הנה קישור לפוסט בעניין הקופים
http://www.notes.co.il/michal/39336.asp

וגם - כל הסיפור הזה מזכיר לי איך צנחתי בארצות הברית ישר למעבדה, שעשינו שם מחקר שהיה קשור לגנום של השרימפים והכי קל להוציא תאים שמהם ניתן היה לשלוף את הגנים שרצינו - זה היה בעיניים, אל תשאלי אותי אני כבר לא זוכרת למה. בכל אופן, ישבתי ימים שלמים ופתחתי לשרימפים עיניים, בתור סיפתח במעבדה.
עד היום אני לא מסוגלת להכניס שרימפ לפה, וזה לא מטעמי כשרות.

מאחלת לך שבתוך המסלול הזה תמצאי את המקום שאיתו תרגישי טוב, ושתפעלי באופן שאיתו תרגישי שלמה. נורא קשה העניין הזה שמתחילים עם איזה רעיון או אידיאל ואחר כך, כשאתה כבר עמוק בתוך המסלול, נפתחים היבטים פחות סימפטיים.

כאב לי לקרוא. בטח לא פשוט.

נראה לי שזה כמעט בלתי אפשרי. כמו שציינת, לווטרינרים שמתמחים בחיות קטנות יש הרבה פחות מגע עם הסיטואציות האלה. ובכל זאת, גם וטרינר שעובד אך ורק עם חיות קטנות נתקל בסוגיות האלה לפחות במהלך לימודיו. צריך לזכור גם את בעלי החיה, שיכולים להיות מסורים מאוד או לבקש להמיתה ברגע שהיא סובלת ממחלה כרונית, בעיית התנהגות או פציעה שמחייבת התערבות יקרה. גם זו סיטואציה לא קלה, וישנם וטרינרים שנכנעים לדרישות שכאלה. הרבה מהם עושים זאת בידיעה שאם לא הם - מישהו אחר.

האם חשבתי על זה לפני שהלכתי ללמוד? האמת, כשהחלטתי ללמוד וטרינריה חשבתי על החיות ועל הרצון שלי לעזור להם. ידעתי שבדרך יהיו דברים פחות נעימים, שחייבים לעשות (נתיחות וכו'). מחתימים אותנו על מסמך שבו אנחנו מכירים בעובדה שמסלול הלימודים כולל שימוש בבעלי חיים חיים ומתים, ושאנחנו מתחייבים למסלול הלימודים כפי שהוא. ובכל זאת, הייתי מאוד צעירה ותמימה, אף על פי שעדיין הייתי מבוגרת ב-4-5 שנים מהחבר'ה במחזור שלי. רבים מאתנו נתקלים בעובדות האלה בשנים היותר מתקדמות, וניתן ממש להרגיש בשברו של האידאה הווטרינרית שלהם. היום אני יודעת הרבה יותר, כפי שאפשר לצפות, ואני לא בטוחה אם הייתי מתחילה את כל המסלול מחדש, אילו הייתי נדרשת לבחור שוב.

אני חושבת עלייך ותוהה האם זה אפשרי בכלל להיות וטרינר מבלי לקחת חלק בהרג של חיות, מסיבות שאינן הומניות בלבד ( לחסוך בסבל)? אני מתארת לעצמי שזה אפשרי - רק אם יש לך קליניקה לחיות מחמד בעיר או משהו כזה לא, או שגם זה לא? האם זה היבט שחשבת עליו לפני שהלכת ללמוד וטרינריה?

יש לי תחושה שגם זו תהייה תגובה ארוכה
אתון, צמחונות היא עניין שלא רציתי כל כך להיכנס אליו פה, כי לדעתי הוא מאוד מורכב ודורש התייחסות בהתאם. אבל על קצה המזלג, אני מסכימה אתך. הייתי צמחונית רוב חיי (עד גיל 20) ועכשיו אני ממעטת בצריכת בשר וכו'. אמנם אני לא מצליחה לצרוך מוצרים מן החי על טהרת האורגני עקב מגבלת תקציב והיצע, אבל לדעתי הם הרבה יותר הומניים ומוסריים, והייתי מעדיפה להטות את הצריכה לכיוון הזה. כמו שציינתי קודם, העובדה שבעל החיים יסיים מתישהו על צלחת לא אומרת שהוא חייב לסבול עד אז. אותו הדבר נכון גם לגבי חיות משק שאינן מיועדות לבשר, כמו פרות חולבות או מטילות. מבחינה כלכלית לא חייבת להיות סתירה בין תנאים מינימליים לרווחיות, כי חיות שטוב להן מניבות יותר. החקיקה באירופה מאוד מתקדמת מהבחינה הזו.
ואני לא הייתי יכולה לפתוח את הקופים בלי לחשוב על זה, אפילו אם זה באמת היה תחום המחקר שמעניין אותי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לבצע את הפעולות האלה בלי לחשוב עליהן לעומק (ואפילו קצת להתייסר בהן).

מורד, אתיקה היא פן של כל חלק מההתנהלות שלנו כבני אדם. העובדה שישנם היבטים כלכליים לא מבטלת את ההיבטים האתים. העובדה שצריך לשחוט חזירות (לדוגמא) אחרי 6 המלטות היא כלכלית, אבל האופן שאתה מחזיק את החזירה ושיטת השחיטה הן לא רק כלכליות, אלא גם אתיות. מהסיבה הזו קיימת חקיקה שמפרטת מינימום של מרחב פר חיה (כי צפיפות יוצרת לחץ, וגם גורמת לעלייה בתחלואה ), דרכי השחיטה המותרות ועוד כל מיני. התנאים האלה נקבעים בחוק לא רק כדי להבטיח איכות של המוצר הסופי אלא גם כדי להבטיח את טובת החיה (well being). רוב המגדלים מתנגדים לחקיקה שכזו מכיוון שהיא כופה עליהם הוצאות נוספות, ובכל זאת, היא קיימת ומתפתחת.
עוד אספקט לא פחות חשוב הוא הצרכן. התרגלנו שאנחנו מקבלים את השניצל כבר מפורק. כמה מאיתנו הכינו שניצל ישר מהעוף? כשצריך להוריד את הנוצות והכל? או כשצריך לשחוט אותו? שכחנו איך נראית החיה ממנה מגיעים ההמבורגר, או הנקניקיות, או החלב והביצים. קונים הכל באריזות יפות ונקיות בסופר, כך שאפשר לחיות חיים שלמים בלי לחשוב אפילו לרגע על העובדה שבכל פעם שאתה מכניס ביס כזה לפה, אתה אוכל משהו שהלב שלו פעם, שהייתה לו אמא ושלפעמים היה לו קר ולא הרגיש טוב, ולפעמים שיחק עם החברים שלו, ולפעמים פחד. ולא רק זה, אנחנו גם רוצים את המוצרים האלה זולים ונגישים לכולם, מה שמחייב לחתוך הוצאות, ולהביא ליותר אינטנסיפיקציה של הייצור (כלומר לדחוס יותר חיות בשטח, לפטם אותם יותר מהר וכו'), כלומר - לפגוע בתנאי החיים של הבקר/עופות/מה שזה לא יהיה. תמיד אומרים שבשוק חופשי הצרכן קובע (אמרה שאני לא מסכימה אתה לחלוטין), ואכן, הצרכן בדרישתו למוצרים האלה קובע את אופן ייצורם. האשמה מתחלקת שווה שבשווה (לדעתי) בין המגדל לבין הצרכן.

ההתיחסות לבעלי חיים באופן שאת מתארת לא קשורה לאתיקה בשום צורה היא קשורה לרווח בלבד.
אתיקה מצריכה אומץ ונכונות לשלם מחיר על דברים שאולי אינם משתלמים.
לשדוד זקנה יכול להיות מעשה משתלם אבל אין זה מעשה אתי.
הדילמות יצוצו כל הזמן אל תוותרי כל כך מהר

תיקון - * חלק במחקר במכון ויצמן שהשתמש בקופים*.

אני אוכלת בשר ועושה את זה כי אני יודעת שהתרנגולת שאני אוכלת כבר מתה ומונחת בשקית בלי קשר לעובדה שאני בחרתי לאכול אותה. אני אוכלת גם רק תרנגולות אורגניות ורק ביצים אורגניות שותה רק חלב אורגני, בדיוק מתוך הרצון לקדם את הטיפול האנושי בעופות. אני אוכלת בשר כי אני לא יכולה בלי. הייתי צמחונית שנתיים וזה נגמר בביקור אצל חברים כשהתנפלתי על צלחת של עופות מוכנים שהייתה שם. אני ממש מרגישה צורך בבשר. אבל עופות ודגים - זה בהחלא מספיק. בקר, נדיר שאני אוכלת.יש לי דיון על זה עם הזוגי שהוא צמחוני. הוא טוען שלהיפך אם הייתי צדה אותה כדי לאכול אותה, זה היה יותר הומני.
בכל אופן אני לא הייתי מסוגלת להחזיק חיה ביד ולדעת שאני לוקחת חלק בפרויקט של "המתה" למען מסחר. אני לא כותבת את זה כביקורת עלייך. ממש לא. אני מספרת על עצמי. אני חושבת שזה חשוב מאוד שלא תאבדי את הרגישות. חיה היא יצור שנברא בדיוק כמונו. אני מרגישה שאין לי את הזכות להרוג אותה. זה מגיע לקטעים כמו אתמול שגיליתי ג'וק שיצא מעציץ שהשקתי ולא הרגתי. בחיי, שישבתי מולו וקיימתי עם עצמי דיון מוסרי. אני יודעת שזה יכול להשמע קיצוני.
וגם - יצאתי פעם עם מישהו שלקח חלק במחקר במכון ויצמן שהשתתף בחוקים. מערכת היחסים שלנו נגמרה, כשהנתי שממש אין לו בעייה עם ניסורי הגולגולת של הקופים וכל שאר הזוועות. מה שהציק לי במיוחד זאת הייתה האטימות הטוטאלית שלו לסבל של החיות. הוא לא האמין לי וחשב שזה תירוץ למשהו אחר שאני לא רוצה להגיד לו. עד כדי כך הנתק בינינו בנושא היה גדול.