Hair!


אני לא ממש חובבת מיוזיקלס, אבל איכשהו את שיער אהבתי מהפעם הראשונה שצפיתי בו. אולי זו הייתה הרומנטיזציה של שנות הששים וההיפים, המוזיקה, או סתם קליק של ילדה בת שלוש-עשרה.

ולמה פתאום באמצע הכלום אני כותבת על זה? כי בשיר הנ"ל, שיר הלל לשיער, שגדל פרא, יש פרט אחד קטן, שתמיד נראה לי מוזר: לרצות כוורת דבורים בשיער. תמיד זו הייתה תהייה תיאורתית, אולם היום הגעתי למסקנה הסופית והאמפירית שזה בכלל לא רעיון טוב.

ואיך הגעתי למסקנה המעמיקה הזו, אתם בוודאי שואלים? טוב, זה היה לא ניסוי מבוקר ומתוכנן. אחרי שעת ההתעמלות בבריכה, פעילות חביבה עליי ביותר בתום יום העבודה במעבדה, ואחרי המקלחת, שמתי לב שאני שומעת זמזומים. בהתחלה חשבתי שזהו המחשב, שלפעמים מוציא קולות מוזרים. ואחר כך חשבתי, זה בטח איזה זבוב שמסתובב בחדר. ניחא, לא משהו יוצא מן הכלל. עברה לפחות שעה עם זמזומים אקראיים, ולא נתתי יותר מדי חשיבות לעניין. ואז, כשהוצאתי את הקליפ מהשיער, הבנתי שהזמזום עולה מהשיער שלי.

אני לא בן אדם סטרילי במיוחד, וגם לא סובלת מהיסטריית חרקים, אבל לגלות שיש משהו מזמזם בשיער שלי, ואני לא מצליחה להוציא אותו, זו הרגשה באמת לא נעימה, אם לא לומר מפחידה. בתור נסיון לשחרר את החרק טלטלתי את הרעמה, וכשהזמזום המשיך החלטתי להרטיב את השיער ולהיפטר מהמזיק בטביעה. אז נכנסתי למקלחת (שוב), וחפפתי את הראש. ובכל זאת הזמזום המשיך, עכשיו לא מכיוון הראש אלא באופן כללי בחדר. לקחתי את המגבת, להתנגב, והזמזום המשיך. הפרנויה כבר התחילה לכרסם בי, האם אני מדמיינת זמזומים? ואז גיליתי את האשם, את המסתנן שהתנחל באפרו שאני מכנה "שיער", דבורת דבש גדולה, בתוך המגבת, כנראה נתפסה שם כשניערתי את השיער לתוכה. לצערי אני חייבת להודות שלא הייתי מאוד נחמדה עם הייצור המזמזם, בעיקר כי כבר הייתי בהיסטריה של "יש לי משהו עוקצני בשיער והוא לא יוצא", אז השלכתי את הייצור, שגם ככה היה חצי מת (כנראה נתפס בשיער שלי כדי לא לטבוע במי הבריכה), לאסלה. וניסיתי להירגע קצת. בסוף גם הצלחתי, אבל כשיצאתי לזרוק את הזבל זמזום הדבורים סביב הלוונדר בכניסה הקפיץ אותי. עכשיו אפילו הדבורה מאיה יכולה לגרום לי לסיוטים…

מסקנה: תמיד, אבל תמיד כדאי להרטיב את השיער בבריכה, לא?

7 תגובות ל-"Hair!"
  1. גיא

    זה נשמע כמו התחלה לא רעה לסרט אימה. אפשר לפתח את לעבוד אפילו עם ציפורים! (אני בטוח שלא חשבו על זה קודם…).

  2. שרון

    סיפור אמיתי מימיי בצבא: אחרי תורנות מטבח בבה"ד, הרגשתי משהו מסובך בקוקו, וכמובן – זו היתה צרעה.

    אני כבר לא זוכרת אם היא עקצה אותי בכף היד או בעורף, אבל אני בהחלט זוכרת שזה כאב רצח.

  3. חזי

    לפני כשבוע בזמן שישנתי הרגשתי שקורה לי משהו מוזר. התעוררתי, הרמתי את הסדין, ובחושך ראיתי תיקן רץ על הבטן העירומה שלי. בתחושת גועל העפתי אותו עם היד, אבל הוא נחת על קישקוש ששכבה על המיטה שלה לא רחוק ממני. קשקוש קמה והלכה לישון מתחת לשולחן של המחשב בחדר העבודה (המקלט הקבוע שלה בכל פעם שקורה משהו שלא מוצא חן בעיניה).
    אחרי יומיים, ישבתי עם אפרת לראות טלוויזיה, ופתאום אני רואה תיקן רץ על הג'ינס שלי. שוב חזר הטקס – העפתי אותו עם היד והוא נחת על קשקוש ששכבה על הרצפה לידי. קשקוש הלכה לשבת מתחת לשולחן המחשב.
    הערב, עמדתי בחדר השינה ודיברתי עם אפרת כשלפתע תיקן החל לעוף במעגלים במרכז החדר בין המיטה למנורה. במשך שניה או שתים הסתכלתי עליו וחשבתי איך להשמיד אותו, אבל הוא עף במהירות ישר לתוך הפה שלי! כרגיל העפתי אותו במהירות עם היד והפעם תוך כדי יריקה צעקה וקללה. ומה קרה הפעם? כמבון, התיקן עף על קשקוש. לפחות הפעם היא כבר לא התרגשה ונשארה בחדר.
    כמובן שהמדביר כבר בדרך.

  4. גוגי ליפשיץ

    אוי ואבוי! איזה מלחיץ!!!
    (הנה עוד סיבה למה הכי כיף קרחת (כמו שלי יש :-))

  5. CrazyVet

    גיא, אתה מוזמן לכתוב את התסריט :mrgreen:

    שרון, ההיסטריה הייתה מוצדקת אם כן, לא?

    חזי, מסכנה קשקוש, מה היא אשמה? גם לי יש כמה סיפורי תיקנים, אחד מהם כולל התעוררות למגע מרפרף על פניי, ולגלות למרבה הזוועה תיקן על הכרית. כמו שאמרתי, אין לי פוביית חרקים, אבל בכל זאת, זה די מגעיל להתעורר מליטופים של תיקן. בהצלחה עם הריסוס, רק לזכור לא לתת לקשקוש להיות בסביבה איזה זמן, הרעלות וכאלה, אתה יודע.

    גוגי, אני יודעת כמה קרחת יכולה להיות מהנה. בסוף התיכון ואחרי הצבא הייתה התקופה הקרחתית שלי, כשגולת הכותרת הייתה קרחת (אבל אמיתית, עם סכין והכל) בטקס הסיום של התיכון. עד עכשיו הפרצוף של מנהל בית הספר גורם לי לגיחוך קל כשאני נזכרת בסיטואציה. בינתיים אני נשארת עם הרעמה, למרות החשק (שתוקף אותי בעיקר בין מאי לספטמבר) לתפוס את המגלחת ולהוריד הכל.

  6. vandersister

    אני מצטערת, אבל התגובה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע היא…

    אמאל'ההההההההההההההההההההההה!!!!!11 😯 פויה דבורים בשיער, פויה ג'וקים… ברררררר….

  7. גיא

    כן.. אכן פויה…
    במהלך השבוע האחרון החלטתי לעשות סדר בחדרי, וגם קצת ספונג'ה והחלפת מצעים, אחרי שבאמת הגיע הזמן (אתם לא רוצים לדעת..).
    להפתעתי, גיליתי תיקן מת שנמצא מתחת לסדין שלי (לשמחתי לפחות הוא היה בצד של הרגליים). אלוהים יודע כמה זמן ישנתי עליו. לא מחשבה מרנינה במיוחד.