יש משהו במה שאתה אומר. במקרה שלי אני חושבת שזה קומבינציה של שני גורמים - החיים פה והזוגיות שלי. הזוגי חולה ספורט (ספה) ורואה פורמולה, GP, כדורגל וטניס. בזכותו אני יודעת מי זה רוסי, לורנצו, פדרוסה, המילטון, אלונסו, פדרר, נדאל… מסי, אטו ורונלדיניו הם שמות שאי אפשר לחיות בבארסה בלי להכיר, כך שאני מעריכה שהייתי מכירה אותם גם בלעדיו. אבל לא הייתי עוקבת אחרי הליגה ללא העידכונים שלו.
ולגבי משחקים - לפעמים זה סבבה, אבל במשחקים ה"חשובים" אין לי סבלנות לראות. יותר מדי מתח.

הכדורגל פה הוא כמעט דת, אמנם לא כמו בארגנטינה (כנסיית מראדונה), אבל לא רחוק. כבר ראיתי גברים מגודלים בוכים כי הקבוצה שלהם הפסידה.

בתור מישהו שגם חי בחו"ל (שש שנים בלונדון אנד קאונטינג) אני סקרן האם גילית עניין ועקבת אחר כדורגל בכלל וספרדי בפרט לפני ברצלונה. שמונה חודשים אחרי שהגעתי לאנגליה מצאתי את עצמי במונדיאל של 2002 ומשם אני חושב נשאבתי למשהו שבחיים לא גיליתי בו שום עניין. אימצתי את ליוורפול כקבוצה בגלל הביטלס והעובדה שיש לי משפחה שם והתחלתי לראות משחקי ליגה בפאבים שמלאים עד אפס מקום. אני לא עוקב יותר מידי אחר הטבלה אך משתדל לא לפספס משחק טוב בשביל הדרמה. הופתעתי לגלות שאני קצת מדוכדך אחרי שאנגליה עפה באליפות אירופה ב-2004 ומהמונדיאל ב-2006 ומצד שני, אני מצטט בכל שיחה על כדורגל את הניצחון של ליוורפול על מילאן בליגת האלופות ב-2005.

אני מתאר לעצמי שכמו באנגליה, גם בספרד הכדורגל הוא נדבך תרבותי חשוב שמדבר אל הרבה אנשים וגם מישהו שלא עוקב באדיקות ואוהד קבוצה מגיל אפס יכול בקלות למצוא את עצמו קופץ מהכסא כאשר בדקה ה-90 ישנו גול שמציל את המצב.

אפילו מסי לא הצליח ביום שבת לעצור את החרפה. ראינו את המשחק של מדריד + עדכונים מהמשחק של בארסה בטלטקסט (אני סרגתי).
לרוסי לא הלך רע, אבל הוא הגיע "רק" שני. וגם את נאדאל הוא ראה ברולאן-גארוס.

אפשר ללמוד ובכל זאת האינפורמציה מפעפעת.

לא ברור? רוסי ומסי עדיפים כל קרפדה ערופה.