נורא באיחור ונורא בפיגור ובכלל אני תוהה מה שלומך, לא כתבת מיליון זמן.
המערכון הזה אדיר אדיר אדיר. תבורכי

>הכניסי קלישאה יכנאית כאן<

שמחים לשמוע עכשיו השאלה היא איך מתאקלם החצול?

המון תודה על התמיכה. איכשהו עם כל יום שעובר אני שמה לב לפרטים שחמקו מעיני קודם לכן ומאירים את הסיטואציה באור אחר, כך שברלין, עדיין איננה החלטה סופית.

עדכונים בהמשך…

אני קוראת את הבלוג בשקיקה וכל מה שיש לי להוסיף הוא:
עכשיו בארץ יש שרב.

לשיקולך.

שולחת תמיכה רגשית. בהצלחה עם ההחלטות הקשות, אמבטיית לוונדר באמת נשמעת פתרון נפלא, גם אם זמני.

Hey!
Yo diría Israel! aunque conoces mis ideas sobre la vuelta a Tierra Santa, hay un chico muy simpático que te espera y que estará muy contento de tenerte de vuelta con él!

Besos desde Barcelona!

עד שעניתי אני רואה שהופיעו עוד תגובות וכולן אומרות ברלין, אז אני בטח צודק

לא לדאוג, מכון וייצמן יחכה לך בסבלנות…

מצטער שאני לא מרבה להגיב, לרוב אני מגיע לפוסטים הרבה יותר מדי מאוחר. עצוב לי לקרוא שלא מסתדר, אבל נשמע שאת מחפשת מאיתנו עידוד שלא להתייאש, ולתת לברלין עוד סיכוי לפני ההתיאשות והחזרה.

אז הנה: לחזור לארץ זו החלטה שפויה מדי, ואת צריכה לעמוד בסטנדרטים המשוגעים שקבעת בשם הבלוג!

אני אומר שלפרק עכשיו את כל מרכיבי האיקאה זה אכן כואב בלב ובכיס, אבל זו עיירת סטודנטים ובוודאי ימצאו קונים, או ששווה לשלוח את הכל לאחסון, ולתת צ'אנס לברלין באיזושהיא צורה לפני ששולפים אותם משם לדירה אחרת או מחפשים להם קונה וחוזרים לארץ. יו קאן דו איט. מה שבטוח זה שגם אם יהיה קשה, הרי שמהכרותי איתך, אם תחזרי לארץ עכשיו את לא תסלחי לעצמך על זה שלא ניסית…

ואכן, אמבטיה וכוס יין, כל עוד את במדינה עם מים חופשיים

ואם לא ברלין – שמעתי שאזרבייז'ן נחמדה בסתיו. נוסעים?

נטיית ליבך תמיד צודקת. האינסטינקטים שלנו בדכ יודעים דברים שאנחנו לא.

מישהי חכמה פעם לימדה אותי שכל סיטואציה בחיים גם אם היא קשה (בעיקר אם היא קשה) באה ללמד אותנו משהו. אם עברת לטובינגן זה כי היית צריכה ללמוד משהו – אולי בתהליך המעבר עצמו? ללמוד להיות לבד? ללמוד להאמין בעצמך? תחשבי על זה אני בטוחה שתמצאי מה היא הנקודה שהיית צריכה ללמוד. ומשם יהיה הרבה יותר קל להחליט מה הלאה.

אמבטיה תמיד עוזרת. או שמרגישים נפלא אחכ, או מרגישים מותשים והולכים לישון.