ביום שני, בדרך לפיזיותרפיה, ראיתי שלט אדום ענק שצעק "חיסול" על חנות הבדים החביבה עליי, בה אני קונה זה חמש שנים פלוס-מינוס. היום סופסוף מצאתי את הזמן לקפוץ לשם, רק כדי לגלות שסוגרים את החנות, שאלוהים יודע כמה זמן יושבת שם. עצבות, באמת. את כל הפריטים הכי מוצלחים שלי, תפרתי מבדים שקניתי שם, תמיד מאותו מוכר.

אבל, כמובן, אין רע בלי טוב, ומחירי מכירת החיסול מחייבים יצירת סטוק של בדים משובחים. בינתיים, בחרתי משי מודפס בירוק וכחול, צמר אפור ופשתן כחול-כהה. עוד אחזור לסיבוב שני, אבל הייתי קצרה בזמן… צריך לאסוף מזכרות, לא?