איפה קנוט?

בתור וטרינרית מוסמכת* אני לא יכולה לבקר בברלין בלי לבקר את קנוט, לא? מאחר וזכינו ביום יפיפה, החלטנו לנצל את מזג האוויר הנאה לביקור בגן החיות. ולפני הביקור, סימנו "וי" על עוד חוויה ברלינאית, אכילת קוריוורסט (currywurst), נקניקייה עם קטשופ ואבקת קארי מלמעלה. לא מי יודע מה טעים, אבל אכיל (טעמתי, הזוגי אכל).

נכנסנו לגן החיות (עם הנחת סטודנט לשנינו, כשלא ממש הסתכלו על אף אחת משתי התעודות שהצגנו) והחלטנו לחפש דבר ראשון את קנוט, כדי שנוכל לחזור אם הוא יחליט לדפוק נפקדות. מה שכן, המפה בכניסה לא הייתה כל כך ברורה, אז התחלנו ללכת. כל פעם שחשבנו שאנחנו בכיוון, גילינו שהופס, ברח לנו – וגם כשכבר מצאנו את דובי הקוטב, גילינו שקנוט בכלל שכן של הדובים החומים. כשסופסוף כבר מצאנו את המעונות של הפרחח, הוא עשה שנ"צ. כך שיש לנו כמה תמונות של ההביטאט שלו, אבל עם עורב, וההנצחה המרובה למגדל שלו, שנפטר כמה שבועות קודם לכן. המשכנו הלאה, במחשבה, 9 יורו (לאדם) כדי לראות את קנוט, והוא עוד דופק לנו ברז. טוב, אם יורשה לי פרץ קטן של כנות, הביקור היה מהנה ביותר, אפילו שקנוט לא סיפק את הסחורה. והכי אהבנו את הלוטרות, שהן בעצם קרובות רחוקות של יאסק לפי החיבה שלהן לשכב על הגב ולהתגרד בבטן תוך כדי. חמווווט!


כדי לסיים את היום, החלטנו לחפש (עוד) מסעדה גרמנית, כי בברלין… בחרנו מסעדה בקרויצבר לפי המלצת הלונלי, שנראתה ממוקמת במרחק סביר מהבית. כמובן שזו התיאוריה, במציאות הצלחנו לאבד את הדרך וללכת מרחק תחנת מטרו לכיוון ההפוך, רק כדי לגלות שהתחנה המצויינת הייתה סגורה, כך שחזרנו שוב ברגל ורק אז התחלנו להתאפס על הכיוון.

בסופו של דבר מצאנו את המסעדה, שכנראה הקושי לאתרה שומר על הקסם שלה. חלקנו שולחן עם זוג גברים שנראו מאוד מסוקרנים מהשיחה הקולחת שלנו בשפה שלא מוכרת להם, אולם הם לא יצרו שום קשר ישיר איתנו. חבל, היה יכול להיות משעשע. מבט אחד על הצלחות הבהיר לנו שעם כל ההליכה שלנו, אנחנו הולכים לצאת מפוצצים. הזוגי הזמין משהו חזירי ואני הלכתי על הברווז, והבירה – ברלינר. הזוגי הפגין גבורה רבה כשסיים את הצלחת, אני הצלחתי בקושי לגמור את הברווז (מתוך כבוד לברווז, כמובן), בקנודל והכרוב החמוץ כבר לא יכולתי לגעת. אחרי כל זה, הזוגי עוד החליט שהוא חייב לנסות את הקינוח שהוא ראה ששולחנות אחרים הזמינו, מין ערימה ענקית של פנקייק שמנים מעוטרי-צימוקים ומקושקשים, עם קומפוט שזיפים בצד. לא יכולתי כבר לחשוב על לאכול, ואני בכלל לא אוהבת פנקייק**, אז "עזרתי" קצת עם השזיפים. המלצרית הסתכלה על הצלחת וצחקה, אתם לא מצליחים לסיים? זה לא קשה. כנראה שהדרכון שלי גרמני, אבל הקיבה לא.


*טוב, כמעט, עוד לא אספתי את התואר.
**כן, שרון, אני פריקית של הטבע. לא אוהבת פנקייק.

9 תגובות ל-"איפה קנוט?"
  1. עירא

    החדשות האחרונות ששמעתי על קנוט היו שהוא הפך להיות זונת צומי, ומרגע שהוא התבגר והפסיק להיות מתוק אנשים באו פחות לבקר והוא התחיל לחטוף התקפי עצבים וטנטרומים על הצומי שנגזל ממנו והפך להיות בלתי חמוד בעליל.

    ממה אמרת שמת המטפל בדיוק? איק…

  2. CrazyVet

    התקף לב, מסתבר. אולי קנוט התחיל לקבל להתקפים כתוצאה מאובדן המטפל האהוב?

    ועכשיו גיליתי שאני צריכה לשלם 180 יורו בשביל לקבל את התואר. לא מספיק שהעברתי שם חמש שנים? 😯

  3. עירא

    אופס… 180 יורו לתעודה על הקיר? קצת חצופים נראה לי…

  4. CrazyVet

    את התעודה ה"יפה" לתלות על הקיר אקבל מתישהו בשנה הבאה, 180 יורו זה רק בשביל לקבל פוליו שכתוב עליו שסיימתי את הלימודים. פחחחחחח.

  5. עירא

    מוזר מאוד. את צריכה את הפוליו הזה או שהתעודה היפה תספיק ממילא ולא תעלה עוד כסף?

    משהו דפוק בספק האופןID שלי. אני צריך לסגור שם את החשבון ולעבור למקום אחר. מתי גוגל פותחים אותו אני תוהה.

  6. עירא

    פתאום חשבתי… אולי מתה להם המדפסת, ולכן הם צריכים 180 אירו כדי לקנות אחת חדשה? או אולי איזה ישראלי ממולח מכר להם את שיטת מצליח בהרבה כסף עכשיו הם מיישמים ביתר עזוז כדי לכסות את ההוצאה?

    אני מציע שאם הם לא מוותרים על העמלה התמוהה הזו, את מכריחה אותם גם לתת לך שלד של חתול בתור מתנת פרידה. אין לי ספק שזה יהיה שימושי בטווח הזמן הקרוב עד בינוני.

    אגב, אני עברתי לפרוביידר אחר לאופןID (הבלוג שלי), ואם אני מנסה לענות פה עם זיהוי אופןID אני נתקל בהודעה שמרמזת על התנגשות בין פלאג-אינים אצלך:

    Fatal error: Call to undefined function add_options_page() in […]/plugins/wp-contact-form-he/wp-contactform-he.php on line 264

    אצלי זה התלונן על התנגשות עם פלאג אחר ופשוט כיביתי אותו. לא צללתי פנימה לעשות בירור מעבר לכך.

  7. CrazyVet

    התוסף הושתק, לא נראה לי שאחזיר אותו. אין לי זמן לטפל בדברים חשובים יותר…

    אני צריכה את הנייר העלוב הזה (והכל כך בר זיוף) אם אני רוצה להירשם ללימודי מאסטר או מה שזה לא יהיה, ואני מעריכה שהעמלה הארורה היא על הזכות לקבל את התואר – בלי קשר לתעודה היפה. אבל אני אברר את זה כשאקפוץ איזה יום השבוע לאוניברסיטה. הם הסתדרו יפה – כל שנה לוקחים 70 יורו "דמי ניהול מסמכים", על כל חתיכת נייר הם גובים כסף, על הכרה בקורסי בחירה הם לוקחים כסף, ועכשיו גם על זה. אוניברסיטה ציבורית, באמת.

  8. עירא

    הוא לא באמת חשוב ממילא האדון תוסף… אבל עכשיו יהיה לי לינק 🙂

    אוניברסיטה ציבורית זה אומר שרוב שכר הלימוד שלך משולם מכספי ציבור כי יש לך דרכון אירופי? אז אני מבין למה כל העמלות הקטנות…

  9. CrazyVet

    משהו כזה, במיוחד בלימודים כמו וטרינריה. למרות ששלוש מתוך חמש שנות לימוד לא שילמתי בכלל – קיבלתי מלגה (על סמך נתונים כלכליים, ולא אקדמיים. אין מלגות הצטיינות). בשנה הראשונה לא ידעתי, והשנה בגלל חישובים מוטעים לא קיבלתי את המלגה, למרות שהכנסות המשפחה הרבה מתחת לתקרה. אנטישמיים שמסרבים להכיר בטעויות שלהם.
    הלכתי היום לאוניברסיטה ומסתבר שצריך לשלם בכל מקרה, והנייר שנותנים עכשיו זה רק מעין "קבלה" עד שתגיע התעודה הרשמית. ואין ברירה, חייבים לעשות את זה. חוצמזה אני צריכה לחזור מחר לאוניברסיטה, כי היתה להם בעיה עם התעודה המזהה שהבאתי איתי – לא כתוב שם איפה נולדתי. זו אשמתי שככה מנפיקים את התעודות פה בספרד? 😡