כי וטרינר חייב להיות משוגע » פרקטיקה http://www.crazyvet.net לפחות קצת Fri, 28 May 2010 12:10:09 +0000 http://wordpress.org/?v=2.9.1 en hourly 1 סיכום מחצית http://www.crazyvet.net/2008/07/27/halftime-summary/ http://www.crazyvet.net/2008/07/27/halftime-summary/#comments Sun, 27 Jul 2008 20:36:52 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=172 אחרי שלושה שבועות, בדיוק במחצית, נראה לי שהגיע הזמן לסיכום ביניים. אחרי הכל, את השוק הראשוני עוברים צ'יק-צ'ק, והשגרה מתחילה לזרום והופס, תיכף נגמר.

אין לי הרבה מה לספר, כך לפחות אני מרגישה. הימים, שעוברים מהר (ככה זה כששבוע העבודה הוא של 35 שעות שבועיות), דומים מאוד אחד לשני. בכולם אני נמצאת רוב הזמן במעבדה, ובחלקם אני עובדת עם הווטרינרית, בנושא הסטטוס הסניטרי של החיות. רוב העבודה שלי במעבדה כוללת הרצת בדיקות PCR, אבל לאט-לאט אני גם לומדת לעשות אנליזה ל-RNA בטכניקה שנקראת RT-PCR (אחרי שמפיקים DNA מה-RNA בטכניקה שנקראת Reverse Transcription Polymerase Chain Reaction) ולחלבון, בטכניקה שנקראת Western Blot. את התיאוריה של כל הטכניקות האלה למדתי, והרצתי PCR בלימודים וגם מחוץ להם, אבל הניסיון שלי בתחום הוא צל קלוש של הקצב במעבדה הזו, כי במקום שלושה-ארבעה ימים לבדיקה, מדובר בכמה שעות בודדות, עם טכנולוגיה שמאפשרת את הזירוז הנ"ל. טוב, כשצריך לערוך אנליזה למאות בדיקות מדי חודש, פלא שהקצב כל כך מהיר?

האנשים איתם אני עובדת מקסימים, באמת. הופתעתי לטובה, כי הנסיון הקודם שלי עם צרפתיים לימד אותי שאלה נוטים להיות קרירים, אם לומר את זה באופן "עדין". הווטרינרית איתה אני עובדת אפילו הציעה לי להצטרף אליה וחברים לארוחת ערב במונפלייה בסופ"ש, הצעה שנאלצתי לדחות, לצערי, בגלל לו"ז האוטובוסים המוגבל. אבל, אל דאגה, אם אין לחם, נאכל בריוש. במקום לפגוש חבר'ה צעירים, הוזמנתי אתמול לארוחת ערב אצל השכנים, שחזרו להפוגה בת יום אחד בין טיול אחד למשנהו, לאות תודה על שאני שומרת על החתולות בהיעדרם. היא אנגלייה, הוא צרפתי, ושניהם מאוד נחמדים. הם אפילו נתנו לי מתנה קטנה, לאות תודה על ששמרתי על החתולות, טבעת לרגל**. אולי הייתי נהנית יותר עם חבר'ה בגילי***, אבל זה לא ממש משנה, היה מאוד נחמד, תמיד כיף להכיר אנשים מיוחדים ולדעת שזכיתי, ולו לרגע, להכיר אנשים טובים, עם עבר מרתק, שהייתי שמחה להכיר יותר לעומק, גם אם הם לא בדיוק בחתך הגיל שלי, אלא יותר קרובים להוריי.

כך שבסך הכל, הכולטוף, ועוד שלושה שבועות הכל נגמר. בשבוע הבא הזוגי מגיע לביקור, ונראה לי שנעביר את כל הסופ"ש בין הבריכה^ למיטה, אם יורשה לי להיות מעט וולגרית. לא נראה לי שמונפלייה, על אף שזו עיר די נחמדה, אבל קטנטונת, שווה את הטרחה שבנסיעה באוטובוס + טראם, כשיש כל כך מעט זמן. במקום, נישאר בכפר, נלך לשוק של שבת בבוקר ונתענג על תוצרת המאפייה המקומית. מה עוד אפשר לרצות?

*המשפחה אצלה אני מתארחת מתגוררת בפרבר מחוץ לעיר, והם נמצאים כרגע בחופשה. למרות שהם רצו להשאיר לי את הרכב לשימושי בתקופה הזו, לצערי הרישיון הישראלי אינו תקף, בגלל תושבותי מעל שנה באירופה. אנטישמים?
**שנראה לי שתישמר כמזכרת, כי אני פשוט לא מסוגלת לסבול מגע של משהו-שהוא-לא-הנעל-או-הגרב ברגליים.
*** לפני יומיים, כשהייתי אצלה במשרד, שמתי לב לתעודה על הקיר. מעיון במסמך (כי מה יש לעשות כשמחכים?) גיליתי שהיא צעירה ממני בחודשיים. גורם לי לחשוב מה היה יוצא ממני ואיפה הייתי עכשיו, אם גם אני הייתי מתחילה את הלימודים בגיל שמונה-עשרה, במקום בגיל עשרים-ושתיים.
^במקרה ושכחתי לציין, הבית מצויד בבריכה. אם כך, מי צריך לצאת מהבית?

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/07/27/halftime-summary/feed/ 4 טופס טיולים http://www.crazyvet.net/2008/07/07/tofes-tiuli/ http://www.crazyvet.net/2008/07/07/tofes-tiuli/#comments Mon, 07 Jul 2008 20:58:43 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=166 היום התחלתי את הפרקטיקה. ההרגשה הכללית שלי הייתה כמו בצבא, טופס טיולים שכזה, רק בצרפתית מהירה במיוחד ותחושה של תלישות. לא נעים במיוחד. החזקתי את עצמי במחשבות על הפרספקטיבה, ואיך בעוד שישה שבועות ההרגשה המזופתת הזו תיראה לי כמדע בדיוני.

ולמה טופס טיולים? כי כמו בצבא, קודם כל חיכיתי אצל הש"ג שייתנו לי להיכנס וינפיקו לי אישור כניסה. אחר כך באה המזכירה של המנחה שלי לאסוף אותי מהש"ג, וישבתי וחיכיתי (בסבלנות) שהוא יסיים את שיחת הועידה ויסביר לי קצת מה כל הסיפור. ככה התחילו ההסברים, ועד עכשיו לא ממש ברור לי אם הפנמתי את כל האינפורמציה. כל כך הרבה אינפו בכל כך מעט זמן פשוט גורמת לקריסת מערכות כללית אצלי. ואז, הלכנו לאכול. בשתיים-עשרה בצהריים. לצרפתים יש שעון ביולוגי מוזר. אחרי כל זה, קיבלתי עוד קצת הסברים מאת מנהלת הפרויקטים באירופה ומהווטרינרית שאחראית על בריאות בעלי החיים שמשמשים בניסויים, אישורים של ועדות אתיקה וענייני סניטציה. ואז, ללכת לפגוש את האנשים במעבדה. משם ללכת למשאבי אנוש, לקבל ניירות ולחתום על עוד כמה (לדוגמא, שאני מתחייבת לא לעשות שימוש פרטי באינטרנט), לקבל הסברים על איך הכל עובד (ולהבין בערך חצי, כי הכל בצרפתית עם מבטא מוזר ומאוד מהירה). להמשיך לאבטחה, ולראות שם סרט על האבטחה במתקנים (את הסרט דווקא הבנתי יופי). שוב חתימות. משם ללכת למרפאה, לתת להם להציץ בפנקס החיסונים שלי, ולגלות שאני צריכה לחזור מחר שוב, ובעוד שבועיים, כשיחזור הרופא, שוב. ורק אחרי כל זה, לחזור שוב למעבדה ולראות חצי שעה מהעבודה האמיתית.

נו, שוין. ימים ראשונים תמיד כאוטיים, לא?

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/07/07/tofes-tiuli/feed/ 7 צרפת, שוב http://www.crazyvet.net/2008/07/06/france-again/ http://www.crazyvet.net/2008/07/06/france-again/#comments Sun, 06 Jul 2008 21:20:01 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=165 עברו יותר משש שנים מאז הפעם האחרונה שהייתי במונפלייה. בשתי הפעמים שפקדתי את העיר, עברתי בה לרגע, מחליפה רכבת מהירה ברכבת מקרקשת ורעועה, או להפך. ועכשיו, שש שנים מאוחר יותר, אזכה באמת להכיר קצת את העיר הזו, בתקווה לגלות שיש בה יותר מאשר תחנת מעבר בין ה-TGV לכיוון פריז והרכבות שנוסעות לבארסה.

מחר אני מתחילה את הפרקטיקה, ששת השבועות האחרונים שעומדים ביני לבין התואר – וטרינרית מוסמכת (אלה, והציון האחרון שעודנו מבושש להופיע בגיליון הציונים. עד שאראה אותו לא אאמין). אין לי מושג מה אני הולכת לעשות, ולמען האמת, זה לא ממש מפריע לי. אני יודעת שהולך להיות מעניין, אז למה להטריד את עצמי בפרטים קטנים עכשיו?

את ששת השבועות הקרובים אני מעבירה עם משפחתה של המשוגעת – אבא, אשתו השנייה והבת. החדר סבבה, יש וויפי ואפילו יש פה חתולה אפורה שמזכירה את יאסר, אבל יותר רזה ונחמדה. מה עוד אפשר לבקש? הקושי העיקרי הוא, כמובן, בפרידה (למרות שהצרפתית גם תהייה אתגר, אחרי כל כך הרבה שנים של החלדה). אבל זו מייצרת געגועים, האפרודיזיאק הטוב ביותר בנמצא (וחוצמזה, איפה שיש וויפי אפשר לדבר בסקייפ… חצי נחמה).

טוב. לישון. יום ארוך מחר.

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/07/06/france-again/feed/ 5 בית מטבחיים 5 http://www.crazyvet.net/2008/03/18/slaughterhouse-5/ http://www.crazyvet.net/2008/03/18/slaughterhouse-5/#comments Tue, 18 Mar 2008 18:51:34 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/2008/03/18/slaughterhouse-5/ אזהרה: פוסט זה אינו מיועד לחלשי אופי ולב, ילדים, נשים בהריון, צמחונים אדוקים או סתם אוהבי חיות. הוא מלא בחוויות לא נעימות שעברו עליי לאחרונה במסגרת הלימודים, ושרציתי לחלוק. כל התיאורים מתייחסים לביקורים במקומות הספציפיים הנכללים בתוכנית הלימודים, וכל האינפורמציה רלוונטית אך ורק לשיטת הפעולה של מקומות אלה. הצמחונים שבינכם ימצאו במידע הזה חיזוק לאמונתם, אוכלי הבשר עלולים להיגעל. המשך הקריאה על אחריותכם.

ביום חמישי שעבר סיימתי את מחויבויות לימוד השחיטה לכל משך הלימודים. טוב, לפחות את המחויבויות שדורשות צפייה בשחיטה ובטיפול בבשר. יש לי עדיין כמה עבודות בנושא [כמו עבודה שכוללת את הטיפול בדם, לפי קטגוריות ההיגיינה השונות, איכס] וכמובן, מבחן. רציתי לכתוב בתום הביקור האחרון, אולם החום שתקף אותי בבוקר הותיר אותי די מחוקה, ואת רוב היום העברתי בשינה. וכך גם את ארבעת הימים הבאים, מאחר והשפעת הפעם לא הייתה רחומה במיוחד.

עוד לפני הביקורים בבתי המטבחיים, כחלק מתוכנית הלימודים, חשבתי שהכותרת המתאימה ביותר לתיאור חוויות כאלה היא מחווה לאחד הספרים האהובים עליי ביותר, מבית היוצר של הסופר ההזוי קורט וונגוט. מה יותר מתאים מספר הזוי לתיאור חוויות הזוית לא פחות?

ראשית, הקדמה. במסגרת הלימודים אנו נדרשים לבקר שלוש פעמים בשני בתי מטבחיים, אחד לחזירים והשני למעלי גירה וסוסים. את החוויות בבית המטבחיים לחזירים תיארתי באופן שטחי למדיי בפוסט הנ"ל, בעיקר בגלל שאת הדעות המעמיקות יותר רציתי לשמור לפוסט מקיף יותר, לאחר הביקור האחרון. יש לי הרגשה שזה לא הולך להיות קצר, אז סבלנות.

יש לא מעט הבדלים בין בתי מטבחיים, שנובעים, בין היתר, בהבדלים בין המינים, בתכנון, בקצב העבודה וטכנולוגיה הקיימת בתקופה בה נבנתה התשתית. אולם, בכולם יש "פס ייצור" שמסב יצורים חיים ונושמים למוצר צריכה, ברמה משתנה של מורכבות. במהלך הביקורים ראינו את המסלול שעובר בעל החיים מרגע כניסתו ועד יציאתו, תלוי על וו או ארוז בוואקום. המסלול תמיד כולל אזור קבלה, אזור מנוחה, טשטוש, שחיטה, וטיפול בקנאל, היא הגופה ללא אברי הפנים [אין לי מושג מה המונח בעברית, זוהי השאלה מספרדית].

קבלת בעלי החיים

בעלי החיים מגיעים במשאיות, אשר חייבות לעמוד בתקינה אירופאית שמגדירה צפיפות מקסימלית, תנאי תעבורה [מתקני שתייה, אוורור ומשך נסיעה מקסימלי]. על הנייר, התקנות האלה נראות אולי סבירות, אבל כשרואים את בעלי החיים דחוסים במשאית, והאיש אומר "החוק דורש שהחזיר יוכל לנסוע בעמידה או בשכיבה", ואכן, רואים זוג חזירים במינימכלאה שאינם יכולים אפילו להסתובב סביב עצמם, ההגדרות האלה של "טובת בעלי החיים" הופכות למעין ביטוי חסר טעם ומשמעות.

את הפריקה של הבקר לא יצא לי לראות, אבל את הפריקה של החזירים לצערי ראיתי. סבל חייתי כזה לא יצא לי לראות מעולם, אולי כי המשלוח שראינו היה של חזירות, שמעבירות את רוב חייהן הבוגרים בהריון, במכלאות שאינן גדולות הרבה ממימדי גופן. שלוש מהחזירות האלה לא יכלו ללכת, ורק אחרי מספר חבטות המיתו אותן ברציף הפריקה. לאחת [לפחות] היה פרולפס [שאני אפילו לא יכולה לומר של מה, לא ברור אם רקטלי או וגינלי], בולט וסגול, אני לא יכולה לדמיין אפילו את הכאב.

החוק האירופאי דורש מבתי מטבחיים לכלול אזור מנוחה, בו בעלי החיים ממתינים זמן מה לפני השחיטה. בהתאם למשך הנסיעה, משך המנוחה משתנה. מכלאות המנוחה האלה, שמן די מטעה. מדובה במכלאות בטון צפופות, נקיות אמנם, אבל צפופות. החזירים נערמים אחד על השני, מכורח או מבחירה [כי גם במכלאות הפחות צפופות, משום מה, יש חזירים ערומים זה על זה]. הבקר במצב קצת יותר טוב, הצפיפות יותר נמוכה ולעגלים יש אפילו מקום לרבוץ. נחמה פורתא. הצאן, לעומתם, צפוף כמו החזירים, בערך.

טשטוש ושחיטה

מאזור המנוחה מולכים בעלי החיים, במקבצים, לאזור השחיטה. בהתאם למין בעל החיים, השחיטה היא שונה. את החזירים מטשטשים וממיתים בהרעלת פחמן דו חמצני, בעוד את הבקר מטשטשים בעזרת אקדח לחץ אוויר, שגורם לפגיעה בלתי הפיכה ברקמת המוח. השחיטה עצמה מבוצעת בחיתוך כלי הדם הגדולים. בבית המטבחיים לבקר מבצעים גם שחיטת חלאל, שדומה מעט לשחיטה היהודית. את בעל החיים לא מטשטשים, ומבצעים חיתוך של כלי הדם הגדולים של הצוואר. בין שתי השיטות, עדיפה כבר השיטה המתורבתת. לפחות כך הסבל מצומצם, ובעל החיים אינו מדמדם בעודו מדמם למוות.

פס ייצור

חזירים

את החזיר המת תולים מהרגל האחורית, ומחברים לשרשרת עילית נוסעת. החזיר יעבור "שליקה" במים חמים כדי לנקות אותו מבחוץ, ולהקל על ניקוי העור מהשיער. חזירים, בניגוד לבקר וצאן, לא מופשטים מעורם במהלך העיבוד. לאחר השטיפה במים חמים, הם עוברים בסדרה של מסדרונות להביורים [באמת] שמסירים מעליהם את השיער המיותר ואת הפרסות. הריח בנקודה זו, בין המים החמים המטונפים והשיער הבוער, פשוט בלתי נסבל. החזירים הרחוצים ונטולי השיער והפרסות נכנסים לחדר העיבוד מעלי אדים. שם פותחים להם את הבטן, מרוקנים אותה, חותכים אותם לשניים ומבצעים את הביקורת הווטרינרית, המטרה לשמה אנחנו מבקרים במוסד המרשים הזה. בין היתר אוספים דוגמאות משריר הסרעפת לבדיקות טריקינה [טפיל לא מאוד סימפטי שעובר לבני אדם]. אם החזיר עובר את הבדיקות הווטרינריות, הוא מועבר לתעלות קירור שמורידות את הטמפרטורה בפני השטח ומייבשות אותו, כדי לשלוח את מחציות החזיר למפעל העיבוד דרך מערכת של תעלות קירור או במשאית.

בנוסף, משתדלים לנצל את המקסימום מכל חזיר: לב, כליות, ריאות, שרירים קטנים סביב ללוע, מעיים וקיבה, אשכים, בלוטת יותרת המוח… כל רווח, קטן ככל שיהיה, פירושו מאות אירו מדי יום, מאחר ועוברים בבית המטבחיים עד 10,000 חזירים מדי יום ביומו. הקצב מסחרר הפס לא נעצר לרגע, ובין חזיר חי לחזיר בדרך החוצה עוברות בערך שעה וחצי.

פרות וטלאים

בניגוד לחזירים, הקצב במשחטה של צאן ובקר הוא אחר. הפס של הבקר עוצר לפי הצורך [פיקוח וטרינרי, ניקיון של שומן וכיוב'], והפס של הצאן מתקדם בקצב קבוע, אך איטי. ראשית, לאחר הקזת הדם, תוקעים לפגר שני פקקים, אחד ברקטום [רק כדי לא להיות וולגרית ולהגיד "בתחת"] והשני בוושט. המטרה – למנוע כל בריחה של תוכן מערכת העיכול לכיוון הבשר. לאחר מכן פושטים את העור, מלאכה מורכבת בבקר מפאת הגודל, ובצאן מפאת אופיו של העור. לאחר מכן, מופרדים האיברים הפנימיים מהקנאל. את איברי הפנים הלבנים [מערכת עיכול] שולחים לכיוון אחד, ואת האדומים [לב, כליות, כבד, ריאות] לכיוון אחר. המעיים של כל מעלי הגירה בכל גיל נחשבים כתוצרי לוואי קטגוריה 1, כלומר מסוכנים לצריכה אנושית [עקב ה-BSE] ולכן נצבעים בכחול ונשלחים להשמדה בשריפה. כנ"ל גם מערכת העצבים של מעלי גירה בני יותר משנה. אחרי הפרדת האיברים הפנימיים, הקנאל עוברת פיקוח וטרינרי, שהוא יותר דקדקן מאשר בחזירים, עקב התדירות היותר גבוהה של שימוש בחומרים אסורים בבקר. קצת לנקות שומן, להטביע חותמות על הקנאל מכל הכיוונים [מספר השחיטה באותו היום, חותמת סניטרית, חותמת חלאל במקרה הצורך...] ואפשר לשלוח אותה לקירור [הבשר יוצא מבית המטבחיים בטמפרטורה של מעלות מקסימום].

הפעם, בגלל שהביקור נמשך שני בקרים, יש לנו קצת יותר זמן ואנחנו רואים גם מפעלי עיבוד ואריזה, ומעמיקים קצת יותר בפיקוח הוטרינרי ובפירוק איברי הפנים. ידעתם שהתימוס נחשב מעדן בלאון וקנטאבריה, ושאשכי עגל יכולים להיות מזון מעולה לילדים, בגלל שטעמם עדין? הדברים שאפשר ללמוד בבית מטבחיים. ושוב, הריח. איכס.

בשר ואתיקה

את רוב חיי הבוגרים העברתי כצמחונית, כך שאת רוב הטיעונים [אם לא את כולם] בעד הצמחונות אני מכירה. רובם, לדעתי, מוצדקים. החוויות האחרונות רק מחזקות את דעתי בעניין. מאחר והעברתי את השנים האחרונות בתור לא צמחונית [אינני יכולה להגדיר את עצמי כקרניבורית] מסיבות בריאותיות ושאר אילוצים [צמחונות וספרד לא ממש הולכות ביחד] אני יכולה גם להבין את הצד השני. יש לא מעט אנשים שבשר טעים להם. אני מבינה ומכבדת את עמדתם. אבל, ופה בא אבל גדול, כמו כל דבר בחיים יש דרכים שונות להגיע לאותה מטרה. צריכת בשר לא חייבת להיות במסגרת שכזו. ישנן הרבה אלטרנטיבות, שכן מאפשרות לתת את הכבוד הראוי לחיות שבמותן מעניקות לנו את העונג שבאנטרקוט. לא חייבים לגדל חזירים/פרות/כבשים כאילו היו עוד מוצר צריכה, ולהרגם בצורה כל כך קרה ומחוסרת רגש. אני דוקא כן חושבת שהריגה כזו צריכה להיות מחושבת ושיטתית, ולו רק כדי להבטיח שאין "סתם". אני לא יכולה להימנע מלחשוב על אנלוגיות לשואה, במיוחד כשאני חושבת על התנאים לפני ההמתה, אבל הביטוי "כצאן לטבח" נובע מהאנלוגיה עצמה, לא??

מעבר לכטיעונים של בעד ונגד אכילת בשר, טיעונים מוסריים וכן הלאה, עכשיו מגיע החלק הפרקטי. אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה, אבל המזון מן החי הוא מהיותר בזבזניים בעגלת הסופר שלכם. כדי להאכיל את הפרה שאתם אוכלים, ועוד יותר מזה את השינקן או העוף, השתמשו בלא מעט קלוריות מן הצומח שיכולות להאכיל גם בני אדם [סויה ותירס, בדרך כלל]. אם אתם רוצים מספרים, היעילות האנרגטית של ייצור בשר עומדת על בערך אחוז אחד, כלומר על כל קלוריה מן החי, מושקעות כ-99 קלוריות מהצומח. המתחכמים יגידו "אבל הבקר יכול לנצל משאבים שהאדם לא יכול לצרוך". כן, זה נכון. אולי בסקוטלנד, אירלנד, קנדה וצפון צרפת. במקומות שבאמת מגדלים בקר על בסיס מרעה, ולא על בסיס תערובת. בשאר המקומות, גידול בשר צורך משאבים אנגרטיים [=דלק] וגם משאבי מזון [=גידולים חקלאיים]. רק כדי להבטיח לצרכן מוצר צריכה במחיר זול מערכו האמיתי [בגלל סובסידיות] כי אזרחי חברת השפע רוצים לאכול בשר, הרבה ובזול. מישהו חשב פעם מדוע צריכת חלבון מן החי נחשבת לסממן להתפתחות של חברה?

ייצור הבשר המודרני מייצר מוצר זול, זול מדי, שאנשים צורכים ממנו הרבה מעבר לצורך האמיתי במזון מן החי. האזרח האירופאי הממוצע צורך מעל מאה גרם בשר ביום. אנחנו מדברים על כמעט קילו מדי שבוע של חלבון מן החי, בלי לכלול דגים, חלב וביצים. באמת יש צורך לאכול בשר כל יום? רוב המחקרים מראים שצריכה עודפת של מזון מן החי מקושרת למחלות שונות ומשונות. לא עדיף להפחית קצת?

אני מניחה שאת הטענה שלי אפשר לסכם בפשטות. לא צריך להפסיק לאכול בשר כדי להיות קצת יותר "מוסרי". מספיק שנדע להעריך את הקורבן הזה, להפוך אותו לאירוע מיוחד [כמו שהיה פעם, וכמו שצריך להיות] ולנסות להקפיד על צריכה ממקורות שמכבדים את בעלי החיים, לא רק בשחיטתם אלא גם בחייהם.

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/03/18/slaughterhouse-5/feed/ 6 שחיטה #1 http://www.crazyvet.net/2008/02/27/slaughterhouse/ http://www.crazyvet.net/2008/02/27/slaughterhouse/#comments Wed, 27 Feb 2008 21:49:32 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/2008/02/27/slaughterhouse/ עוד כשהתחלתי ללמוד, ידעתי שתמישהו היום הזה יגיע. הביקור בהלתי נמנמע בבית מטבחיים. ידעתי שזה הולך להיות קשה, אבל לא ידעתי עד כמה. היום ביקרתי לראשונה בבית מטבחיים של חזירים, קרוב לוויק, בירת עיבוד החזיר של קטלוניה. הם כל כך חזקים בזה שבנו איזור תעשייה שלם סביב קבוצה של בתי מטבחיים, בעיקר של חזירים.

לא אכביר מילים, את התיאורים הפלסטיים אני שומרת לפוסט מאוחד של הביקור הנ"ל והביקור הכפול (שני בקרים) שעוד מחכה לי, בעוד שבועיים בדיוק. רק אספר לכם שזו הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיים שלי, שמעולם לא הרגשתי כל כך להיות בן-אנוש, שהתביישתי בהתנהגות הנצלנים והאכזרית הזו. מאחר שלחזור לצמחונות מלאה זו לא אופציה בספרד (יש פה רק סוג אחד של גבינה רזה, וגם הוא עם 7% שומן!( החלטתי שאת הבשר נתחיל לקנות בחנויות טבע, שאני לא מוכנה להשתתף כלכלית באכזריות כזו.

בינתיים, אני הולכת לשטוף מעליי את ניחוח המוות. אתם יכולים להנות מהסרטון הנ"ל, ההיתוך הקר מעולם לא קלע כל כך להלך רוחי ברגע נתון כלשהו :)

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/02/27/slaughterhouse/feed/ 5 חלב, שמנת, חמאה וסקונס http://www.crazyvet.net/2008/02/26/milk-cream-butter-scones/ http://www.crazyvet.net/2008/02/26/milk-cream-butter-scones/#comments Tue, 26 Feb 2008 20:00:14 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/2008/02/26/milk-cream-butter-scones/ היום הייתה הפרקטיקה הראשונה בקורס טכנולוגיית חלב, והכנו חלב דל שומן, שמנת, וחמאה. את החמאה הכנו כהכנה לפרקטיקה הבאה, בה נכין גלידה. הקורס עצמו קצת צפוף וגדוש, אבל לפחות הפרקטיקה כיפית מאוד.

מעבר לחוויה הנהדרת, לראות את החביצה בשלבים. כל כך יפה. שמנת מוקצפת, ואחר כך חמאה בגושישים אלמוגיים, ובסוף חמאה בגושים גדולים וריחניים, בטעם חלבי מאוד, זכיתי לקחת הביתה ליטר וחצי של באטרמילק טרי (משום מה בארץ מקשרים אותו לרוויון, שאינו חובצה אלא חלב מותסס, עד כמה שאני יודעת). הנוזל הזה, שנשאר אחרי חביצת החמאה הוא תוצר לוואי אבל נהדר לכשעצמו בתור אמולסיפייר באפייה.

לא יכולתי לוותר על ההזדמנות. כשהגעתי הביתה פתחתי את הספר "שוקולד" של "על השולחן" וסרקתי את כל המתכונים שכוללים רוויון. ההחלטה נפלה על סקונס שוקולד ואגוזים. עכשיו טעמתי את התוצאה הסופית. תענוג. פריך ועסיסי בדיוק במידה. סופסוף האוניברסיטה מחזירה לי קצת על החמש שנים האחרונות….

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2008/02/26/milk-cream-butter-scones/feed/ 1 חדר עינויים? http://www.crazyvet.net/2007/12/11/torture-room/ http://www.crazyvet.net/2007/12/11/torture-room/#comments Tue, 11 Dec 2007 19:59:38 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=112 תארו לכם את הסיטואציה הבאה. אתם נכנסים לחדר קטן, ועל השולחנות השחורים אתם מוצאים מיני כבלים ורצועות קשירה, ווים, קרסים, מחטים ענקיות וגם כמה מכשירי עינויים ענקיים, שקשה לכם לדמיין מה חשב המוח החולני שעיצב אותם. ליד הדלת עומד גם מין מתקן מוזר שיושב בו תיש מת. נשמע לקוח מסרט אימה על כת השטן?

עכשיו דמיינו את החדר הזה בקומה השנייה של הפקולטה הווטרינריה, והכל יראה אחרת.

נושא הפרקטיקה של היום – מכשירי מיילדות בחיות גדולות. כי אין מה לעשות, כדי למשוך עגל ששוקל חמישים קילו (בלי שלייה) צריך להפעיל הרבה כוח. אם אתה צריך לעשות את זה לבד, אתה יכול להשתמש בג'ק מיוחד. באמת. זה היה אחד מהמכשירים הגדולים והאימתניים. חוצמזה צריך איכשהו לקבע את הסייח או את העגל, ובשביל זה קיימות השלשלאות. לפעמים אתה לא מצליח לתפוס את הראש, או את האגן של הרך-שעוד-לא-נולד. מאחר והלידה מסובכת, יש לו סיכוי טוב לצאת כבר ז"ל. אז מה זה כבר משנה לתפוס אותו עם קרס אימתני בפה, בעין או בכל מקום אחר שאפשר לתקוע בו קרס? ולבסוף, אם אתה לא מצליח להוציא אותו כדרך הטבע, יש לך מכשיר אימתני שמנסר עוברים. איך קוראים לו? פטוטום. מנסר-עוברים. מפחיד. והמחטים הענקיות? כדי לתפור את שפתי הפות של הפרה, אם היא סובלת מצניחת רחם.

אבל בסך הכל הייתה אחלה פרקטיקה, רק בגלל המרצה. אשה מדהימה. נכה בכסא גלגלים לאחר תאונת עבודה שלא מוותרת על שום דבר בגלל הנכות, גם לא על השחייה בברכה. וחוצמזה אני מחבבת את ההשקפות שלה בנושא רפואה הוליסטית.

המשוגעת ואני צלמנו כמה ממכשירי העינויים האלה (אפילו המרצים מתייחסים אליהם בשמות כאלה, אז למה שאני "אכבס" אותם?). כשהיא תעביר לי אותן, תזכו להציץ באוסף האפל.

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2007/12/11/torture-room/feed/ 6 מההההה http://www.crazyvet.net/2007/11/12/mheeeee/ http://www.crazyvet.net/2007/11/12/mheeeee/#comments Mon, 12 Nov 2007 21:03:23 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=98 היום בפרקטיקה חלבנו עז. וגם כבשה. ושיחקתי עם הגדיים שנולדו לפני שבועיים. גדיים קטנים הם גורי המשק החמודים ביותר, סקרנים, קופצנים ומשחקים עם כל דבר. כבר עכשיו יוצאות להם השיניים הראשונות, והיניקה שלהם כבר קצת מכאיבה.

מעניין, רפלקס היניקה נשמר חודשים ואפילו שנים, ועזים בוגרות יכולות לנסות לינוק. עז אחת ניסתה לינוק את האצבע שלי, ודי נשכה אותי. והן גם מנסות לשתות חלב. העז שחלבנו ניסתה לשתות את החלב שלה עצמה. אסור לתת להן, כי זה יכול לגרום ליופי של שלשול בחיה בוגרת, שמערכת העיכול שלה לא מותאמת לעיכול חלב.

ועכשיו – לישון. 12 שעות מחוץ לבית עייפו אותי לחלוטין. לילה טוב.

 

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2007/11/12/mheeeee/feed/ 8 סופרוומן תולה את הגלימה http://www.crazyvet.net/2007/09/30/superwoman-hangs-the-cape/ http://www.crazyvet.net/2007/09/30/superwoman-hangs-the-cape/#comments Sun, 30 Sep 2007 21:13:42 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=83 לפחות בינתיים.

אחרי יום חמישי, הסופ"ש פשוט היה תוספת מרנינה: שבת בבוקר סידורים, ואחריהם משמרת של 24 שעות בבית החולים. תענוג. למרבה המזל, נתנו לי היום ללכת לנוח איזה שעה וחצי בבוקר, חיוני ביותר.

חזרתי הביתה, אוכל זריז ושנ"צ קצר. היום מגיעות אורחות נכבדות: אחותי וחברתה מהמכינה, והדירה היתה במצב די מביש. אז בשעתיים הספקתי לנקות את חדרי האמבטיה (פלוס ארגז חתולים), מטבח, לשאוב אבק, להחליף מצעים אצלי, לשים מצעים בחדר האורחים, ולזרוק מחזור.

אין לי מושג מאיפה האנרגיות האלה יצאו – מעבר למחלה המחורבנת שתפסה אותי ברגע הכי פחות מתאים (כמו תמיד), יותר מ-36 שעות ללא שינה די אמורות להרוג אותי.

נו מילא, לפחות עשיתי את כל מה שרציתי ותכננתי לעשות לפני המחלה. עכשיו רק נותר להשלים את שש השעות שהחסרתי ביום ששי, כדי לסיים באופן פורמלי את כל מחויבויות בית החולים. עכשיו אני יכולה לנוח, למלא אמבטיה עם מלח לוונדר, ולנשום קצת.

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2007/09/30/superwoman-hangs-the-cape/feed/ 1 מי רוצה להיות סופרוומן? http://www.crazyvet.net/2007/09/27/who-wants-to-be-a-superwoman/ http://www.crazyvet.net/2007/09/27/who-wants-to-be-a-superwoman/#comments Thu, 27 Sep 2007 18:35:52 +0000 CrazyVet http://www.crazyvet.net/?p=82 טוב שהיום הזה כבר נגמר. הוא התחיל אי שם בחמש בבוקר, כשהתעוררתי עם כאב ראש מוכר. חום. איזה כיף לי! אם להיות חולה זה לא הכי כיף בעולם, להיות חולה עם רשימת מטלות אינסופית זה ממש בעסה.

היום שלי גם ככה היה אמור להיות עמוס. בבוקר מודול אשפוז, משמונה עד שתיים. להירשם ללימודים לשנה הקרובה. לסיים את זה, ללכת לאסוף ניירות למלגה. ללכת להגיש את הניירות למלגה. לחכות בתור ארווווך מאווווד במזכירות. לסיים סופסוף, ולקחת את הרכבת הביתה. להגיע הביתה, להתארגן וללכת להירשם ללימודי גרמנית לשנה הקרובה. עכשיו רק תוסיפו כאב ראש וחום, ותקבלו את העינוי האולטימטיבי.

באמת אין לי מושג איך הצלחתי לעמוד על הרגליים שש שעות רצופות, לבצע שורה של מטלות בירוקרטיות ועוד בסוף למצוא את הכח לצאת מהבית (אחרי שכבר הגעתי אליו).

הצלחתי לעשות את כל המטלות להיום. אבל אולי אני בעצם לא רוצה/צריכה להיות סופרוומן, שמספיקה לדחוס הכל במינימום זמן, אלא לתת לעצמי לנוח ולנשום קצת מדי פעם?

פוסטים קשורים

]]> http://www.crazyvet.net/2007/09/27/who-wants-to-be-a-superwoman/feed/ 3