היום אזרתי אומץ ונסעתי לאיקאה, לבד. ולמה אומץ? כי לקחת שתי רכבות ואוטובוס רק בשביל להגיע לא מקל על החוויה. הידיעה שאני צריכה להתארגן על הכל – לגמרי לבד – לא ממש עוזרת. מאחר וסשן המיקרוסקופ היה קצר למדי, יצאתי מוקדם משתכננתי. התחלה מבטיחה. כה מעט ידעתי, שהבטחהזו צפויה להתבדות. בידיעה מדויקת מהם המוצרים שמעניינים […]
זה היה לילה קשה. באופן לא מפתיע, בקושי ישנתי הלילה. גם החצול ספג זעזוע, שטלטל את מעט הבטחון שצבר מאז שהגענו. בשלוש לפנות בוקר (לערך) נפל אחד החלקים של המטה ברעש דגול שהעיר אותי והפיל פחד על החצול, שלא הסכים לחזור לחדר. עד כדי כך הוא נבהל, שעד שחזרתי היום מהעבודה הוא שכב מכוכבל בסמיכות […]
זהו. המעבר הושלם. החצול ואני בדירה החדשה שלנו. זה לא היה מעבר קל, אולם הוא עבר הרבה יותר חלק משציפיתי. החצול עודנו בשוק, תחת השפעת הכדור שנתתי לו בשדה התעופה, לפי המלצת הוטרינר*. הדירה קצת מבולגנת, עד כמה שדירה ריקה מאוד יכולה להיות מבולגנת, אבל בעיקר ריקה. אפילו את המיטה, פריט הריהוט היחידי בנמצא, עוד […]
טוב, עדיין לא לגמרי. צריך עוד לחתום על חוזה ולסגור את כל הקצוות, אבל בעיקרון סגרתי היום על דירה. היא לא זולה, אבל היא יחסית קרוב למעבדה, וממול יש סופר ומאפייה ועוד כמה דברים, ועצם הידיעה שסופסוף מצאתי מקום שבו אוכל לאפסן את החצול באופן מוצהר וללא בעיות מסירה מעליי עול גדול. בנימה אופטימית זו, […]
רעש פוגע ביכולת שלי לתפקד. מוציא אותי מריכוז, ומכניס אותי ללחץ. עכשיו אני מגלה שיותר מדי שקט גם מציק ומפריע. הוא מדגיש שהשקט האמיתי, זה שבפנים, הלך לי לאיבוד. העובדה שאני פה לגמרי לבד, משאירה אותי שעות ארוכות לנהל דיאלוגים ארוכים, בדרך כלל חסרי טעם או משמעות, עם הקולות הפנימיים שלי. אלה, שלפעמים יכולים להיות […]
אומרים, שכשהמכה צפויה, הכאב פחות חזק. אולי אפילו הוכיחו את זה אצל עכברים. אבל כל זה ממש לא משנה כשפתאום החיים מתהפכים, ולמרות הציפייה, כי ידעת שזה יגיע, הכאב חריף וחזק ממה שחשבת. ופתאום כל התכניות המפורטות שלך הולכות לאיבוד בתוך הכאב, ואת לא יודעת איפה לקבור את עצמך, מה לעזאזל עבר לך בראש שהחלטת […]
קצת יותר משש שעות לסיום השנה, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זו האווילות הספרדית, של קניות מטורפות גם ביום הזה. טוב, בניגוד לחגיגות ה"סילבסטר" בארץ הקודש, פה באמת מדובר בחג חשוב, מאחד הבודדים שמוקדש לו יום שבו הכווול סגור, אבל באמת. זה לא כל כך נחמד להיות פה לבד בחגים, גיליתי, למרות שהחגים האלה […]
ממש לפני עשר דקות נפרדתי מאחותי מול האוטובוס לשדה התעופה. ועכשיו, בפעם הראשונה מאז שהזוגי נסע, מתיישב עליי הלבד הזה. התחושה הזו, תמהיל של עצבות, רחמים עצמיים ופחד לא רציונלי אורבת לי בכל נסיעה שלו. גם אם זה רק ליומיים, אז בטח ובטח כשהוא נוסע לשלושה שבועות. איכשהו עד עכשיו חמקתי ממנה, בין המשמרות בבית […]