זהו. המעבר הושלם. החצול ואני בדירה החדשה שלנו. זה לא היה מעבר קל, אולם הוא עבר הרבה יותר חלק משציפיתי. החצול עודנו בשוק, תחת השפעת הכדור שנתתי לו בשדה התעופה, לפי המלצת הוטרינר*. הדירה קצת מבולגנת, עד כמה שדירה ריקה מאוד יכולה להיות מבולגנת, אבל בעיקר ריקה. אפילו את המיטה, פריט הריהוט היחידי בנמצא, עוד […]
טוב, עדיין לא לגמרי. צריך עוד לחתום על חוזה ולסגור את כל הקצוות, אבל בעיקרון סגרתי היום על דירה. היא לא זולה, אבל היא יחסית קרוב למעבדה, וממול יש סופר ומאפייה ועוד כמה דברים, ועצם הידיעה שסופסוף מצאתי מקום שבו אוכל לאפסן את החצול באופן מוצהר וללא בעיות מסירה מעליי עול גדול. בנימה אופטימית זו, […]
רעש פוגע ביכולת שלי לתפקד. מוציא אותי מריכוז, ומכניס אותי ללחץ. עכשיו אני מגלה שיותר מדי שקט גם מציק ומפריע. הוא מדגיש שהשקט האמיתי, זה שבפנים, הלך לי לאיבוד. העובדה שאני פה לגמרי לבד, משאירה אותי שעות ארוכות לנהל דיאלוגים ארוכים, בדרך כלל חסרי טעם או משמעות, עם הקולות הפנימיים שלי. אלה, שלפעמים יכולים להיות […]
אומרים, שכשהמכה צפויה, הכאב פחות חזק. אולי אפילו הוכיחו את זה אצל עכברים. אבל כל זה ממש לא משנה כשפתאום החיים מתהפכים, ולמרות הציפייה, כי ידעת שזה יגיע, הכאב חריף וחזק ממה שחשבת. ופתאום כל התכניות המפורטות שלך הולכות לאיבוד בתוך הכאב, ואת לא יודעת איפה לקבור את עצמך, מה לעזאזל עבר לך בראש שהחלטת […]
כשכתבי את הפוסט הזה, קיוויתי להתגבר על מחסום הכתיבה שפקד אותי בחודשים האחרונים. כפי שכבר ציינתי פעם או פעמיים, קשה לי לכתוב על דברים שלגמרי תלושים מחיי הפרטיים, ונראה לי שקצת מיותר לעדכן את כל קוראי הבלוג אך ורק בהישגי הסריגה שלי (למרות שהם יכולים לספק לפחות שלושה-ארבעה פוסטים לחודש). עברה עליי תקופה מאוד לא […]
נעלמתי. פשוט לא יכולתי לכתוב על הדברים שעוברים עליי, ואני עדיין לא כל כך מסוגלת. כמובן, לא חסרו שטויות פעוטות לכתוב עליהן, ושאינן מצריכות אלא מעט מחשבה, אילו תמונות ראויות יותר או פחות, כמו זוג הגרביים הראשון שסרגתי. יצאו נהדר, אם שאלתם אם תהיתם. או לספר על הפעם הראשונה שהכנתי סושי בבית, והזמנו חברים לאכול […]
קצת יותר משש שעות לסיום השנה, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זו האווילות הספרדית, של קניות מטורפות גם ביום הזה. טוב, בניגוד לחגיגות ה"סילבסטר" בארץ הקודש, פה באמת מדובר בחג חשוב, מאחד הבודדים שמוקדש לו יום שבו הכווול סגור, אבל באמת. זה לא כל כך נחמד להיות פה לבד בחגים, גיליתי, למרות שהחגים האלה […]
טוב, לא באמת, רק חלקית, וגם זה אולי. פשוט הכותרת "שבעה דברים שלא ידעתם עליי" נשמעת בנאלית. אז תוייגתי על ידי יוחאי ועכשיו אני צריכה לחשוב על שבעה פרטי מידע, רצוי עסיסיים, שאתם לא יודעים עליי. #1 את הקעקוע הראשון שלי עשיתי לפני הצבא. לא הייתי צריכה לבחור עיצוב מהמחברות האיומות בסטודיו, כי הגעתי עם […]
כפי שכבר הסגרתי (ממש על קצה המזלג), אני עוברת כרגע תקופה של החלטות מורכבות. וכמו בכל תקופה שבה הנפש שלי במצוקה, אני סורגת. בסיטואציות האלה, בה הסריגה היא כל כך תרפויטית, היא הופכת למין אובססיה של האצבעות, שמשתוקקות למסרגות בכל רגע פנוי. לכן, בתור סורגת אובססיבית לפרקים, לא יכולתי שלא לצחוק בקול גדול כשמצאתי את […]
האנונימיות ואני, חברות טובות. כבר שנים אני מסתתרת מאחורי ניק, לא מתוך צורך להסתיר את הקשר לזהות שלי, אלא משום שאני לא כל כך אוהבת להציג את עצמי בשמי המלא ברחבי האינטרנט. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת את שמי, ומעריכה מאוד את הוריי על מקוריותם. גם הקומבינציה עם שם המשפחה מוצלחת, וזו בדיוק […]