ללא כותרת

לפעמים, בורחות לי מלים מהראש, בדיוק כשאני צריכה אותן. ואז, לא משנה כמה אני מתאמצת להיזכר במילה (שאת המקבילות שלה בשתיים או שלוש שפות אני כן זוכרת), היא פשוט מסרבת לצוץ. ככל שאני מתאמצת לזכור אותה, כך היא מתחפרת יותר, ורק לכשאני מניחה לעניין, וחולפות כמה שעות טובות, היא מוכנה לחזור. כמובן שבדרך כלל זה לגמרי לא רלוונטי.

עכשיו אני נתונה במצב דומה. אני צריכה להחליט על עתידי האישי והמקצועי, ולפרקים נדמה לי שככל שאני חושבת, כך אני קרובה פחות למצוא את דרכי. הלך רוחי בקומי ובשוכבי לישון, גם אם זהה, משתנה מספר פעמים ביום. המטוטלת הזו מטלטלת אותי ומותירה אותי עייפה ומותשת.

פתאום צפים רגשות ומחשבות שקודם לא הראו סימן חיים. ברגע אחד, מתישהו לפני יומיים, הוצפתי געגועים לזוגי, שהזכירו לי שלברלין יהיה מחיר כבד מבחינה אישית. האם אני באמת רוצה את זה?

מעל כל הערבוביה הזו מרחפת כל הזמן החרדה, נוכחותה כמעט פיזית. הפחד לטעות, להכשל מזין אותה. בדרך כלל אני לא מפחדת מטעויות וכשלים, כי מהם אני למדה הכי הרבה על עצמי, אולם אני מותשת מדי מכדי לעבור שוב את אותו הסיפור – לעבור למקום חדש ולגלות שזה לא ממש זה די מרוקן את האנרגיות, ובהחלט גורם להרפתקה חדשה להראות מפחידה למדי.

הפוסט הזה לא מאוד קוהרנטי. הוא לא אמור להיות. הוא בסך הכל מנסה לשקף את מה שעובר עליי, שאינו קוהרנטי במיוחד בפני עצמו.

3 תגובות ל-"ללא כותרת"
  1. vandersister

    😐

    הלוואי שיכולתי להועיל במשהו. אני מניחה שלקיחת פסק זמן מהכל כדי להשקיע מחשבה בהמשך הדרך, זה לא משהו שבא בחשבון? נראה שאת צריכה לשבור את המעגל הזה, של הדאגות האינסופיות לעתיד, ולתת לעצמך קצת מנוחה…

  2. לימור

    דווקא הפוסט מאוד קוהרנטי. מקווה שתקבלי החלטות שתיהיה שלמה איתן. ואולי תנסי להתייעץ עם אנשים שאת סומכת על דעתם.מקווה שהתשובות לכל מה שמתרוצץ לך בראש, יגיעו בדיוק כמו אותן מילים, ברגע שתניחי לדברים, אבל כשזה יהיה עוד רלוונטי…

  3. גיא

    קרייזי, הפעם אני זה שקצת מאחר את רכבת הניחומים, ובלי קשר – גם אם לא החלטת עד כה, תזכרי שהחלטות נכונות או שגויות זה משהו שאפשר לדעת רק בדיעבד.
    קשה לדעת מה יוליד יום, ולדאוג לגבי זה כל כך הרבה, מוסיף שערות לחזה/קמטים לפנים (מיחקי את המיותר) – כמו שסבתא תמיד אומרת.
    בקיצור, יקירתי – לכי אחרי נטיות ליבך. הקשיבי לעצמך, וסעי לאן שיעשה לך טוב כרגע. כמו שכתבת פה לפני פוסט וחצי, קשה לעשות תכניות אמיתיות, כשהחיים מתנגנים ברקע..

    בדבר אחד אני כן תומך פה אחד עם שאר המגיבים שהיו כבר לפני בפוסט ההוא – אמבט חם, לוונדר, שוקו/סחלב חם וספר טוב. זה נראה לי כמו מתכון טוב לרגיעה וקבלת החלטות טובה.
    חיבוק גדול.