החיים הם מה שמתרחש שעה שאתה מתכנן תוכניות אחרות -ג'ון לנון, 1940-1980


המערכון הנ"ל, ממנו (גם) לקוח הציטוט שבכותרת, הוא כנראה המערכון האהוב ביותר על אחי (שנמצא אי שם בסין, בטיול). איכשהו, תמיד כשאנחנו יושבים לשולחן (בהרכב מלא, סיטואציה נדירה למדי), הוא מוצא סיבה לצטט אותו, ולעשות זאת בחן שאינו נופל מהביצוע המקורי.

בלי שום קשר למערכון, הציטוט מדבריו של ג'ון לנון קרוב ללבי. במהלך השנים גיליתי, לפעמים לטובה ולעתים קרובות יותר לרעה ( או לפחות כך נדמה באותו הרגע), כמה הוא מדויק. בכל מקרה, כך מלמד נסיוני, ההפתעות האלה שפורעות לחלוטין את התוכניות הקפדניות שהותוו בדרך כלל צפנו יותר מהנראה לעין, ולמרות כל הקשיים הובילו אותי להישגים שלא תיארתי לעצמי שאני מסוגלת להם.

ממש עכשיו החיים זימנו לי טלטלה שכזו. כשסופסוף הרגשתי שאני מתחילה למצוא את מקומי פה, בטובינגן, מבחינה מקצועית ואישית, המציאות קמה ואמרה לי באופן בוטה, "אז זהו, שלא". בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, הפרויקט שעבדתי עליו די התמוסס. ידעתי שאני לא רוצה להצטרף לפרויקט האחר שרץ במעבדה. במהלך שבוע הקורס בברלין (הקורס היה משעמם, השבוע היה נהדר) ניצלתי את הזמן להתבונן, להעריך מחדש את המציאות שיצרתי לי. המסקנות לא היו מאוד מלבבות. בקצרה, הגעתי למסקנה שבמצב הנוכחי, טובינגן היא לא המקום בשבילי, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה אישית. הבנתי כמה השיקולים שלי היו מוטעים בהחלטה לעבור לפה, ושבעצם כל ההחלטה נבעה מפשרה ראשונית שתפחה וגררה אותי איתה.

עכשיו אני צריכה להחליט – לאן הלאה. האם אני רוצה ללכת בעקבות נטיית לבי הראשונית, שאמרה (ועודנה אומרת), ברלין, או שאני בוחרת בדרך הקלה יותר, וחוזרת לארץ. טיעונים בזכות שתי האופציות לא חסרים. מיותר לציין שזו החלטה לא קלה מהרבה מאוד סיבות. העובדה שבמקביל אני צריכה לסגור כל כך הרבה קצוות פה לא ממש מקלה על העניין. אני מזכירה לעצמי ציטוט אחר משיר אהוב, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", ומקווה שאכן בקרוב תאיר עליי השמש (באופן מטפורי, אני יודעת שאם ברלין תצא לפועל, אין שם הרבה שמש עכשיו), וכל הסיטואציה הזו תשאר בגדר זכרון.

אני מנסה לחשוב על מילות סיכום, ואין לי. אני כותבת את הפוסט הזה בעיקר בגלל שנתקפתי מעט מרה שחורה, ואני צריכה לשחרר אותה. נראה לי שאני הולכת להטביע אותה באמבט עם מלח לוונדר. אם לא יועיל, לפחות לא יזיק, לא?

פוסטים קשורים

12 תגובות ל-"החיים הם מה שמתרחש שעה שאתה מתכנן תוכניות אחרות -ג'ון לנון, 1940-1980"
  1. efyska

    1. זה נכון שתמיד חשוך לפני עלות השחר וגם בקצה של כל מנהרה יש אור ולכל שבוע יש את השבת. או את השבץ. לבחירתך.

    2. הכי מצויין זה אמבטיה גדולה עם מלח לוונדר. גם כוס יין.

  2. פזית

    ברלין!
    לארץ את תמיד יכולה לחזור, אבל אם תחזרי עכשיו סביר להניח שלא תסעי שוב.
    עברתי מסלול קצת דומה לשלך (דוקטורט בשוויץ ועכשיו פוסט דוקטורט בארה"ב, ובין לבין גירושים שכללו קבלת משמורת מלאה על כלבה וחתולה), ולמרות שלפחות פעם ביום אני על סף לארוז הכל ולהזמין כרטיס טיסה חזרה לארץ אני יודעת שמה שאני לומדת פה (גם מקצועית וגם אישית) הוא בעל ערך עצום.
    וחוץ מזה שברלין היא אחת הערים הכי שוות בעולם, הרבה יותר מטובינגן.

  3. nymph

    נטיית ליבך תמיד צודקת. האינסטינקטים שלנו בדכ יודעים דברים שאנחנו לא.

    מישהי חכמה פעם לימדה אותי שכל סיטואציה בחיים גם אם היא קשה (בעיקר אם היא קשה) באה ללמד אותנו משהו. אם עברת לטובינגן זה כי היית צריכה ללמוד משהו – אולי בתהליך המעבר עצמו? ללמוד להיות לבד? ללמוד להאמין בעצמך? תחשבי על זה אני בטוחה שתמצאי מה היא הנקודה שהיית צריכה ללמוד. ומשם יהיה הרבה יותר קל להחליט מה הלאה.

    אמבטיה תמיד עוזרת. או שמרגישים נפלא אחכ, או מרגישים מותשים והולכים לישון.

  4. טל

    ואם לא ברלין – שמעתי שאזרבייז'ן נחמדה בסתיו. נוסעים? 🙂

  5. עירא

    מצטער שאני לא מרבה להגיב, לרוב אני מגיע לפוסטים הרבה יותר מדי מאוחר. עצוב לי לקרוא שלא מסתדר, אבל נשמע שאת מחפשת מאיתנו עידוד שלא להתייאש, ולתת לברלין עוד סיכוי לפני ההתיאשות והחזרה.

    אז הנה: לחזור לארץ זו החלטה שפויה מדי, ואת צריכה לעמוד בסטנדרטים המשוגעים שקבעת בשם הבלוג! 🙂

    אני אומר שלפרק עכשיו את כל מרכיבי האיקאה זה אכן כואב בלב ובכיס, אבל זו עיירת סטודנטים ובוודאי ימצאו קונים, או ששווה לשלוח את הכל לאחסון, ולתת צ'אנס לברלין באיזושהיא צורה לפני ששולפים אותם משם לדירה אחרת או מחפשים להם קונה וחוזרים לארץ. יו קאן דו איט. מה שבטוח זה שגם אם יהיה קשה, הרי שמהכרותי איתך, אם תחזרי לארץ עכשיו את לא תסלחי לעצמך על זה שלא ניסית…

    ואכן, אמבטיה וכוס יין, כל עוד את במדינה עם מים חופשיים 🙂

  6. עירא

    עד שעניתי אני רואה שהופיעו עוד תגובות וכולן אומרות ברלין, אז אני בטח צודק 😛

    לא לדאוג, מכון וייצמן יחכה לך בסבלנות…

  7. Reli

    Hey!
    Yo diría Israel! aunque conoces mis ideas sobre la vuelta a Tierra Santa, hay un chico muy simpático que te espera y que estará muy contento de tenerte de vuelta con él!

    Besos desde Barcelona!

  8. דולי

    שולחת תמיכה רגשית. בהצלחה עם ההחלטות הקשות, אמבטיית לוונדר באמת נשמעת פתרון נפלא, גם אם זמני.

  9. ולנסיה

    אני קוראת את הבלוג בשקיקה וכל מה שיש לי להוסיף הוא:
    עכשיו בארץ יש שרב.

    לשיקולך.

  10. CrazyVet

    המון תודה על התמיכה. איכשהו עם כל יום שעובר אני שמה לב לפרטים שחמקו מעיני קודם לכן ומאירים את הסיטואציה באור אחר, כך שברלין, עדיין איננה החלטה סופית.

    עדכונים בהמשך…

  11. עירא

    >הכניסי קלישאה יכנאית כאן<

    שמחים לשמוע 🙂 עכשיו השאלה היא איך מתאקלם החצול?

  12. אתון עיוורת

    נורא באיחור ונורא בפיגור ובכלל אני תוהה מה שלומך, לא כתבת מיליון זמן.
    המערכון הזה אדיר אדיר אדיר. תבורכי

רוצה להגיב?


:mrgreen::|:twisted::arrow:8O:):?8):evil::D:idea::oops::P:roll:;):cry::o:lol::x:(:!::?:

Bear