהתחלה רק עם הראש, ובסוף עם כל פלג הגוף העליון, כי לא ראיתי אותו. כשראיתי אותי, והצלחתי סופסוף לגעת בו, החתולון (אולי בן חודש, חודש וחצי) קפץ וברח החוצה. עכשיו הבעיה הייתה לצאת, והבחורים שעמדו וניסו להוציא את החתול קודם עזרו לי, והרימו מעט את הרכב.

אמנם התלכלכתי, אבל גריז יורד בכביסה** ולפחות הצלחתי חתול אחד בישראל. נראה לי שזו הולכת להיות אחת מהאנקדוטות המשפחתיות, לפחות בשבועות הקרובים.

*כי כבר היינו שם, אז ניצלנו את ההזמנות ואת מכירות סופעונה.
**אני מקווה.