בבקשה.
תלוי במקום, יש מקומות שאפשר להתחיל מתי שרוצים ויש כאלה שפותחים הרשמה ומנהלים לו"ז יותר מסודר. בכל מקרה, למצוא מקום מהיום למחר, גם בהנחה שאפשר להתחיל מתי שרוצים, זה לא עניין פשוט אלא סיפור של כמה חודשים במקרה הטוב.
כשהסתיים הפרויקט שלי ניסיתי לחפש עבודה, אבל במקום שהייתי היה כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודות לסטודנטים, כי זו עיירה שמלאה בהם. משרות אחרות, במקצוע מקורב לשלי, לא הצלחתי למצוא למרות המספר הרב של קו"ח ששלחתי.
אני מקווה שמצבך יהיה טוב משלי ושלכשתחפשי, תעשי זאת מנקודת מוצא יותר מוצלחת, ולא בחטף.
את צודקת, הסביבה המשפיעה ביותר על ההחלטה היכן לחיות היא המעגלים הקרובים של משפחה וחברים. למרות שכיום רוב החברים הקרובים שלי לא נמצאים בארץ, המשפחה שלי כן פה וזו אחת הסיבות העיקריות שלי לחזור, לפחות בינתיים. אני לא שוללת בעתיד לעבור שוב לחו"ל, במיוחד אם אמצא מקום מעניין לעבוד בו.

תודה על ההסבר

חשבתי שדוקטורט בגרמניה אפשר להתחיל מתי שרוצים, טעיתי?
קראתי אחורה כמה פוסטים זה היה מאד מעניין אבל גם הפחיד אותי גם בקשר לזוגי כי גם לי יש פחדים איך לשלב זוגיות יחד עם הלימודים (הוא יעשה דוקטורט במקום מסוים ואם אני אמצא דוקטורט רחוק ממנו וכו')

מהניסיון שלי היה לי מאד קל למצוא פה עבודה טובה (של סטודנטים) מה שבארץ היה כמעט בלתי אפשרי בלי קשרים. לא התכוונתי להאשים אותך אם זה מה שמשתמע מהדברים שלי זה פשוט הדאיג אותי קצת לגבי מצבי שלי.

גם אני טוענת כל הזמן שסיבה טובה להשאר בארץ זה משפחה או חברים שקשורים אליהם לי אין את זה וחבר שלי הוא גרמני לכן מבחינתי זה פחות התלבטות.

יקירתי, החיים לא פשוטים גם במקום כמו גרמניה. כשאת עוזבת מעבדה כי התבטל פרויקט, לא קל למצוא מקום אחר באמצע החיים, במיוחד אם את דוברת גרמנית בינונית (מה שהופך את המקצוע שלך לחסר ערך, כי הוא דורש אינטראקציה פנים אל פנים), ולמצוא תכנית מחקר אחר בלתי אפשרי כי כבר התחילה השנה האקדמית. את מוזמנת לקרוא קצת יותר על מה עשיתי ואיפה, ולמה חזרתי, לפני שאת מזדעזעת לגבי העובדה שלא מצאתי שם עבודה.

קחי בחשבון שלמרות שהמצב בגרמניה עדיין יותר טוב מאשר מקומות אחרים באירופה, אני מעריכה כי בשנים הקרובות גם שם תהיה עלייה באבטלה, כך שלזרים יהיה עוד יותר קשה להסתדר שם. זה לא שחיי סוגים בשושנים כאן בארץ, גם פה שוק התעסוקה קשה עד בלתי אפשרי, אבל פה לפחות יש לי רשת תמיכה קצת יותר רחבה.

היי הגעתי אלייך דרך הבלוג של פורד כי הזדעזעתי שאמרת שלא מצאת בגרמניה עבודה. אני גרה בגרמניה ואחת הסיבות שאני רוצה להשאר פה זה בגלל שאני מאמינה שיותר קל למצוא פה עבודה.

נרשם בפרוטוקול, תיזהרי, אני עוד אתפוס אותך במילה

אם מר חצול הופך להיות מעמסה עליכם, אנחנו נשמח לארח לו חברה בדירתנו הקטה ואוהבת החתוLOLZ. ואם חפצה נפשכם בגיחה לחו"ל, גם אז!!

חתול שחור, אתה לא מכיר את סבתא. גם עם יאסר ושובבותו היא מתקשה לחיות, כי הוא הורס לה את הריפוד של הספה ונתלה מהווילונות. אני לא רוצה לחשוב מה היא תעשה עם זה, שעושה את כל אלה פלוס.

ואנדר, במקרה הזה הוא דווקא התחיל להתפרע אחרי הסירוס (והתספורת). לי נראה שפתאום בלי שיער הוא גילה שהוא יכול לרוץ בלי למות מזה, אז למה לא לנסות. אמנם לא עבר כל כך הרבה זמן, אבל השובב הזה רחוק מלהירגע. נסיון העבר שלי הוא שהסירוס לא כל כך מרגיע חצולי בית (כלומר כאלה שלא יוצאים החוצה), כשהדוגמא של יאסר, שסורס לפני יותר מ-5 שנים ועדיין אוהב להשחית כל דבר שנקלע לציפורניו, היא אחת הקיצוניות. במקרה שלו אפילו הגיל הוא לא ממש פקטור

בדרך כלל חצולים זכרים נרגעים מעט בעקבות סירוס, לא? יש סיכוי שבכל זאת השובב הקטן יהיה בן לוויה מוצלח לסבתא בעקבות האופרציה?

קודם כל – ברוכה החוזרת. לגבי החצול החדש, לדעתי השובבות שלו נובעת הרבה מאוד מעצם היותו גור, ועם התבגרותו תיעלם הרבה מאנרגית השובבות, אם לא רובה הגדול.
אני הייתי מנסה להפקיד אותו בידיה האמונות של הסבתא.
בהצלחה.