מחר הזוגי חוזר לבארסה, כך שרצינו יום אחרון כיפי. התמזל מזלנו ומזג האוויר היה משובח ביותר, כך שוויתרנו על הרעיון לבקר במוזיאון היהודי לטובת טיול תיירותי במיוחד בעיר, ולסמן וי תוך כדי על מקומות כמו הרייכסטג והמלאך הברלינאי.

אחרי קפה ומשהו לידו בבית הקפה שהתחבב עלינו (עם קפוצ'ינו משובח פלוס שיבולת לקישוט), התחלנו ללכת ברגל לכיוון פרידריכשטסה ואונטר דן לינדן, תוך הקפדה לעבור בחנות של לינדט בתחנת הרכבת הגדולה. בדרך נכנסנו לתערוכה קונספטואלית של פז'ו. היה משעשע למדי, אפילו אם רוב הרכבים נראו שימושיים בערך כמו ליפסטיק בצבע ירוק פלואורסנטי (וגם באותו צבע). התיאוריה של הזוגי, שישראלים בברלין מתורבתים יותר מהמבקרים בבארסה נסדקה כששמענו פרחה צועקת לחברתה, מה זה החרטא הזה? לא שוות כלום הגרוטאות האלה. כנראה שהישראלי המכוער מצליח להגיע גם ליעדים כביכול קצת יותר יקרים (כי בארסה יקרה הרבה יותר, במצטבר).

משם יצאנו והמשכנו לכיוון מערב, לחצות את כיכר פאריס ואת ברנדנבורגר טור. היה נחמד לראות שוב את השער, הפעם ללא שלטים של קוקה קולה ואינסוף אנשים. אחרי שחצינו את השער, הקפנו את הרייכסטג, בנסיון למצוא את הכניסה. לאכזבתנו (המועטה) הכיפה הייתה סגורה לרגל שיפוצים, כך שהחלטנו להמשיך בדרכנו לכיוון הפארק. הדשא פיתה אותנו והחלטנו לעצור להפסקה קטנה של שוקולד ומים, עם שמש מלטפת ונוף למעונות של אנגלה.

קצת לפני הפארק הופתענו למצוא את רחוב יצחק רבין (יש כמה תמונות, אפילו). נראה לי שפה מכבדים אותו יותר. התחלנו לטייל בפארק, עד שהגענו למלאך המפורסם. משם הלכנו לכיוון הבלוו, טירה בארוקית משהו שאפשר להציץ עליה רק מבחוץ. אי אפשר לומר שהיה שווה במיוחד, יפה, ולא יותר.

כשכבר שבענו מירוק וצהוב של שלכת, החלטנו ללכת לכיוון פוטסדאמר פלאץ. הזוגי רצה לראות את מרכז סוני, שהיה בבנייה כשהוא ביקר בעיר 8 שנים קודם לכן. באופן מפתיע, הבניין מרשים הרבה פחות ביום, כנראה התאורה הלילית מחמיאה במיוחד. מיצינו, והמשכנו ללכת. החלטנו לחפש את המוזיאון היהודי, אפילו אם רק כדי להציץ עליו מבחוץ. קצת הסתבכנו עם המפה הקלוקלת שחסרה שמות רחובות, ועם השלטים שנעלמו לנו בשלב מסוים. אבל אחרי התברברויות שמביכות אותי במיוחד כיוצאת חוגי סיור, בסוף מצאנו את המוזיאון. הקפנו אותו, והמשכנו הלאה. בצד השני של המוזיאון, כמה עשרות מטרים הצידה, מצאנו שטח פתוח עם סוסים וכבשים. משהו מוזר ביותר, למרות שאלה לא היו הסוסים הראשונים שמצאנו במרכז העיר – גם ליד הדירה שלי הייתה מעין חווה אלטרנטיבית שכזו. מוזר למדיי, בהתחשב במיקום המרכזי בעיר גדולה שכזו, אולי אלה שיירים של מזרח העיר?

שלפנו (שוב) את המפה וניסינו לאתר את המסלול האופטימלי לכיוון הדירה. אחרי סחינה קצרה של המפה, הגענו למסקנה שלהגיע למטרו הקרוב ייקח לנו בערך אותו הדבר כמו ללכת ברגל, אז התחלנו ללכת (עם פשרה לעצור בבאר הראשון שנמצא, כי הייתי חייבת שירותים בדחיפות). כל המקומות שמצאנו בדרך היו נטולי שירותים (מאפיות וכאלה), וכשסופסוף מצאנו מקום, הסתבר שהוא ספרדי. כך שוויתרנו על הרעיון לכרסם שם משהו, והחלטנו במקום זה להסתפק בבירה. נכון, הבחורים היו מאוד נחמדים ושמחו לדבר איתנו ספרדית (שניהם היו קנריים), אבל אני בטוחה שהטאפאס בבארסה יותר טובים, אפילו אם אולי יותר יקרים…

כשיצאנו קצת איבדנו את האוריינטציה, כי יצאנו מעברו השני של הבלוק, אבל מצאנו את דרכנו חזרה בסופו של דבר. כדי לסיים את היום האחרון, הזוגי הרגיש צורך בלתי מוסבר לסמן וי גם על הדונר, אז מצאנו דוכן בשבילו. לא התלהבתי, אבל הוא היה מרוצה, כך נראה. עכשיו, שיעורים ולישון. מחר צפוי יום קשה.