הרהורים על אתיקה

במחלקה בה אני "עובדת" במסגרת המלגה לשיתוף פעולה יש כל מיני פרויקטים. אחד מהם הוא הפרויקט של בנק עוברים של ארנבות. קצת רקע: פה בספרד (וגם בצרפת) מקובל לאכול ארנבים, ולכן ארנבים, כמו כל חיית משק, מורבעים בצורה היעילה ביותר לייצור בשר, כלומר באופן מאוד אינטנסיבי. הרעיון הוא ליצור בנק של עוברים עם גנטיקה טובה וללא מחלות שיכולות לגרום לנזקים כלכליים קשים לחווה המגדלת. עד כה הרקע, בלי להיכנס ליותר מדי פרטים.

ביום ששי היה לנו יום עוברים. ביום כזה מביאים את הארנבות, ממיתים אותן, מוצאים את הרחם והשחלות שלהן ואוספים את העוברים, שמאוחר יותר מוקפאים בחנקן נוזלי. כבר השתתפתי, באופן חלקי, ביומיים כאלה, אבל עוד לא הייתי מההתחלה, כלומר בחלק שבו הורגים את הארנבות וכל זה.

זו הרגשה מאוד מוזרה להחזיק חיה ולדעת שהיא עוד רגע תמות. לראות ארנבת לבנבנה, עם פרווה רכה, ולהחזיק לה את הראש בזמן שמזריקים לה חומר המתה. בראש אני יודעת שהארנבת לא סובלת, בטח הרבה פחות מאשר הארנבות שמגיעות לבית המטבחיים ושם ממיתים אותן למטרות אחרות. בכל מקרה הן כבר זקנות (המלטה שישית או שביעית, בדרך כלל) כך שאם הן לא היו מגיעות למעבדה שלנו, הן היו נשחטות לבשר, במקרה הטוב.

כל העניין הזה גרם לי לחשוב, שוב, על הנושא של שימוש בבעלי חיים במחקר, בעיקר מבחינת ההרגשה האישית שלי. רציונלית אני יודעת שיש צורך במחקר בבעלי חיים. נכון, ישנן הרבה שיטות מחקר שיכולות לשמש תחליף חלקי לניסויים מסוימים, אבל כשצריך לראות את התמונה הכללית, את התפקוד של אורגניזם כשלם, לא ניתן לעשות זאת עם צלוחיות פטרי. אבל רגשית, מוסרית, אישית, הרגיש לי מאוד מוזר וקשה להחזיק את הארנבת, ולדעת שאלה שניותיה האחרונות, לראות את העפעוף האחרון, ולהתמודד עם השגרתיות שברגע. אני לא יודעת מה עבר לאנשים שעבדתי איתם אתמול בראש, בזמן שאני חשבתי על הדברים האלה, אבל הייתה לי הרגשה שזו עוד מטלה שגרתית שצריך לעשות, לפחות מבחינתם. אני לא רוצה להיות ככה, אבל אולי אני אסיים עם אותו היחס לעניין, כתוצאה מהרגלים של שנים.

מה אתם חושבים? איך אפשר להתמודד עם סוגיות כאלה בלי להפוך אותן לשגרה?

14 תגובות ל-"הרהורים על אתיקה"
  1. פזית

    אני עובדת עם עכברים מזה כשנתיים.
    זה אף פעם לא הופך לשגרה, אבל זה כן נהיה פחות נורא עם הזמן, וזה דבר חיובי כי החיות איכשהו מסוגלות להרגיש כשהאדם שמטפל בהן עצבני, אפילו טיפה. החסד הכי גדול שאפשר לעשות עם החיות האומללות האלו הוא להיות רגועים בדקות האחרונות שלהן.
    מה שעוד עוזר לי זה לתעל את ייסורי המצפון למאבק לשיפור תנאי האחזקה של החיות ו-refinement של שיטות המחקר. לוקח זמן עד שמשהו זז ובדרך כלל הרבה אנשים מתעצבנים עלי בדרך, אבל זה שווה.

  2. Xslf

    אכשהו, נראה לי שדווקא בוטרינריה לא חסר "שגרות אתיקה"- החל מבעלים שמביאים כלבתול להמתה כי "הוא זקן", דרך האנשים שאין ידם משגת לשלם עבור טיפולים בחיית המחמד הפצועה/חולה ובוחרים להמית במקום (גם אם מדובר רק ברגל שבורה), דרך וטרינרים במקומות כמו צער בעלי חיים הממיתים בעלי חיים בריאים בגלל שאין מקום במכלאה (למשל הכתבה שהייתה לאחרונה בערוץ הראשון: http://www.youtube.com/watch?v=ta0wr3dMCmE ) וכלה בוטרינרים שעובדים בבתי מטבחיים.

    עצוב, לא? דווקא אלו שבוחרים במקצוע בגלל שהם אוהבים חיות, בסופו של דבר יוצא שהם ממיתים חיות יותר מכולם (טוב, חוץ מקצבים).

  3. vandersister

    אנחנו משתמשים בבעלי חיים בשלל דרכים, וקשה מאוד למתוח את הקו בין הנחוץ למותרות. אני אוכלת בשר בעצמי, צורכת מוצרים מהחי, ואין לי ספק שמבחינה בריאותית אני נהנית מפירות של מחקרים רפואיים שבין היתר שילבו ניסויים בבעלי חיים. כך שאין לי שום כוונה לומר "איום ונורא, איך אפשר" וכל יתר הדברים ש, אם נודה על האמת, אף אחד מאיתנו (בני האדם) לא יכול לומר במצפון נקי, כי זו צביעות. אפילו הטבעוניים ה"טהורים" ביותר שבינינו – בצורה כלשהי בחייהם – מנצלים בעלי חיים אחרים, אפילו אם זה בעצם השימוש בתשתיות שנבנו על בתי גידול של בעלי חיים ומנצלות משאבים טבעיים.

    הקו האדום מבחינתי הוא היחס לבעלי החיים כל עוד הם חיים. כלומר, העובדה שבעל חיים עומד להפוך בשלב כלשהו למזון/נעליים/להשתתף בניסוי רפואי, לא אומר שצריך להתייחס אליו כאל חפץ עד שזה קורה. הרבה יותר טוב לי לדעת שהתרנגולת שהטילה את החביתה שלי חיה חיים נעימים, או שהכבשה שהפכה לקבב שלי רעתה בעליצות והומתה בצורה ההומנית ונטולת הכאב ביותר האפשרית; וגם הייתי שמחה לחשוב שהמדענים שטיפלו באותם קופים שבזכותם (אם אני זוכרת נכון) אבא שלי חולה הסוכרת לא מת מהמחלה, עשו כל שביכולתם בשביל להעניק להם חיים נוחים ונעימים, עד כמה שניתן. האם אני צבועה? וודאי. אבל שוב, אף אחד מאיתנו לא נקי בעסק הזה. אני חושבת שהעובדה שאכפת לך ואת מקדישה מחשבה לעניין היא חשובה מאוד, כי זה אומר שבאמת תעשי מה שאפשר בשביל להקל על סבל של בעלי חיים שבטיפולך. וזה כבר עושה את כל ההבדל. לא?…

  4. CrazyVet

    טוב. חשבתי על התגובה הזאת הרבה מאוד זמן. ניסחתי אותה לפחות איזה שלוש פעמים. באורכה היא בטח מתחרה אפילו בפוסט למעלה. נו, מילא.

    פזית, אני מאוד שמחה לשמוע שאני לא היחידה שחושבת על זה. לפעמים יש לי הרגשה שאני היחידה שבאמת מוטרדת מהסוגיות האלה. אולי זה גם בגלל שהספרדים מאוד לא רגישים לנושא הזה. אין פה כמעט בכלל צמחוניים, לדוגמא.

    שוש, מהר מאוד צריך ללמוד את הדברים האלה. וטרינרים שעובדים עם חיות משק צריכים למקסם את הרווחים של המשק, אין ברירה. בתחום הזה לומדים מהר מאוד את הפתרון לבעיות מסוימות – שחיטה. בתחום של חיות קטנות העניין הזה מאוד טעון. אני מכירה הרבה וטרינרים שבכלל בעיות פעוטות, שאנשים רוצים להמית את החיה, מסרבים. אבל גם יש מצבים שהצלת החיה פירושה נטל כלכלי קשה על הבעלים, וצריך לזכור שווטרינרים גם הם צריכים להתפרנס, ועם העלויות הגבוהות הם לא יכולים לקחת את ההוצאות על עצמם.
    לגבי נושא ההמתה במכלאות, הנושא מאוד טעון ומורכב. פה בקטלוניה אסרו על המתת חיות במכלאות, מה שמחייב אותן להגדיל שטח, כלומר יותר הוצאות. הרבה מכלאות נאלצו כתוצאה מכך, ונוצר מצב שעל כל מצב בריאותי, שהחיה אולי יכולה לשרוד, ממיתים את בעל החיים. נוצר מצב אפילו יותר גרוע, שההמתות "מוסוות" כפתולוגיות. כלומר, גם זה איננו הפתרון, ולא רק זה, הוא יוצר גם בעיה של "זיוף מחלות" כדי להמית בעלי חיים עקב אכלוס יתר. נראה לי שהדרך היחידה לפתור בעיות כאלה היא חקיקה בנושא עיקורים, כמו חיוב על פי חוק לעקר את בעל החיים, אלא אם הבעלים מבקש רשיון להרביע (בתשלום, והתחייבות למצוא בתים לחיות). לאורך זמן הדרך היחידה למנוע בעיות של בלי חיים חסרי בית, עיקור הוא האסטרטגיה המשמעותית ביותר.

    ואנדר, את צודקת, ואני מאה אחוז איתך. במציאות הנוכחית לא ניתן להתנזר ממוצרים מן החי, אלא אם כן מוכנים לקורבנות רבים מאוד, בתחומים רבים מאוד (ידעתם שאפילו נייר מכיל תוצרי חלב, שמשמשים להחלקת פני הדף?). אני חושבת שרבים לא ממש יכולים לחיות ללא ביצים, חלב, גם אם הם מסוגלים לוותר על בשר. וגם אין צורך לוותר עליהם, למרות שצריך לצמצם את הצריכה שלהם (מסיבות אחרות לגמרי). מה שכן צריך זה לקדם מדיניות של כל-עוד-הוא-חי-להתייחס-אליו-יפה. מה זה אומר? תנאים טובים (לא הולמים, טובים) לבעלי החיים בחוות, בהובלה, בריאות ומזון טוב, וכן הלאה. בארה"ב רשת המזון whole foods הכניסה את הקונספט הזה לראשונה לפני מספר שנים, מתוך הבנה שגם אנשים שאוכלים בריא ומודעים לחשיבות הגידולים האקולוגיים לפעמים רוצים סטייק, אבל הם רוצים שהוא יהיה מאושר לפני שהוא מת. הבעיה היא העלויות – אי אפשר לקנות סטייק מאושר במחירים של מקדונלדס, וגם לא במחירים שאנחנו רגילים אליהם מהסופר. כלומר, זו לא רק בעיה מוסרית, זו גם בעיה כלכלית.

    טוב, נראה לי שבזה אני אסכם. כל מה שכתבתי הוא ממש על קצה המזלג וקשה לי לפתח את הנושא בלי להיכנס לכל מיני סוגיות של כלכלה חקלאית, מדיניות, חקיקה, דרישות שוק… כל זה בלי לדבר בכלל על מוסר ואתיקה.

  5. אתון עיוורת

    אני אוכלת בשר ועושה את זה כי אני יודעת שהתרנגולת שאני אוכלת כבר מתה ומונחת בשקית בלי קשר לעובדה שאני בחרתי לאכול אותה. אני אוכלת גם רק תרנגולות אורגניות ורק ביצים אורגניות שותה רק חלב אורגני, בדיוק מתוך הרצון לקדם את הטיפול האנושי בעופות. אני אוכלת בשר כי אני לא יכולה בלי. הייתי צמחונית שנתיים וזה נגמר בביקור אצל חברים כשהתנפלתי על צלחת של עופות מוכנים שהייתה שם. אני ממש מרגישה צורך בבשר. אבל עופות ודגים – זה בהחלא מספיק. בקר, נדיר שאני אוכלת.יש לי דיון על זה עם הזוגי שהוא צמחוני. הוא טוען שלהיפך אם הייתי צדה אותה כדי לאכול אותה, זה היה יותר הומני.
    בכל אופן אני לא הייתי מסוגלת להחזיק חיה ביד ולדעת שאני לוקחת חלק בפרויקט של "המתה" למען מסחר. אני לא כותבת את זה כביקורת עלייך. ממש לא. אני מספרת על עצמי. אני חושבת שזה חשוב מאוד שלא תאבדי את הרגישות. חיה היא יצור שנברא בדיוק כמונו. אני מרגישה שאין לי את הזכות להרוג אותה. זה מגיע לקטעים כמו אתמול שגיליתי ג'וק שיצא מעציץ שהשקתי ולא הרגתי. בחיי, שישבתי מולו וקיימתי עם עצמי דיון מוסרי. אני יודעת שזה יכול להשמע קיצוני.
    וגם – יצאתי פעם עם מישהו שלקח חלק במחקר במכון ויצמן שהשתתף בחוקים. מערכת היחסים שלנו נגמרה, כשהנתי שממש אין לו בעייה עם ניסורי הגולגולת של הקופים וכל שאר הזוועות. מה שהציק לי במיוחד זאת הייתה האטימות הטוטאלית שלו לסבל של החיות. הוא לא האמין לי וחשב שזה תירוץ למשהו אחר שאני לא רוצה להגיד לו. עד כדי כך הנתק בינינו בנושא היה גדול.

  6. אתון עיוורת

    תיקון – * חלק במחקר במכון ויצמן שהשתמש בקופים*.

  7. מורד רוחי

    ההתיחסות לבעלי חיים באופן שאת מתארת לא קשורה לאתיקה בשום צורה היא קשורה לרווח בלבד.
    אתיקה מצריכה אומץ ונכונות לשלם מחיר על דברים שאולי אינם משתלמים.
    לשדוד זקנה יכול להיות מעשה משתלם אבל אין זה מעשה אתי.
    הדילמות יצוצו כל הזמן אל תוותרי כל כך מהר

  8. CrazyVet

    יש לי תחושה שגם זו תהייה תגובה ארוכה 😉

    אתון, צמחונות היא עניין שלא רציתי כל כך להיכנס אליו פה, כי לדעתי הוא מאוד מורכב ודורש התייחסות בהתאם. אבל על קצה המזלג, אני מסכימה אתך. הייתי צמחונית רוב חיי (עד גיל 20) ועכשיו אני ממעטת בצריכת בשר וכו'. אמנם אני לא מצליחה לצרוך מוצרים מן החי על טהרת האורגני עקב מגבלת תקציב והיצע, אבל לדעתי הם הרבה יותר הומניים ומוסריים, והייתי מעדיפה להטות את הצריכה לכיוון הזה. כמו שציינתי קודם, העובדה שבעל החיים יסיים מתישהו על צלחת לא אומרת שהוא חייב לסבול עד אז. אותו הדבר נכון גם לגבי חיות משק שאינן מיועדות לבשר, כמו פרות חולבות או מטילות. מבחינה כלכלית לא חייבת להיות סתירה בין תנאים מינימליים לרווחיות, כי חיות שטוב להן מניבות יותר. החקיקה באירופה מאוד מתקדמת מהבחינה הזו.
    ואני לא הייתי יכולה לפתוח את הקופים בלי לחשוב על זה, אפילו אם זה באמת היה תחום המחקר שמעניין אותי. אני לא חושבת שאני מסוגלת לבצע את הפעולות האלה בלי לחשוב עליהן לעומק (ואפילו קצת להתייסר בהן).

    מורד, אתיקה היא פן של כל חלק מההתנהלות שלנו כבני אדם. העובדה שישנם היבטים כלכליים לא מבטלת את ההיבטים האתים. העובדה שצריך לשחוט חזירות (לדוגמא) אחרי 6 המלטות היא כלכלית, אבל האופן שאתה מחזיק את החזירה ושיטת השחיטה הן לא רק כלכליות, אלא גם אתיות. מהסיבה הזו קיימת חקיקה שמפרטת מינימום של מרחב פר חיה (כי צפיפות יוצרת לחץ, וגם גורמת לעלייה בתחלואה ), דרכי השחיטה המותרות ועוד כל מיני. התנאים האלה נקבעים בחוק לא רק כדי להבטיח איכות של המוצר הסופי אלא גם כדי להבטיח את טובת החיה (well being). רוב המגדלים מתנגדים לחקיקה שכזו מכיוון שהיא כופה עליהם הוצאות נוספות, ובכל זאת, היא קיימת ומתפתחת.
    עוד אספקט לא פחות חשוב הוא הצרכן. התרגלנו שאנחנו מקבלים את השניצל כבר מפורק. כמה מאיתנו הכינו שניצל ישר מהעוף? כשצריך להוריד את הנוצות והכל? או כשצריך לשחוט אותו? שכחנו איך נראית החיה ממנה מגיעים ההמבורגר, או הנקניקיות, או החלב והביצים. קונים הכל באריזות יפות ונקיות בסופר, כך שאפשר לחיות חיים שלמים בלי לחשוב אפילו לרגע על העובדה שבכל פעם שאתה מכניס ביס כזה לפה, אתה אוכל משהו שהלב שלו פעם, שהייתה לו אמא ושלפעמים היה לו קר ולא הרגיש טוב, ולפעמים שיחק עם החברים שלו, ולפעמים פחד. ולא רק זה, אנחנו גם רוצים את המוצרים האלה זולים ונגישים לכולם, מה שמחייב לחתוך הוצאות, ולהביא ליותר אינטנסיפיקציה של הייצור (כלומר לדחוס יותר חיות בשטח, לפטם אותם יותר מהר וכו'), כלומר – לפגוע בתנאי החיים של הבקר/עופות/מה שזה לא יהיה. תמיד אומרים שבשוק חופשי הצרכן קובע (אמרה שאני לא מסכימה אתה לחלוטין), ואכן, הצרכן בדרישתו למוצרים האלה קובע את אופן ייצורם. האשמה מתחלקת שווה שבשווה (לדעתי) בין המגדל לבין הצרכן.

  9. אתון עיוורת

    אני חושבת עלייך ותוהה האם זה אפשרי בכלל להיות וטרינר מבלי לקחת חלק בהרג של חיות, מסיבות שאינן הומניות בלבד ( לחסוך בסבל)? אני מתארת לעצמי שזה אפשרי – רק אם יש לך קליניקה לחיות מחמד בעיר או משהו כזה לא, או שגם זה לא? האם זה היבט שחשבת עליו לפני שהלכת ללמוד וטרינריה?

  10. CrazyVet

    נראה לי שזה כמעט בלתי אפשרי. כמו שציינת, לווטרינרים שמתמחים בחיות קטנות יש הרבה פחות מגע עם הסיטואציות האלה. ובכל זאת, גם וטרינר שעובד אך ורק עם חיות קטנות נתקל בסוגיות האלה לפחות במהלך לימודיו. צריך לזכור גם את בעלי החיה, שיכולים להיות מסורים מאוד או לבקש להמיתה ברגע שהיא סובלת ממחלה כרונית, בעיית התנהגות או פציעה שמחייבת התערבות יקרה. גם זו סיטואציה לא קלה, וישנם וטרינרים שנכנעים לדרישות שכאלה. הרבה מהם עושים זאת בידיעה שאם לא הם – מישהו אחר.

    האם חשבתי על זה לפני שהלכתי ללמוד? האמת, כשהחלטתי ללמוד וטרינריה חשבתי על החיות ועל הרצון שלי לעזור להם. ידעתי שבדרך יהיו דברים פחות נעימים, שחייבים לעשות (נתיחות וכו'). מחתימים אותנו על מסמך שבו אנחנו מכירים בעובדה שמסלול הלימודים כולל שימוש בבעלי חיים חיים ומתים, ושאנחנו מתחייבים למסלול הלימודים כפי שהוא. ובכל זאת, הייתי מאוד צעירה ותמימה, אף על פי שעדיין הייתי מבוגרת ב-4-5 שנים מהחבר'ה במחזור שלי. רבים מאתנו נתקלים בעובדות האלה בשנים היותר מתקדמות, וניתן ממש להרגיש בשברו של האידאה הווטרינרית שלהם. היום אני יודעת הרבה יותר, כפי שאפשר לצפות, ואני לא בטוחה אם הייתי מתחילה את כל המסלול מחדש, אילו הייתי נדרשת לבחור שוב.

  11. אתון עיוורת

    כאב לי לקרוא. בטח לא פשוט.

  12. אתון עיוורת

    מאחלת לך שבתוך המסלול הזה תמצאי את המקום שאיתו תרגישי טוב, ושתפעלי באופן שאיתו תרגישי שלמה. נורא קשה העניין הזה שמתחילים עם איזה רעיון או אידיאל ואחר כך, כשאתה כבר עמוק בתוך המסלול, נפתחים היבטים פחות סימפטיים.

  13. אתון עיוורת

    וגם – כל הסיפור הזה מזכיר לי איך צנחתי בארצות הברית ישר למעבדה, שעשינו שם מחקר שהיה קשור לגנום של השרימפים והכי קל להוציא תאים שמהם ניתן היה לשלוף את הגנים שרצינו – זה היה בעיניים, אל תשאלי אותי אני כבר לא זוכרת למה. בכל אופן, ישבתי ימים שלמים ופתחתי לשרימפים עיניים, בתור סיפתח במעבדה.
    עד היום אני לא מסוגלת להכניס שרימפ לפה, וזה לא מטעמי כשרות.

  14. אתון עיוורת

    הנה קישור לפוסט בעניין הקופים
    http://www.notes.co.il/michal/39336.asp