כי וטרינר חייב להיות משוגע » אינטרטנט

מה מוביל להצלחה

CrazyVet — Mon, 19 Oct 2009 16:04:49 +0000

טל גלילי שואל, אז אולי תענו גם אתם?

פוסטים קשורים

סוף לניתוק

CrazyVet — Thu, 03 Sep 2009 20:52:16 +0000

אחרי שבועות ארוכים של המתנה, סופסוף הגיע המחשב שלי. אל תטעו, על אף התלונה המשתמעת במשפט הקודם, אינני מתלוננת כלל וכלל. אחרי הכל, על מה יש להתלונן? את המחשב העבודה הזמינה עבורי, וניתנה לי האפשרות, לבחור את הדגם כאוות נפשי. ההחלטה לא הייתה קלה, מאחר והיו אי אילו ניגודי אינטרסים בין השאיפה שלי לשמור על בריאות הגב שלי והצורך במסך גדול לצורך העבודה*. שיקול המשקל ניצח, ושיחה קצרה עם הבוס נתנה לי אישור להזמין יחד עם המחשב גם מוניטור גדול, כך שגם העיניים וגם הגב מצליחים לשמור על איזון. מאחר והמחלקה כולה (או לפחות רובה האבסולוטי) משתמש במאק, החלטתי שהגיע הזמן לנסות לגבש דעה משלי על המחשבים שלהם, האם זה רק המיתוג המוצלח, או שמא באמת המוצר שלהם טוב יותר? לבסוף, ההחלטה נפלה על מקבוק פרו 13 אינץ', כי הגודל כן קובע.

בינתיים אני עדיין מתרגלת. כל קיצורי הדרך הקבועים שלי חסרי ערך, והמקלדת עדיין קצת זרה לי. אבל בסך הכל, הממשק והעבודה מולו הרבה יותר אינטואיטיביים, ולמרות שעוד לא עברו 24 שעות מאז שקיבלתי את המחשב, אני מצליחה להסתדר עם (כמעט*) כל מה שאני צריכה לעשות.

קצת מוזר לי, אחרי כל כך הרבה זמן ללא מחשב צמוד בבית, לשבת בערב וסתם לשוטט ברשת, לבדוק אימיילים ולהציץ ברסס. במידה מסוימת, הייתי מנותקת לחלוטין מהעולם הוירטואלי שלי. נכון, בדקתי מיילים והייתי זמינה כל יום (כמעט), אבל התקשורת שלי הוגבלה אך ורק להכרחי ביותר. הרידר שלי, אותו ניסיתי לרוקן מדי שבת או ראשון, בביקור מיוחד בעבודה למטרות התחברות לרשת, עדיין מלא. יש דברים יותר חשובים לבדוק, כרגע. כמו הרידר שלי, גם הבלוג הוזנח באופן משווע בתקופה האחרונה. אולם יש לי תחושה שזה הולך להשתנות, ובתור התחלה יש כמה וכמה פוסטים עמוסי חוויות שנכתבו בעט, על נייר, ומחכים לפרסומם הדיגיטלי. כך שאתם יכולים לצפות להצפת הרסס שלכם, והתנצלותי עמכם מראש (אלא אם אתם מוצאים את זה מעניין וחינני, כמובן).

*משום מה לא הצלחתי להתחבר לאחד מהשרתים, אבל לשרתים אחרים באותו דומיין כן. משהו מוזר למדי, שאבדוק יותר לעומק מחר.

פוסטים קשורים

הצבע רזרבה

CrazyVet — Mon, 22 Dec 2008 13:12:07 +0000

כבר אפשר לספור את השעות לחג המולד. כבר חודשים שמרגישים פה שהוא מגיע, עם הפרסומות הבלתי נלאות למיני צעצועים אוויליים ולטורון חיחונה, שממוחזרים שנה אחרי שנה.

לעומת הפרסומות הקלישאתיות האלה, שחוזרות על עצמן מאז שהגעתי לפה בערך, יש את אלה ששווה לחכות בשבילן – הפרסומות לקאווה. קאווה וחגים הולכים טוב ביחד. אין לי פרטים מדויקים, אבל מכירות הקאווה מתרכזות בעיקר בתקופה של חג המולד-ראש השנה. אפילו בשנים שהחבר'ה במדריד הטילו חרם על צריכת קאווה, כחלק מחרם פוליטי נגד קטלוניה, לא נרשמו ירידות משמעותיות במכירות, ככה זה כשהמונח לחגוג לא עובד בלי בקבוק מבעבע בצד.

המלכה הגדולה של הקאווה, לפחות בכל הקשור לפרסום*, היא חברת פריישנט (Freixenet). מדי שנה בשנה הם משקיעים בפרסומת העונתית שלהם, מסורת של שנים (למרות שלא הצלחתי למצוא התייחסות לכמה שנים בדיוק). בין מפרסמי העבר ניתן למצוא את פול ניומן, קים בסינגר, פאס וגה ואנטוניו בנדרס בצוותא עם שרון סטון.

לפני שנתיים (אם זכרוני אינו בוגד בי), גווינת פלטרו והרקדן אנחל קורייה פזזו יחדיו בסרטון הזה:

בשנה שעברה סקורסזה בכבודו ובעצמו ביים סרטון קצר עבור המותג, כשניתן היה לצפות בסרטון עצמו רק באתר מיוחד** שהקימה החברה עבור הקמפיין (וביוטיוב, כמובן). בכלי התקשורת שודר רק טיזר, שהפנה לאתר.

הסרטון השנה שונה בתכלית מקודמו. אין פה עלילה או כוכבים הוליוודיים שמגמגמים בספרדית, אבל יש בו עושר חזותי וחושי נהדר. מומלץ לצפות בסרטון ביוטיוב באיכות גבוהה (מתחת לסרטון יש לינק), ~~נראה לי שהאיכות באובייקט מאומבד היא פחות טובה, אבל הנה הוא, בכל זאת:~~ שיניתי את ההגדרות בקוד לפי הוראותיו של עירא כדי להציג את הגרסא היותר חדה, אולם לדעתי האיכות עדיין נופלת מזו שבסרטון HQ באתר עצמו.

איכשהו, הם מצליחים להעביר יפה את המהות של הקווה – קופצניות זהובה מבעבעת. השילוב של פס קול המורכב מנקישות נעליה של רקדנית הפלמנקו פלורה אלבאיסין ותו לא, יחד עם השחייה האמנותית ושימוש חכם בצבע מצליחים להעביר מהות ששום הפקה עלילתית, אפילו אם סקורסזה חתום עליה, לא תצליח להעביר. זו גם הייתה בחירה חכמה בנבחרת השחייה האמנותית של ספרד, שזכתה בזהב האולימפי וגם באליפות העולם, שהתקיימה במדריד בתחילת החודש. באתר הזה אפשר לראות איך הפיקו את הסרטון, תהנו.

כך שלפחות לכמה רגעים, בין פרסומת לברבי ולמין חרק מעופף עם שלט רחוק, אני יכולה להתמוגג ולהנות, ולשכוח לרגע את החגים המעצבנים וכל הפרפרנליה שנלווית אליהם. מה שמזכיר לי, אני צריכה לקנות איזה בקבוק קאווה, מסורת שנה חדשה שכזו. אבל לא פריישנט. משהו אחר, יותר טעים והרבה פחות מוכר, כמו שאני אוהבת.

*בלי להתייחס לטעם, זו לא הקאווה החביבה עליי
** האתר עצמו כבר איננו קיים, באותו הדומיין נמצא כרגע האתר שמתאר את הפקת הקמפיין הנוכחי.

פוסטים קשורים

יוזמה ברוכה

CrazyVet — Sun, 14 Dec 2008 16:43:24 +0000

קיבלתי את המייל הבא מידידי מיכאל, ואני שמחה להפיץ את המידע ולעזור לו לקדם את היוזמה הנהדרת שלו ושל שותפתו למאמץ רנן.

שלום לכולם,

העולם שלנו הוא עולם מודרני לכאורה. כולנו רצים ממקום למקום – עובדים, לומדים, מטפלים בילדים שלנו, בונים לעצמנו קריירה. והשאלה היא – מתי עצרנו לאחרונה? אנו מגדירים את עצמנו כאנשים חושבים – הרי זה מה שמבדיל את עצמנו מהבהמה. אז איפה המחשבה הזו? לאן היא נעלמה, לאיפה היא התאיידה לה בשגרה האינסופית הזו?

לכן החלטנו להקים את "אסופה – עלון למחשבה עכשווית" – כמקום שיאפשר לכם לעצור לרגע. נקודת המוצא שלנו, שאינה מנותקת מהמציאות, היא שאנו חיים בעולם שרובו מתנכר לפילוסופיה, למחשבה. וזה מה שמפליא – שהרי
שהתוצר הכי מובהק של הגדרתנו כ"אדם חושב" – הגות, מחשבה והתפלספות – מוצא החוצה, כמין יוצא מהכלל להגדרה. מטרתנו היא לשבור את הניכור הזה. המטרה היא להחזיר את המחשבה והחשיבה מן המקום אליו הן הוגלו.

משום כך אנו מבקשים את עזרתכם, בשתי דרכים:
– הראשונה, שתחוו את דעתכם על גיליון זה: באתר שלנו, http://www.asufa.net

– השנייה, שתפיצו אותו הלאה – גם דרך המייל / פיד RSS, וגם – אם תוכלו – על ידי הדפסתו (הדפסה דו-צדדית) והשארתו בכל מקום שנראה לכם מתאים: מקום העבודה שלכם, בית הקפה האהוב עליכם וכו'. הרעיון הוא, בסופו של דבר, להפיץ ידע, ולא להשאיר אותו "נעול".

תודה לכולכם,
מערכת אסופה

אז יאללה, לכו לקרוא קצת פילוסופיה, יעשה לכם טוב.

פוסטים קשורים

שבעה חטאים

CrazyVet — Sat, 13 Dec 2008 15:27:27 +0000

טוב, לא באמת, רק חלקית, וגם זה אולי. פשוט הכותרת "שבעה דברים שלא ידעתם עליי" נשמעת בנאלית. אז תוייגתי על ידי יוחאי ועכשיו אני צריכה לחשוב על שבעה פרטי מידע, רצוי עסיסיים, שאתם לא יודעים עליי.

#1 את הקעקוע הראשון שלי עשיתי לפני הצבא. לא הייתי צריכה לבחור עיצוב מהמחברות האיומות בסטודיו, כי הגעתי עם הסקיצה על חתיכת נייר מקומטת – טביעת הרגל של החצולה האהובה שלי, שתחייה, הזקנה. איכשהו, למרות המרחק, היא תמיד איתי. בנוסף, לא תזכו לראות את הקעקוע אלא אם תבקשו יפה, או במקרה תראו אותי בים. הוא במקום דיסקרטי למדי.

#2 בצעירותי התנסתי בנגינה על פסנתר ותופים, ומספר שנים בחליל צד. החליל היה הכלי החביב עליי מהשלושה, הוא עדיין בחזקתי אולם זה שנים לא נגעתי בו מאחר ושכחתי את כל שידעתי, לא הרבה באופן כללי. שיעורי נגינה הם חלק מהתכנון שלי לעתיד, כשמצבי הכלכלי יתבהר קמעה.

#3 הדיסק שיושב דרך קבע במערכת בחדר השינה הוא Wish you were here. אני חושבת שלא הקשבתי לאף דיסק אחר במערכת הזו, למעט אולי דיסקים של מאריה בתאניה, זמרת ברזילאית עם קול קטיפה מלטף.

#4 מעולם לא ראיתי אף לא אחד מסרטי מלחמת הכוכבים. פעם, מחוסר עניין. היום, כחלק מאידיאולוגיית אנטי פרטית שלי.

#5 תקופה ארוכה מנעוריי הסרט "האחים בלוז" היה האהוב עליי ביותר, שעודד אותי ברגעי הדאון שלי. אני חושבת שראיתי אותו אולי 300 פעם.

#6 מידת הנעליים שלי קטנה דיה כדי לקנות נעלי התעמלות במחלקת ילדים. לפעמים אין לי ברירה, כי במודלים מסוימים, המידה הקטנה ביותר גדולה לי.

#7 גילחתי את שער ראשי (עם סכין, והכל) פעמיים. פעם אחת לצרכי בדיקה, ופעם שנייה, לכבוד טקס סיום הלימודים בתיכון. המבט ההמום על פני המנהל וראש העירייה היו שווים את החתכים בגילוח ואת הקרקפת השרופה יומיים אחר כך. כנראה שהגיל משפיע עליי, אבל נראה לי שלא אחזור (בקרוב) על המעשה הנ"ל, למרות שהתספורת הזו הייתה נוחה למדי, וגם מחמיאה מאוד ברגע שגדל חצי ס"מ שיער (לפני כן, אנשים שאלו איזה סרטן היה לי).

אז זהו, עכשיו אתם יודעים עליי קצת יותר, שטויות אזוטריות ולא רלוונטיות במיוחד. במעמד זה אני מעבירה את שרביט ההתערטלות (המטפורית) לאפיסקה, דובי, פורד, אתון עיוורת, שחר, לימור ו-BoR|S. תהנו!

פוסטים קשורים

אנונימיות אבודה או וורדקמפ 2008

CrazyVet — Mon, 17 Nov 2008 11:29:23 +0000

האנונימיות ואני, חברות טובות. כבר שנים אני מסתתרת מאחורי ניק, לא מתוך צורך להסתיר את הקשר לזהות שלי, אלא משום שאני לא כל כך אוהבת להציג את עצמי בשמי המלא ברחבי האינטרנט. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת את שמי, ומעריכה מאוד את הוריי על מקוריותם. גם הקומבינציה עם שם המשפחה מוצלחת, וזו בדיוק הבעיה. אני יודעת שאם אציג את עצמי בשמי המלא, זה ייתפש כניק, כי הרי גם כשאני מציגה את עצמי (בחיים האמיתיים), אף אחד לא מבין את השם כפי שהוא, ישר, בלי הסברים. למעשה, לא מעט פעמים נדרשתי לשלוף תעודה מזהה ולהוכיח כי שמי הוא אכן כפי שהצגתיו, מאחר ואנשים פשוט לא מאמינים לי. לכן נוח לי להיסתתר מאחורי ניק שהוא באמת ניק, ולא שמי המלא.

כך שמעבר לבודדים שיוצרים איתי קשר ישיר במייל, אני מניחה שרוב הקוראים שלי אינם מכירים אותי בשמי. לראייה, מעטים היו האנשים שקישרו בין שמי לבין הבלוג. השאלה למקום מגוריי מאוד מסייעת, אבל באופן כללי, כדי להפיל את האסימון, הייתי צריכה לציג את עצמי גם בניק. אני עדיין מתלבטת האם להרחיב את המגמה ולחשוף את זהותי ברבים, אבל זה יחכה. מספיק לאבד את האנונימיות בתוך ה"בלוגוספרה", אני לא מרגישה עדיין צורך להיחשף בפני העולם כולו. מי שממש ירצה לחשוף אותי, יוכל לעשות את זה בקלות, אני לא כל כך קפדנית.

מעבר לאובדן האנונימיות, שאינה אלא נוחות גרידא ועל כן לא באמת תחסר לי (לפחות בקרב הקהילה המצומצמת), וורדקאמפ היה נהדר, מבחינתי. נכון, כמו תמיד, יש מקום לשיפור. נכון, אמנם לא למדתי (כמעט) שום דבר חדש על וורדפרס אבל מאחר והגעתי ללא ציפיות כלל – לא נכחתי בכנס הקודם – לא התאכזבתי. להיפך, הציפיות העיקריות שלי היו לנסות לפגוש באופן אישי כמה שיותר מידידיי הוירטואליים, וציפיה זו לא הכזיבה, להיפך.

למעשה, כל כך נהניתי מהמפגש עם כל אלה, שהדרינק הקטן לאחר הכנס הפך לכמעט חמש שעות על הבאר, וגם זה כנראה הוגבל עקב הצורך לקחת אוטובוס ולחזור הביתה. אני מקווה לדחוס עוד כמה מפגשים, רצוי אחד על אחד, עם חלק מהדמויות המדוברות, בתקווה שהזמן שנותר לי בארץ יספיק.

אה, וכן, אני בביקור בארץ. לא עדכנתי את הבלוג בזמן האחרון (מאז שחזרתי מברלין) מאחר ואני עוברת תקופה לא קלה עם הרבה החלטות מסובכות, שאני לא רוצה לכתוב עליהן מאחר וזהו נושא רגיש מאוד, עבורי ועבור אנשים שיקרים לי, ואיני רוצה שכתיבתי תפגע בהם. אז בינתיים, אני שותקת. עם ציבור הקוראים הסליחה.

הערת שוליים: אספקטים אחרים של האנונימיות החביבה עליי, בנוגע לתמונות, לדוגמא, אינם קשורים לנטייה זו, אלא לסלידה שלי מהפצת תמונות פרטיות בכל רחבי האינטרנט. רק חברים ומשפחה זוכים לראות תמונות שכאלה, וגם אחרי האאוטינג המסיבי של אתמול לא יופיעו בפליקר הפומבי שלי.

פוסטים קשורים

בלוגדיי בניחוח צמר

CrazyVet — Sun, 31 Aug 2008 16:28:32 +0000

אלמלא האופי הפולני-קמעה שלי, הייתי מעבירה את היום הזה בנינוחות ללא המלצות על בלוגים ובלי הרבה כאב ראש. אבל המצפון לא ממש מאפשר לי להתעצל בנחת, אז התחלתי לחפור ברשימת הפידים בגרידר, והגעתי למסקנה המעציבה שאני לא ממש יכולה להמליץ על בלוגים בעברית, כי הרי לעולם איני הראשונה לגלות בלוג, מפאת מעופפות-יתר.

ואז הבריקה בי המחשבה, שאני יכולה להמליץ על כמה בלוגי סריגה משובחים. ואז תהיתי לעצמי, אילו להכליל? האם את אלה שהם מובנים-מאליהם לחובבי-הסיבים, כמו הבלוג של Yarn Harlot או הפנופטיקון של פרנקלין? ומה עם הבלוגים שתמיד גורמים לי להזיל ריר על התמונות, כמו הבלוג של ברוקלינטוויד או Neuroknitter? ואלה עם הדוגמאות שתמיד עושות חשק, כמו Knitspot או הבלוג של מים? ומה עם בלוגים שלא עוסקים בסריגה פר-סה כמו A dress a day (תפירה) או Roman sock (בובות חמודות בקרושה)? טוב, ואני לא יכולה להשאיר את הנציגה הישראלית, גוגי, בחוץ.

ככה סתם, בלי להתאמץ בכלל, או במאמצים רבים (צלוי איך בוחנים את תהליך הבחירה), יש לי כבר שמונה. שמונה מתוך כמעט שמונים פידים, בערך 10 אחוז. נראה לי מכובד למדי.

ועכשיו לחלק שלכם – יש לכם המלצות לבלוגי סריגה/תפירה/יצירה אחרים? אשמח לשמוע (לא בטוחה שאוסיף לרסס, הוא גם כך עמוס למדי), ולבדוק.

פוסטים קשורים

מחכים, מרתק, עצוב, מרגש

CrazyVet — Sun, 27 Jul 2008 20:50:16 +0000

כרגיל, אני בוודאי האחרונה לגלות את הסרט הבא. גיליתי אותו דרך עמוד חדשות החוץ של הארץ, מה שמעיד עד כמה מאוחר אני מגלה אותו (כנראה אני לא קוראת את הבלוגים הנכונים, אולי צריך להפחית בבלוגי הסריגה?).

אם עוד לא ראיתם, קחו את הזמן להקשיב להרצאה המרתקת הזו, של אדם שהייתי שמחה להיות סטודנטית שלו (אם הייתי בקטע של תכנות, כמובן), אני כל כך מסכימה עם התפישה שלו לגבי חינוך והוראה. נכון, זו הרצאה של שעה ורבע, אבל שווה, באמת. אם עוד לא ראיתם, יאללה, פנו שעה וקצת, זה יותר טוב מטלויזיה.

פוסטים קשורים

פרגון

CrazyVet — Sat, 03 May 2008 19:31:19 +0000

פירגן, לפרגן, פרגון – לתת קרדיט, לעודד. במקור מגרמנית (Vergoennen)*

efyska העבירה לי את שרביט הפרגון, אולם עקב קוצר זמן (כמו תמיד) לא מצאתי את הזמן לכתוב את פוסט הפרגון שלי.

קודם כל, אני חייבת לפרגן לזוגי, שתמיד מפרגן לי את כל הזמן שאני צריכה, ללימודים, ולכל שאר השטויות שמעסיקות אותי, כולל אלה שתופסים חצי משטח הסלון. אני גם מפרגנת למשפחה שלי, שתומכת בי (מרחוק) בכל ההחלטות שהחלטתי לאורך השנים האחרונות.

אני מפרגנת לחברות שלי לקבוצת הסריגה, חברותיי לשיגעון הסיבים (המידבק). תמיד עוזר לדעת שיש אנשים אפילו יותר פריקים ממני, ושאני לא היחידה שמפנטזת על כדורי צמר-משי-אלפקה… באותה הנשימה, אני מפרגנת לגוגי הסורגת, מאחר והבלוג שלה נתן לי השראה לחלק מהפרויקטים שלי, ותמיד כיף להציץ אצלה. חוצמזה, הקצב שלה מרשים ביותר, אולה-אולה, גוגי.

אני מפרגנת לפורד, שהקריאה אצלו הייתה, כנראה, אחד הקטליזטורים לפתיחת בלוג משלי. אני מפרגנת אפילו יותר לטל מבוקרטוב, שעזר לי לצאת לעצמאות, וגם לשרון, שתמכה מנטלית והקשיבה להגיגי ה-"לעזאזל עם זה, זה לא עובד" שהשפרצתי בתחילת הדרך.

וחוצמזה, אני מפרגנת לואנדר, שאמנם לא כותבת הרבה, אבל כל פוסט שלה פשוט גורם לי להתגלגל על הרצפה בצחוק, ולאתון עיוורת, שהפוסטים שלה מכניסים אותי למצב מדטטיבי משהו. לגיא ועירא מגיע הפרגון על הכתיבה הכנה, ללא שמץ פחד מנושאים פולמוסיים למדי, והאומץ לדבר על רגשות, בניגוד לתדמית המאצ'ו הרווחת בין זכרי הארץ.

ואם כבר בארץ עסקינן, אני מפרגנת להיתוך הקר, על כל צוותו, על המחויבות הבלתי נלאית לדיווח על הנושאים החשובים באמת. חזק ואמץ!

וכמובן, כמו אפיסקה, גם אני מפרגנת לאחיי בגולה, שכתיבתם מגלה שכולנו סובלים מאותן הבעיות, בהולנדית, אנגלית, שבדית או ספרדית. צרת רבים חצי נחמה?

*מקור: השפה העברית, השפעת היידיש על העברית.

פוסטים קשורים

צ'יקי צ'יקי

CrazyVet — Thu, 27 Mar 2008 13:22:06 +0000

הספרדים הם עם מיוחד. בדרך כלל המשפט הזה מקדים מונולוג משעשע שכולל מיני אנקדוטות לגבי היעילות של הדואר, הטמטום של הממשלה/עירייה/סתם אנשים ברחוב, אבל הפעם הוא מקדים סיפור משעשע, שמוכיח שלספרדים יש חוש הומור, והרבה.

Baila el chiki chiki הוא שמו של שיר ששר רודולופו צ'יקיליקואטרה, ארגנטינאי מבואנוס איירס (יש לו אפילו טמבלר, פייסבוק וגם טוויטר!). טוב, הוא לא באמת ארגנטינאי. הוא דמות שמגולמת על ידי שחקן ספרדי, דוד פרננדז אורטיז. השיר עצמו הוא פרודיה על שירי רגטון (סטייל me gusta la gasolia, למי שמכיר, ולמי שלא, לינק וגם עוד אחד א-לה-שרק), שהופיע לראשונה בתכנית לייט נייט של אנדראו בואנפואנטה (Andreu Buenafuente), שיקרא להלן BF מטעמי נוחות הקלדה.

בסוף ינואר, אדון BF החליט לקדם את השיר בתור מועמד לאירוויזיון. השיר הועלה ל-MySpace, יחד עם שאר השירים המועמדים, ודרכו נבחר השיר שייצג את ספרד בתחרות בבלגרד. באופן מפתיע, או לא, תלוי כמה אתם מכירים את הספרדים, הבדיחה הפכה לרצינית ביותר כשהשיר זכה.

Baila el Chiki-Chiki Eurovisión 2008

השיר המקורי

לאלה מכם שלא מבינים ספרדית שוטפת, השיר משופע בהתייחסויות לאנשי מפתח בחברה הספרדית ומחוצה לה, כמו זפטרו (הנשיא), רחוי (ראש האופוזיציה), המלך, הוגו צ'אבס ועוד. אם יש ביקוש, אתרגם את השיר עצמו.

לפניכם הגרסא הסופית של השיר, כפי שיתחרה בבלגרד. לדעתי הגרסא הזו פחות משעשעת, אולי כי היא כבר פחות חתרנית.

הגרסא הרשמית

נו, נכון שמצביעים השנה לספרד?

עדכון: מצאתי באתר גרסא באנגלית, אם הייתם פשוט חייבים לדעת.