הפוסט הזה משום מה נעלם בטיוטות ולא התפרסם בזמן. את התמונות אני עדיין צריכה להוריד מהמצלמה ולהעלות לפליקר. כשאני סופסוף אמצא את הכבל *אנחה*.

מאז שחזרתי, בטוחני, התעלומה הכי גדולה שהטרידה אתכם, הייתה מן הסתם מקום הימצאו וקורותיו של החצול המפורסם – החצול הראשון בבלוגוספירה – הלוא הוא יאסר.

אל דאגה, החצול שלום לו. מאז שחזרתי הוא שוכן לבטח אצל סבתא. הוא כל כך נבהל מהחתולים אצל ההורים שלי, שנכנס מתחת לאחת המיטות וסירב לצאת, ואף נמנע ממים, אוכל או אפילו ביקור בשירותים (המשוכללים). אז קמתי בבוקר, והבאתי את החצול למשמורת אצל סבתא.

בתחילה נאלצתי לשכנע את סבתא שהחצול מחונך וממושמע, מה שכמובן התגלה מהר מאוד כבדייה. עם זאת, החצול הפעיל את קסמיו והיא התאהבה בו. כל כך נקשרה אליו, שהיא מסרבת להיפרד מהשובב השמנמן. למעשה, לכשסופסוף שכרנו דירה (נכנסו לפני כמעט חודש), רק במשא ומתן, תוך הבטחה למצוא חצול מוצלח ורגוע יותר הגענו להסכמה שנקבל את החצול בחזרה.

אז התחלנו לחפש חצול תחליף לסבתא. אחד העובדים במקום עבודתו של הזוגי חיפש "קונה" לחצול שלו. הוא קנה גור פרסי (או לפחות זה מה שאמרו לו) ב-2000 זוזים, רק כדי שזמן קצר אחריו יתחלף השותף ויתגלה שהנכנס החדש אלרגי לחצולים. אז הגורון אופסן אצל חבר, עד שיימצא פתרון. בינתיים, למרות שלא מעט אנשים הביעו עניין ברכישת החצול, הבחור סרב מאחר והוא חיפש "בית חם" למחמל נפשו. הזוגי אמר שאנחנו מחפשים חצול, אבל לא מוכנים לשלם, מה שכן, הבית בטוח יהיה חם ואוהב. אז לבסוף, כשהגיעו מים עד נפש אצל החבר המארח, הבחור החליט לתת לנו את החצול.

אז יופי, יש חצול, והוא גם ממש בובה, רק עם רסטות. וצריך גם לסרס אותו. כשהבאנו אותו הוא נראה ממש מותק ורגוע כמו שיאסר לא היה מעולם, בן לוויה מעולה לסבתא. אולם כל זה השתנה אחרי התספורת, כשהגיח מתחת למעטה הפרווה העבותה חצול שובב ביותר. עכשיו אנחנו בדילמה – להפיל על סבתא חצול שובב מאוד, ולקחת את יאסר, או להתמודד איתו בעצמנו, ובדרך גם לעשות נחת לאישה שנקשרה כל כך, למרות הכל, לחצול הידוע לשמצה?

אכן, דילמה קשה. מה דעתכם בנידון?

פוסטים קשורים

• הגענו
• שוברת שתיקה
• סתם יום ראשון

את יאסר לקחתי בתחילת השנה הראשונה שלי באוניברסיטה, מזוג סטודנטיות תאומות שלמדו בשנה רביעית. היו שלושה חתלתולים אפורים, והתלבטתי ארוכות בינהם. אחד היה מיועד למישהו, וחשבתי אולי לקחת שניים, אבל הזוגי לא כל כך התלהב ועד היום אני קצת מצטערת על זה. ניסיתי לבחור לפי המין, אבל לי לא היה מושג ולבנות משנה רביעית גם לא (בדיעבד) כי הן אמרו שנראה להם שהוא נקבה**

היום ההוא היה קשה לו, לקחתי אותו בקופסא במטרו, ובדרך מהמטרו הביתה, בתוך המעיל. כנראה שהוא ממש סבל באותו היום, כי הוא עשה פיפי במיטה המיוחדת שקנינו בשבילו, הקיא על השמיכה שלנו ואחר כך עשה עליה שוב פיפי. אבל למחרת הוא כבר היה בסדר, והיום הוא עושה מחוץ לארגז רק כשהוא ממש מרוגז עלינו.

לא ידענו איך לקרוא לחתלתול הקטנטן שהבאתי, גם בגלל שלא היינו סגורים על המין וגם בגלל שלא ממש ידענו מה יתאים לו. אבל אחרי חודש, החבוב חשף את אופיו האמיתי – טרוריסט. יאסר, בצעירותו, אהב יותר מהכל להתחבא מאחורי כל דבר שהוא ולתקוף אנשים שעוברים, במיוחד אותי. היום זה כבר די עבר לו*** אבל מדי פעם הוא עדיין מתחבא ותוקף.

מלבד נטיותיו המרושעות לתקוף עוברי אורח תמימים, יאסר גם היה חשמלאי חובב. עד היום יש לו חיבה לכבלים. הוא ביצע חיווט מחדש לרמקולים של המערכת, למטענים של הניידים וגם למטען של המחשב הנייד שלי, ועוד כמה כבלים של מתח גבוה. גם חיבה זו נרגעה קצת, אבל לא לגמרי.

ועוד דבר שיאסר אוהב לעשות – לאכול פלסטיק. אני לא מבינה את זה, אבל כנראה יש לו איזשהו חוסר בתוצרי נפט או משהו כזה. אסור להשאיר לידו שקיות משום סוג, ובמיוחד לא עטיפות ניילון. מדי פעם אני עדיין מוצאת שאריות אצלו בארגז, ואני מקווה שהוא לא יארגן לעצמו איזה חסימת מעיים קטנה עם כל הפלסטיק הזה.

אז יאסר – יום הולדת שמח. אנחנו אוהבים אותך, למרות שאתה נזק לא קטן ולא ממש חתולי באופייך. אבל אתה מצחיק וזה מפצה על הכל

* חצול, המונח הביתי לחתול וחציל גם יחד, שיבוש שלי כשאמרתי לזוגי, בוא נכין סלט חצולים, ונשאר.
** אחרי חודש ירדו לו האשכים וראו שהוא לא.
*** הגיל וכל זה.

הנה כמה תמונות של הנמר הביתי.

>

פוסטים קשורים

• סתם יום ראשון
• שוברת שתיקה
• החתונה, סוף דבר